הם יוצאים בכל מזג אוויר, עוזבים את עיסוקם וממהרים לסייע לתלמידים להגיע בשלום לבית הספר ובסוף יום הלימודים לעזור להם לחזור הביתה בבטחה. עיריית ראשון לציון מעסיקה עשרות מתנדבים בפרויקט "מעבירי הדרך" של מטה הבטיחות בדרכים בעירייה, תמורת שכר סמלי בלבד, שעוברים הכשרה ומתייצבים כל בוקר וצהריים במוסדות החינוך בעיר.
בין המתנדבים גם אהובה מדמוני וליאורה גלבר, שמספרות השבוע איך הגיעו לתפקיד ומה באמת קורה שם על מעבר החציה.
העיניים של הילדים
מדמוני נמצאת בפרויקט כבר חמש שנים. היא עברה ראיון ואחרי שהתקבלה ביקשה לנסות לתקופה של חודש ימים. בימים אלה היא מתחילה את השנה השישית כבר ומבטיחה להמשיך כל עוד היא יכולה לתרום.
מדמוני (66), אמא לשלושה ילדים וסבתא לארבעה נכדים, תושבת העיר, מתחילה את יומה עם אפוד וכובע בשעה 7:00 בבוקר במעברי החצייה בבית הספר היסודי "עדיני" בשכונת השומרים. היא מקבלת את פני 14 תלמידי כיתה ו', חניכי משמרת הזה"ב, מחלקת אותם ל-5 צוותים על מעברי החציה ומתחילה לפקח עליהם. בשעה 8:00 היא מסיימת והולכת לעבודתה במשרדה הפרטי בתיווך נדל"ן. בשעה 12:30 בצהריים היא חוזרת לאותו מקום ומעבירה את התלמידים עד שעה 14:00. כך היא עושה זו השנה השישית.
כמו שאר מתנדבי "שומרי הדרך" בראשון לציון, מדמוני כמעט ולא נעדרת לרגע אחד. "אני מתייצבת כל יום כמו שעון בחום הכבד, בקור העז, בכל מצב. העבודה הזו דורשת מכל אחד רצינות ומשמעת עצמית. אני משמשת העיניים של כל הילדים וזו שמוטלת עליה האחריות לבטיחותם".
איך הגעת לזה?
"שמעתי על הפרויקט מאחת החברות שהתנדבה בעבר ורציתי גם. ביקשתי לנסות חודש, התאהבתי בעבודה ההתנדבותית והחלטתי להמשיך".
איך מגיבים הנהגים?
"אני מקבלת פידבקים חיוביים מכולם. הנהגים די ממושמעים אני נראית כמו שוטרת ולכן הם מנסים להיות יותר ממושמעים".
בעקבות אמא
עבור ליאורה גלבר, ההתנדבות בפרויקט היא סוג של סגירת מעגל. בגיל 12 היא הייתה חניכה במשמרת הזהב בבית הספר בו למדה והיום היא מתחילה את השנה התשיעית כמתנדבת אחראית בפרויקט.
גלבר, 58, אמא ל-2 וסבתא ל-5 נכדים, תושבת ראשון לציון, בעלת עסק עצמאי לצבעי שיער טבעיים. ההכרות שלה עם פרויקט "מעבירי דרך" התחילה דווקא עם אמא שלה מאשה, בשנות ה-80 לחייה, מהוותיקות בפרויקט שעד היום מתנדבת.
גלבר שמתנדבת בבית הספר היסודי "יפה נוף" מכירה אתה פרויקט מאז הייתה בת 12 והתנדבה במשמרות הזהב. "אני זוכרת את עצמי כילדה עומדת על מעבר החציה עם חבריי בבית הספר ועוזרת לשאר התלמידים לחצות בבטחה. היום אני מתנדבת כאחראית על כל צוותי התלמידים".
קראו גם:
גלבר מתייצבת כל יום בבוקר ובצהרים במתחם בית הספר ומפעילה את התלמידים. "יש הרבה הנאה וסיפוק בעבודה הזו. מעבר לתמורה הסמלית, העניין קשור יותר לנתינה ולתרומה לחברה ובעיקר לתלמידים. אני מקבלת הרבה תגובות חיוביות מההורים, מהצוות החינוכי וגם מהתלמידים".
מצד שני לדבריה, יש את הפנים הלא חיוביות של אנשים, ובעיקר של נהגים שלא מצייתים להוראות. "עד כדי התנהגות חוצפנית, מחנים איפה שבא להם ואם אתה מעיר להם אז אוי ואבוי. פתאום בא לך נהג שאומר לך 'אל תגידי לי מה לעשות', אני מחייכת וממשיכה הלאה. בדרך כלל לא מתעמתת עם אף אחד. מכאן אני רוצה לומר לכל הנהגים שאני והתלמידים עומדים ליד בית הספר אך ורק לטובת כולם, הן תלמידים והן נהגים".
ישראל סלע, מנהל מטה הבטיחות בדרכים: "התרומה החברתית של התלמידות והתלמידים שמשתתפים במשמרות הזה"ב חשובה מהן כמוה ויוצרת חוסן אישי של אחריות ומעורבות בכל הקשור לבטיחות בדרכים. במקביל, מעבירי הדרך הבוגרים מגבים ותומכים בהם מהצד ובונים אותם לעצמאות לעתיד".
מה עושים מעבירי הדרך?
תפקידם הוא לעמוד בצמתים הסואנים בקרבת בתי הספר ולפקח על פעילות תלמידי כיתות ו' המשמשים משמרות זה"ב.
התפקיד מחייב הופעה הכוללת אפוד זוהר וכובע תקני.
התפקיד דורש דריכות מוחלטת אל מול נהגים פורעי חוק.
מעבירי הדרך הינם ברובם בני 60 ומעלה, כשהמבוגר ביותר בן 80.
הפעילות מתקיימת בין 07:30-08:00 בבוקר, ובין 12:00 ועד 14:00.
