כשעוברים על הרזומה העשיר של ווגדראס אבי וואסה, תושב שכונת רמת אליהו בראשון לציון, אפשר לחשוב שהשיר 'ממעמקים', שאותו שר עם עידן רייכל, או סיבוב ההופעות העולמי שבו לקח חלק, היו פסגת החלומות שלו.
לא רבים יודעים שדווקא מבחינתו רגע השיא של חייו היה כשהצליח לשכנע צעיר מהעדה האתיופית שלא לנשור מהלימודים וליווה אותו עד לסיום לימודיו בהצטיינות.
כיום, כשהוא כבר מדריך נוער ותיק במתנ"ס ברמת אליהו, מספר ווסה כיצד באמצעות המוזיקה הוא מצליח לשנות את חייהם של נערים מהשכונה ולהביא אותם לממש את יכולותיהם.
זמר עסוק בין לילה
כל מי שמבין קצת במוזיקה ישראלית מכיר את שמו של המוזיקאי הצעיר. וואסה, בן העדה האתיופית, פרץ לתודעה אחרי שלקח חלק ב'פרויקט של עידן רייכל', עם השיר 'ממעמקים' שנוגן ללא הפסקה בכל תחנות הרדיו והפך לשיר כניסה נפוץ ברבות מהחופות.
בין לילה הפך ווסה מצעיר אלמוני לזמר עסוק שמלווה את רייכל, הנחשב לאחד האמנים המצליחים בישראל, בסיבוב הופעות בארץ ובחו"ל.
"לפני 16 שנים התחלתי כחבר בהרכב", הוא מספר. "בדיוק השתחררתי מהצבא אחרי שירות כלוחם בצנחנים ועידן חיפש זמר להרכב שלו.
דרך חבר משותף נפגשנו, הגעתי אליו לכפר סבא והיה חיבור טוב בינינו. פגשתי אדם מוכשר וצנוע שיש בו יושרה והגינות ומיד התחלנו בעבודה על האלבום".
השיר 'ממעמקים' הפך להצלחה מסחררת והנער מרמת אליהו מצא את עצמו מופיע מול שועי עולם.
"היתה לי הזכות להופיע בפני ברק אובמה באירוע לזכרו של מרטין לותר קינג, שזה היה אחד הדברים הגדולים בקריירה שלי. היינו שם יחד עם סטיבי וונדר וישבתי ליד נשיא ארה"ב לשעבר, זה היה שיא גדול.
"היתה לי גם הזכות להופיע עם גדולי הזמר העברי כמו אהובה עוזרי ושושנה דמארי ז"ל ועוד אמנים מובילים יחד עם כל צוות הפרויקט".
אחד הרגעים המשמעותיים מבחינת המוזיקאי הצעיר היה כאשר יצא להופיע באתיופיה עם חברי ההרכב, שם ביקר בבית סבתו ופגש קרובי משפחה.
לפני כשלוש שנים, בשיא ההצלחה, רייכל החליט לקחת קצת פסק זמן וההרכב הוריד את היקף ההופעות.
"גם אני החלטתי לעשות הפסקה, אבל למרות זאת המוזיקה היא עדיין אהבה גדולה ויש לי הרכב מוזיקלי משלי שנקרא 'הוואן'. משמעות המילה היא התחלה חדשה בשפה האמהרית".
"זו עבודת קודש"
למרות ההצלחה בתחום המוזיקה, מעטים יודעים שוואסה נוחל הצלחה מדי יום בתחום אחר לגמרי - עבודה עם בני נוער במסגרת פעילויות של אגף הנוער במתנ"ס ברמת אליהו.
"עברתי להתגורר ברמת אליהו לפני ארבע שנים בעקבות אשתי, שהיא תושבת השכונה. כל השנים גרתי בתל אביב ובעקבות החתונה עברתי לשם. מיד התחברתי לשכונה, לאנשים שבה.
"באחד הימים הסתובבתי ברחוב אחרי עוד הופעה שהיתה לי ופגשתי חבר'ה צעירים, ילדים טובים, שישבו בגינה הציבורית ודיברנו המון. אמרתי לעצמי שצריך לאסוף את כל החבר'ה האלה ולתת להם מענה, שלא סתם ישבו".
וואסה ניגש לעיריית ראשון לציון והציע להתנדב לעבוד עם הנערים בשכונה. "אמרתי שלא משנה במה, העיקר שתהיה להם פעילות. ביקשתי מקום שיוכל להכיל ולעטוף את כולם ושאני כבר אדאג להפעיל אותם.
"אמרו לי שזו אופציה שתיבדק והם יהיו איתי בקשר. כעבור מספר חודשים הגעתי למתנ"ס בשכונה וראיתי שיש שם אחלה צוות, במקביל העירייה יצרה איתי קשר וביקשה ממני להצטרף לאגף הנוער. עשו לי ראיון עבודה ואחרי זמן קצר הודיעו לי שהתקבלתי".
בארבע השנים האחרונות מפעיל וואסה במתנ"ס מרחב פתוח לנוער ארבע פעמים בשבוע, הוא אחראי על קבוצת כדורגל וגם מלווה באופן אישי נערים שצריכים כלים והכוונה אישית.
"לקחתי את הדבר הזה ברצינות גמורה, זו עבודת קודש וזכות גדולה עבורי", הוא מוסיף בגאווה. "לעבוד עם נערים שסומכים עלי, נפתחים אלי ורואים בי אח גדול. עשיתי דברים גדולים מאוד בחיים שלי מבחינת המוזיקה, אבל כשאני יושב עם נער שפונה אלי ומדבר איתי פתוח בארבע עיניים זה לא פחות מספק וממלא אותי מאוד".
"לאבי יש חיבור מדהים עם ילדים ונוער בשכונה ובעיקר במרכז הנוער", מספרת מנהלת המתנ"ס, אדוה נגלר־כץ. "יש כלפיו יראת כבוד גדולה מאוד והנוער מעריך את הכלים שהוא מעניק להם ואת השיחות איתו. הוא מדבר בגובה העיניים ויוצר מעגלי שיח מדהימים עם נוער בכל הגילאים והוא מודל חיקוי חשוב עבור נוער של השכונה ובכלל".
איך הנערים מגיבים לפרסום שלך?
"מאוד מפרגנים. הם התלהבו בהתחלה כי כל המדינה מכירה ושומעת את השיר. זה נותן הרגשה טובה להם ובטח לי. הקטנים יותר אפילו לא נולדו כשהשיר יצא ופתאום הם מבינים שזה אני מהשיר. החלום שלי הוא לקחת אותם להופעה של הפרויקט ואני בטוח שזה גם יקרה".
"חולמים בגדול"
למרות ההצלחה הגדולה, כמו רבים מבני העדה, גם וואסה חווה לא אחת אפליה בגלל צבע עורו. בראיון ל'ידיעות אחרונות' מלפני ארבע שנים הוא סיפר כיצד מצא עצמו פעם אחר פעם מול בעלי דירות שלא רצו להשכיר לו דירה בגלל מוצאו.
לדבריו, הנושא מעסיק גם את בני הנוער שעימם הוא נפגש, כשהאירוע האחרון שבו עלו וצפו תחושות האפליה היה הרג יהודה ביאדגה, צעיר בן העדה, על ידי שוטר.
"זו מחאה של כל העם, לא רק של העדה", הוא אומר. "הנערים שאלו שאלות והביעו זעם ואני הסברתי להם שמה שהשוטר עשה לא מעיד על המעשים של כל השוטרים. שזה שיש תפוח אחד רקוב לא מעיד על כל השוטרים.
"הם לקחו את זה קשה, אבל הסברתי להם שלא כל המוסדות גזעניים וזה שיש אחד מטומטם שלקח את החוק לידיים לא מעיד על כולם".
אחד המקרים שנצרבו עמוק בלבו של וואסה הוא של נער בן העדה שנשר מבית הספר. "הוא בא אלי ואמר לי שהוא לא רוצה יותר ללמוד ושזה לא בשבילו. ניסיתי להבין את הקשיים שלו, מה עובר עליו וניסיתי להגיע אליו.
"אחרי שיחה קצרה הלכתי להיפגש עם מנהלת בית הספר וביקשתי ממנה שתיתן לו הזדמנות נוספת כשהפעם אני אחראי עליו. בשנה שעברה הוא סיים את כיתה י"ב ועשה את זה בהצטיינות. הדברים האלו גורמים לי לגאווה, להבין שהצלחתי".
"צריך להבין דבר אחד", הוא מסכם, "אלה בחורים חרוצים וחכמים. צריך רק לתת להם את הכלים ולכוון אותם למקומות הנכונים. הם יודעים שהם לא מסכנים ולא צריכים טובות מאף אחד. אני שואל אותם מה החלומות שלהם ושומע שהם חולמים בגדול".
