תושב ראשון לציון, רועי כהן (56) נשוי ואב ל-3 ( 17,16,15), פתח את המקרר החברתי הראשון שלו לפני 13 שנה ביהוד. מדובר במקרר הנמצא בשטח ציבורי, וכל מי שזקוק יכול לקחת ממנו אוכל. "כשעברתי לראשון לציון חלמתי לפתוח גם כאן מקר ולפני שמונה חודשים הצלחתי לפתוח אותו ברחוב הרצל בשיתוף המנהל לשילוב חברתי בעירייה ראשון לציון, עכשיו החלום שלי זה להציב מקרר כזה בכל שכונה בעיר", הוא מספר.
יש צורך בכל כך הרבה מקררים כאלה בראשון לציון?
"בטח. לא משנה כמה אני ממלא אותו הוא תמיד מתרוקן, אני מקפיד לשמור אותו נקי, מסודר, להביא רק דברים טובים ותמיד יש מי שצריך. בשבוע שעבר קיבלתי 40 בקבוקי שתייה והם חוסלו תוך שעה. אני ממלא אותו כמה פעמים ביום, מקבל מזון מצהרונים וגנים, אולמות אירועים וגם אזכרות, איפה שיש אני נוסע להביא".
אתה רואה את האנשים שמגיעים?
"לפעמים אני רואה אנשים מגיעים למקרר ומעמיסים אוכל לכל השבוע, אני מסביר להם שהמזון הזה הוא עבור מי שרעב כאן ועכשיו, עד שבוע הבא אביא עוד אוכל. זו לא מכולת, אי אפשר לקחת הכל ולא להשאיר למי שמחכה אחריך. כשאני רואה צעירה מעמיסה כמה מנות אני שואל בעדינות למי זה, אם היא עונה שזה עבור כמה ניצולי שואה או קשישים אני מבין, כי רובם לא ניידים אז יש אנשים טובים שרוצים להעביר להם".
קראו גם:
כהן לא מסתפק במוצרים בסיסיים, במקרר החברתי שלו תמצאו את כל פירות העונה, גלידות, קינוחים ומזון מבושל של אולמות יוקרה, וכמובן גם מוצרים יבשים ושתייה. בקרוב יפתחו בהדרכתו מקררים נוספים בישראל".
איפה יפתח המקרר הבא?
"בקרוב אני פותח עוד מקרר ברחוב הגדוד העברי, החלום שלי זה מקרר חברתי בכל שכונה בראשון לציון. לאחרונה אני עובד עם פעילה מנס ציונה שפותחת מקרר חברתי, יצרו איתי קשר גם מרחובות וגם הרווחה באילת פנתה אלי לשיתוף פעולה. אני עוזר איפה שאני יכול, גם החברים מהמנהל לשילוב חברתי בעירייה ראשון לציון מאוד עוזרים בכל מה שצריך. כמובן שיש לי מתנדבים ובראשם רעייתי וילדי שעוזרים לי. כל חורף אני מברר דרך המשטרה היכן הערב מתאספים כל הנרקומנים, אנחנו מכינים במקום בסיר ענק, לוקחים כפות, קערות ותוספות והולכים לחלק להם".
מהיכן מגיעה המוטיבציה?
"אני קורא לסיפור הזה סיר השעועית. גדלתי בבית תימני בקריית אונו, לא היה חסר כלום אבל היו תקופות יותר קשות. כשאמא שלי בלה, שתהיה בריאה, היתה מבינה שיש ימים לחוצים היא היתה שולחת אותי למכולת להביא קילו תפוחי אדמה, בצל יבש 2 חבילות נקניקיות ושעועית בשימורים. בזמן שאני הייתי הולך כי כבר היתה מכינה סחוג תימני על האבן. היא היתה מכינה סיר מרק ענק לכל ילדי השכונה, הם היו באים לחצר שלנו, שוטפים ידיים ופנים ואוכלים.
"כשהדוור היה מגיע לחלק מכתבים הוא תמיד היה שוכח את הקו שלו כי היא היתה מכניסה אותו לשתות משהו קר או חם, והירקן עם העגלה תמיד היה נכנס לאכול משהו. ככה היא לימדה אותי. בגיל 33 נפצעתי בראש במשחק כדורגל, הייתי צמח כמה חודשים, ובשיקום ראיתי מתנדבים שמשמחים מטופלים לכבוד חנוכה, בפורים כבר ערכתי שם מסיבה ענקית לכולם ומאז אני מנסה לשמח את כל מי צריך, לצערי גם היום אני לא מצליח להגיע לכולם, אבל מנסה".
