האחיות עדי ומיכל ניסני עשו הרבה כבוד לראשון לציון והעלו לא מעט חיוכים בזכות הופעתן הצבעונית בתוכנית הבישול "MKR - המטבח המנצח", כאשר אירחו במסעדת "האחיות ניסני" את משתתפי התוכנית בניצוחם של רותי ברודו וחיים כהן.
קראו גם:
אחרי שהמצלמות כבו, מגיפת הקורונה פיזרה את אבק הכוכבים, והשתיים, מיכל - שפית במקצועה ובעלת מסעדה ברוטשילד בראשון לציון ועדי - אמנית קרמיקה שסיפקה כלים בעיקר לבתי מלון יוקרתיים, נאלצו כמו רבים אחרים בארץ ובעולם, לחשב מסלול מחדש.
עבודה מהבית
"היו לי שתי מסעדות בעבר, פנלופה באילת ובהמשך מאמהסיטה בראשון לציון, ואז הבאתי לעולם ילדים והחלטתי להתרכז במשפחה ולסגור את המסעדות", מספרת מיכל. "אחרי התוכנית בא לי חשק לחזור לתחום ופתחתי מסעדה אצלי בבית. בישלתי ואירחתי עד 14 סועדים אצלי בבית באווירה כיפית, אבל בעקבות הקורונה זה פחת".
מיכל לא אמרה נואש, חשבה ומצאה פתרון מקורי: ייצור של מארזי שף. "זה למעשה מארז שנלקח מתוך הארוחות שלי ומבוסס עליהן", היא מסבירה, "יש בפנים את כל המצרכים הדרושים שמגיעים יחד עם הוראות הכנה. ללקוח נשאר רק לעשות את הצילחות".
עדי לעומת זאת גילתה בעקבות הסגר את הרשתות החברתיות, ונראה ש־15 דקות התהילה בטלוויזיה לא הזיקו בכלל. "ביום אחד הכל נסגר. מצאתי את עצמי עם מלא חומרים בסטודיו, ואחרי שהתרגלתי לעבוד מול גופים, גיליתי ביום אחד שאני צריכה לפנות ללקוחות פרטיים", היא מספרת בחיוך. "בניתי אתר והתחלתי שיווק אגרסיבי באינסטגרם ופתאום בלי להתכוון הפכתי גם לאושיית רשת. מספר העוקבים עלה בהתמדה, הלקוחות הגיעו דרך זה, ועם ישראל שאוהב לבשל, מאוד אהב את מה שאני עושה".
בימים אלה מנהלות השתיים את העסקים שלהן מהבית, ובמקביל מתפעלות עסק גדול לא פחות - המשפחה הפרטית. מיכל היא אמא לשלושה ילדים ועדי אם לילד אחד. כמו אמהות אחרות שנעות בין לימודים בכיתה ובזום לסירוגין בהתאם להחלטות של משרד הבריאות, הן מנסות לשרוד כדי לספר. "זה מצב לא פשוט בכלל", אומרת עדי, "זה קשה מאוד על גבול הבלתי אפשרי. כל התמרון הזה בין המשפחה לבין העסקים לבין האינסטגרם לבין הלקוחות מעסיק אותי יום שלם, כל היום", היא אומרת. "את הופכת להיות תמנונית עם זרועות בכל מקום. אם היו לי עוד ארבע שעות רצוף במהלך היום הייתי מצליחה להספיק המון, כמו שבוע עבודה".
"מעדיפה לאכול בנאדם ולא עכביש"
ואם שלל העיסוקים שלהן לא מספיקים, אז בחודש הבא צפויות האחיות ניסני, כיאה לתושבות ראשון לציון, גם להשתתף במושב שיעסוק ביצירה בימי קורונה במסגרת כנס השפה העברית "לשון ראשון" שיועבר הפעם לראשונה בשידור חי באינטרנט, בשל מגבלות המגיפה.
מיכל: "ברגע שיחזירו את התרבות הקולינארית חזרה תהיה התנערות משוגעת. לא יודעת מה יקרה עם הדרכון הירוק הזה, אבל אם הוא יכנס לתוקף כולם פה יצאו החוצה ויסתערו על המסעדות. לא פשוט מה שעשו לנו"
בתור שתי נשים שחיות ונושמות קולינריה, מה המאכל הכי מוזר שאכלתן?
עדי: "זה נקרא 'תמר'ס איגואנה'. הייתי בטוחה שזה עוף ורק כשהוצאתי את העצמות מהפה הבנתי שזה לא עוף. היה טעים, היה לזה טעם של עוף".
מיכל: "אכלתי סוס בברצלונה, לא ידעתי כמובן שזה סוס, הרי זו החיה שאני הכי אוהבת ואני גם מדריכת רכיבה. זה היה שוק על סף בכי. בכלל, אני לא אוהבת אוכל מוזר, אוהבת להשאיר את זה פשוט. כשאני מסתובבת בעולם אני תמיד אלך לטיולים קולינריים ותמיד אהיה במסעדות שף הכי־הכי, אבל פחות אוכל ג'וקים וכל זה. לתוכנית הישרדות למשל אני לא אלך בגלל כל הדברים שאוכלים שם".
עדי: "אני לא הייתי אוכלת עכביש בחיים. כיום אני כשרה אז גם האופציות שלי הצטמצמו. גם אם הייתי אוכלת לא כשר, אז בעכביש לא הייתי נוגעת. מעדיפה לאכול בנאדם מאשר עכביש".
איזו חוויית אירוח תרצו לשכוח?
מיכל: "לפני הסגר האחרון היתה אצלי מסיבת רווקות של כמה בנות. היתה אווירה טובה, עם אלכוהול. ואז זו שחגגה עם שמלה לבנה הזיזה את היד ושפכתי עליה בטעות את כל הרוטב של הקארי. איזו פאדיחה".
עדי: "באמת? לא שמעתי את הסיפור הזה".
מיכל: "כן, מזל שהן היו סטלות, ככה שזה עבר חלק".
הקהל הישראלי יודע להעריך אוכל גורמה?
מיכל: "כן, זה קהל מאוד חכם ומאוד בררני. מי שבאמת אוהב לאכול ומתרגש מאוכל גם ישלם על זה".
אנשים כבר שכחו מה זה לשבת במסעדה ולאכול. אתן חושבות שאחרי הקורונה נחזור לזה, או שהתמכרנו להיזרק על הספה ולהזמין שליח?
עדי: "הקהל מת לצאת ורוצה להיות בחוץ, אבל אני חושבת שהבלגן עם המסעדות כבר לא יחזיר אותן לפעול כמו פעם".
מיכל: "ברגע שיחזירו את התרבות הקולינרית, תהיה התנערות משוגעת. לא יודעת מה יקרה עם הדרכון הירוק הזה, אבל אם הוא יכנס לתוקף כולם פה יצאו החוצה ויסתערו על המסעדות. לא פשוט מה שעשו לנו".
