בגיל 15 מורן לביא וליאור אטיאס מרחובות הכירו על ספסל הלימודים בתיכון אמי"ת בעיר, ולמרות שהסיפורים מציירים שתי דמויות כל כך שונות, הן הפכו לחברות נפש וטיפחו חברות אמת שנמשכה יותר מ-20 שנה. אך זו נגדעה באכזריות כשאטיאס נרצחה ב-7 באוקטובר במסיבה ברעים אליה הגיעה במסגרת התנדבות בעמותת על"ם.
מאז מנסה לביא לחיות לצד האובדן ולהנציח את חברתה הטובה בעזרת כשרונה כגרפיקאית ואפילו לקחה חלק בעיתוב המצבה. "מספיק לי אם אפילו רק אדם אחד יעבור ליד המצבה, יסרוק את הקיו-קוד ויכיר איזו בחורה מדהימה היא היתה", אומרת לביא בראיון מיוחד.
חברות נפש. "כולם ידעו שאנחנו BFF"
זה קרה בכיתה י' בתיכון אמי"ת ברחובות לפני יותר מ-20 שנה, תלמידה חדשה הגיעה ומיד כבשה את כל השכבה. "ליאור עברה אלינו מקציר ומיד התחברנו", נזכרת לביא, היום בת 36, "היא היתה כובשת, חיננית וזורמת, הכניסה ניחוח חדש לכיתה והתחברה עם כולם, בנים ובנות. היא תמיד היתה מרכז העניינים, עד יום מותה. לא אהבנו מועדונים, היינו מבלות המון יחד, בעיקר בשבתות בחדר שלה עם סלט החצילים הנצחי של אמא שלה. מאוד סמכנו אחת על השנייה, כולם ידעו שאנחנו BFF ידענו הכל אחת על השנייה. מגיל צעיר היא מאוד אהבה חיות, היה לה כלב שמת בתיכון והיא קברה אותו, זו ממש היתה טרגדיה. לימים היא הפכה לאחות וטרינרית בבית דגן, זה כל כך התאים לה".
קראו גם:
למרות ששתי החברות הטובות בחרו במסלולי חיים שונים, הקשר תמיד נשמר. "אני הלכתי לשירות לאומי והיא לצבא, תמיד היה לה ראש יותר פתוח. התחתנתי צעירה, יש לי היום 3 ילדים (12,10,6) וליאור היתה כמו דודה עבורם. מהיום הראשון היא היתה באה לעזור לי עם הבכורה שלי, מביאה איתה את הארנב שלה ניסים, היא היתה רוקדת וצוחקת עם הילדים שלי ולא מבינה למה אני גמורה על הספה.
"תמיד היתה לה אנרגיה ושמחת חיים, היא היתה עושה איתם יוגה, הם היו קופצים עליה והיא היתה דורשת ממני להצטרף אבל אני רק רציתי לנוח אחרי יום עבודה.
"היתה לה רוח חיים מדהימה, אור שהיה מקרין על כל מי שסביבה. בזכותה אימצנו כלב, כשהוא היה גור התקשרתי אליה מודאגת כי בעבודה ראיתי במצלמות של הבית שהוא לא זז, היא אספה את הבת שלי וגם את הבת שלה אלמה (7) ונסעה אליי הביתה ובדקה אותו בעצמה, זו הייתה ליאור, בחורה עם מלא נתינה ואכפתיות לכולם, הכל אצלה היה קליל וזורם".
בוקר האסון. "פחדתי להתקשר אליה"
ב-7 באוקטובר לביא היתה עם משפחתה ברחובות ותחילה כלל לא ידעה שחברתה בסכנה. "שוחחנו לפני שמחת תורה, אחי היה אמור להתחתן ב-9 באוקטובר והיא אמרה לי שכמובן שהיא מגיעה לרקוד איתי. ידעתי שהיא מתנדבת בעמותת עלם ומסייעת לאנשים במסיבות טבע, בודקת מה שלומם, משגיחה שכולם בסדר, זה מאוד התאים לה להתנדב שם כי היא תמיד עזרה לאחרים, אבל לא ידעתי שהיא במסיבה. כשהתחילו האזעקות לא בדקנו מה קרה כי אנחנו דתיים, רק לקראת אחת בצהריים הבנו שהמצב חמור ופתחתי את הנייד, ראיתי שאח שלה מפרסם הודעה שמחפשים אותה ומיד שלחתי לה הודעה, פחדתי להתקשר.
"הכנתי לו מודעה לפרסם ברשתות ומאותו רגע הפעלנו חמ"ל בניסיון לאתר אותה, אלו היו ימים מטורפים לא הייתי אני, גם בן משפחה שלנו, עומרי מירן מנחל עוז, נחטף לעזה. גיא בעלה סיפר שהיא עידכנה אותו בסביבות 7 בבוקר שיורים עליהם ומאז נותק הקשר.
"אחרי שלושה ימים חלמתי עליה, היא באה אליי עם גלימה כחולה, מחייכת ועושה וי בידיים ויש לה קעקוע ענק על החלק העליון, באותו רגע הייתה לי תחושה שהיא נפגעה באזור הזה. בהמשך גילינו שהיו איתה אנשים שראו שירו בה בחזה ובבטן, הם אמרו שהיא נראתה ללא רוח חיים, אבל אף אחד לא ידע מה קרה כי היה איכון מוטעה לנייד בשדרות והרכב שלה היה שרוף ברעים.
"בשלב מסוים אפילו חשבו שהיא חטופה, פרסמנו בכל מקום, הפעלנו את כל מי שיכולנו, כל שעה עגולה הייתי מתקשרת לאח שלה, רק לשמוע אם יש חדש. אני עובדת בגרפיקה ועם חברות פרסום, יצר איתי קשר לקוח שהציע שלטי חוצות שלו לפרסום תמונה של ליאור עם בתה אלמה והכיתוב 'אמא מתי את חוזרת?'.
כ-11 יום אחרי שזה קרה קבענו בשעה 9 בבוקר זום, אני, הוא וגיסתה, שיר דבש, שניהלה הכל. דקה לפני שהתחלנו קיבלתי שיחה מאמא של חברה שנמצאת במקום בו מתקבל המידע, היא אמרה לי: 'מורן, הכל נגמר'. הייתי בהלם, ימים שלמים בכיתי, לא עבדתי חודש, זה היה שוק".
ההתמודדות. "רוצה שכולם יכירו אותה"
אטיאס הותירה אחריה הורים, אחים תאומים, בעל וילדה בת שבע, אבל היא תמיד הגדירה את עצמה אם לשלושה כיוון שהיו לה שני כלבים אותם אהבה, ליר ומיה. "בעלה גיא אמר בשבעה שהוא דאג לאחרונה כי ליר הכלב מאוד מבוגר והוא לא ידע איך ליאור תקבל את המוות שלו, בסוף הכלב קבר אותה. כשאיבדתי את ליאור מיד חשבתי מה אספר לילדיי, הם כל כך אהבו אותה, כל כך דאגו לה כשלא מצאו אותה, היום הם לא נכנסים למרפאה הווטרינרית בה עבדה, זה קשה להם מדי".
כחלק מהתמודדות עם האובדן, לביא מנציחה את חברתה במגוון דרכים ומנצלת את הכישרון בו ניסתה לאתר אותה, על מנת שכמה שיותר אנשים יכירו את אטיאס גם לאחר מותה.
"הדבר הראשון שעשיתי זה 150 צמידים מסיליקון בתוך גלויה לזכרה עם סריקה לשיר של שוטי הנבואה שאהבה 'אין אני'. לעצמי הכנתי צמיד עם התאריך 7/10/23 ומשחק מילים שיוצר חיבור בין המילה לוחמת לשם ליאור. עשיתי סרטון שלנו עם הקלטה שהיא שלחה לי לפני כמה חודשים, הודעה בה היא אומרת לי כמה היא אוהבת אותי וכמה שנים אנחנו חברות, זה היה אחרי סתם ערב שגרתי, היא באה עם הילדה, הכנו לילדים ארוחת ערב מקלחות, העברנו ערב יחד, אבל זו הייתה ליאור, היא תמיד הרעיפה אהבה גם במצבים שגרתיים. הכנתי גם שלט לנקודת הציון האחרונה בה ראו אותה בחניון רעים, לא נסעתי לשם בעצמי, אני לא מסוגלת.
"את המצבה שלה המשפחה עיטרה בצבע טורקיז שהיא מאוד אהבה, הוספתי למצבה קיו קוד כשסורקים אותו מגיעים לאתר שהקימו לזכרה. מספיק לי אם אפילו רק אדם אחד יעבור ליד המצבה, יסרוק את הקיו-קוד ויכיר איזו בחורה מדהימה היא היתה, אני רוצה שאנשים יכירו אותה.
"ליאור הייתה שאנטי באנטי, בן אדם שאת מוצאת בו נחמה, תמיד טיפחה את הגינה שלה, הייתה שולחת לי כל הזמן תמונות של צמחים ופרחים חדשים. ביום ההולדת של אלמה שלה הכינו עם הילדות אדניות עם הצמחים שלה. ביום ההולדת שלה ב-26 בדצמבר גיסתה הכינה לה מסיבה בקונספט של סמיילי, חגגנו לה, השמענו שירים והראנו מצגת, לא היה שם אדם שלא בכה".
מה את חושבת ליאור תגיד על כל ההנצחה שלה?
"היא תגיד לי ולגיסתה שיר 'מה אתן סתומות? למה כל השטויות האלה?' היא הייתה אדם כל כך קליל, היא הייתה רוצה שלא נתרגש מכל דבר. זה מצחיק, אנחנו תמיד מדברות בינינו שאם היא רואה אותנו היא בטח בהלם ולא מבינה על מה כל ההיסחפות. שיר היא מפיקת אירועים, היא עושה דברים מדהימים, אני שמחה שליאור זכתה במשפחה כל כך עוטפת ואוהבת. יש לנו עוד הרבה מה לעשות כדי להנציח אותה, אני עדיין עובדת על זה, רוצה שכולם יכירו אותה".
