"אסור שאנשים יגיעו לבית החולים ושם לא יילחמו על החיים שלהם רק בגלל שהם כבר זקנים. לא יכול להיות שאמא שלי לא בחיים יותר רק כי היא הייתה מבוגרת ובבית החולים לא עשו הכל כדי להצילה", כך אומרת בבכי מגי פאתל, בתה של סופיה ז"ל, תושבת באר יעקב שנפטרה בבית חולים שמיר־אסף הרופא בעקבות זיהום שהסתבך. כעת היא תובעת את בית החולים בטענה שהטיפול באמה היה כושל ולא עשו מספיק כדי לשפר את מצבה.
קראו גם:
סופיה ז"ל, בת 74 במותה, הייתה דמות מוכרת בבאר יעקב, שם התגוררה מאז ילדותה. "אמא שלי הייתה אחות והתמחתה בתחום בריאות הנפש וגם עבדה בתור אחראית מחלקה בבית החולים לבריאות הנפש בבאר יעקב. היא הייתה מאוד אהובה על כולם, על הצוות ועל החולים. היא גם הייתה במשך כמה שנים יושבת ראש הוועד של המקום", מספרת מגי.
"לפני כעשר שנים היא נפלה וריסקה את הרגל בעת שהייתה בביתה ובעקבות זאת היא נזקקה לניתוחים וטיפולים רפואיים. אותם טיפולים גרמו לה לצליעה והיא נזקקה למקל הליכה, ולכן היא פרשה מתפקידה ויצאה לפנסיה. מאז הפרישה, מצבה הרפואי הידרדר והיא חלתה בכמה מחלות כמו מחלת ריאות וגם נזקקה לדיאליזה, אבל הייתה מטופלת תרופתית במצב יציב.
"לפני כשנה וחצי היא שוב נפלה ושברה את הירך ולכן נזקקה לניתוח בבית חולים שמיר־אסף הרופא. לאחר הניתוח היא לא יכלה ללכת והועברה לשיקום בבית חולים הרצפלד בגדרה. היא לא התאקלמה שם, לא היה לה טוב. היא הייתה במחלקה סיעודית ולא הייתה התקדמות בשיקום שלה. סמוך לפסח בשנה שעברה התפנה מקום במוסד שיקומי בנס ציונה ומיהרנו להעביר אותה לשם, ואחרי כמה שבועות התקשרו אלינו באמצע הלילה ואמרו לבוא מהר כי היא מחוסרת הכרה וצריך להחליט אם להעביר אותה לאסף הרופא או לקפלן. אמרנו להם להעביר אותה לאסף הרופא, וכשהגענו לשם נאמר לנו שהתפתח לה זיהום ברגל בעקבות חיידק טורף. המצב שלה היה קשה והיא הייתה מחוסרת הכרה אבל המשיכו לאשפז אותה במחלקה פנימית במקום בטיפול נמרץ על אף ההמלצות ששמענו מכמה חברי צוות רפואי שם. בהמשך האשפוז הרגל שלה השחירה כתוצאה מחוסר טיפול בחיידק הטורף, עד כדי כך שאחת האחיות אמרה לי בקרירות: 'אין לאמא שלך עוד הרבה זמן'.
"רופא אחר האשים אותי שאני משגעת אותו עם השאלות שלי, כאילו זה לא הגיוני שאני אשאל שאלות כשאמא שלי במצב כזה", מספרת בתה בקול חנוק מדמעות.
"לא הקשיבו לנו"
סופיה המשיכה להיות מחוסרת הכרה. "אמרו לנו שצריך לכרות לה את הרגל וזה הסיכוי שלה להמשיך לחיות, אחרת הזיהום יתפשט בכל הגוף", מספרת בתה. "לאחר הכריתה העבירו אותה לטיפול נמרץ ושם דווקא מצבה השתפר והיא חזרה להכרה. מדדי הזיהום ירדו והיא חזרה לתקשר איתנו ואחרי שבוע בטיפול נמרץ החליטו להחזיר אותה למחלקה פנימית, אבל אנחנו ביקשנו מהם להימנע מזה כי זו מחלקה שיש בה הרבה זיהומים ועדיף שיעבירו אותה למחלקה אורטופדית. התחננו ובכינו בפניהם שיעבירו אותה למחלקה שמתמחה בכריתות, אבל לא היה עם מי לדבר, לא היו מוכנים להקשיב לנו.
"היא חזרה לפנימית ואמרו לנו שיש וילון בין החולים ולכן היא לא יכולה להידבק בזיהומים. מרגע שהיא חזרה למחלקה הפנימית המצב שלה הלך והידרדר. אחרי שבוע במחלקה הפנימית היא שוב איבדה את ההכרה בגלל זיהום שהתפתח. בכל השבוע הזה לא הגיע אפילו אורטופד כדי לראות אותה, החבישות שעשו לה לא היו מספיק טובות. אחרי יומיים שהיא הייתה מחוסרת הכרה היא נפטרה".
"לא רוצים כסף"
בעקבות הטיפול בסופיה, החליטה המשפחה להגיש תביעה נגד בית חולים שמיר־אסף הרופא. "הם ראו את הגיל שלה והחליטו לא להשקיע מאמצים כדי לעשות לה החייאה או לקבל אותה שוב לטיפול נמרץ. ככה היו מתנהגים לחולה צעירה?
"התחננו ובכינו בפניהם שיעבירו אותה למחלקה שמתמחה בכריתות, אבל לא היה עם מי לדבר, לא היו מוכנים להקשיב לנו והעבירו אותה למחלקה פנימית"
"אנחנו תובעים את בית החולים על ההחלטה שלהם לאשפז אותה במחלקה פנימית במקום מחלקה אורטופדית, שבה היא הייתה צריכה להיות. הם היו אמורים לשלוח כל יום רופא אורטופד שיבדוק אותה ואלו היו ההוראות אבל לא עשו את זה. אני לא תובעת בשביל כסף, זה לא מעניין אותי, מה שחשוב לי הוא שהאדם הבא שיגיע לבית החולים לא ימות כי מוותרים עליו בגלל שהוא לא מספיק צעיר. גם קשישים ראויים לטיפול הכי טוב שיש ואסור לוותר עליהם. אני שומרת על אבא שלי כי בבית החולים לא יעשו מספיק מאמץ להציל אותו אם חלילה יזדקק".
מבית החולים נמסר: "מדובר על מקרה של אישה מבוגרת עם רקע רפואי מורכב ביותר, אשר הגיעה למרכזנו מלכתחילה עם מחלה קשה ומסכנת חיים. מפאת חובתנו לחיסיון רפואי, איננו יכולים לפרוס את טענותנו בהרחבה, ואלו יוצגו בפני הערכאות המתאימות. אין לנו אלא להצר על כך שמשפחת המנוחה בחרה להתעלם מהמאמצים הכבדים שעשה הצוות להציל את חייה של המנוחה, ובחרה ליחס לו אחריות למותה, כאשר למרבה הצער זה הנו תולדה של מחלתה הקשה ומצבה המורכב".
