רגע אחרי שמונה למנהל המחלקה לרפואה דחופה הצעיר ביותר בישראל, ד"ר גל פחיס (42) מדבר על כל מה שחשוב לו: המחויבות למקצוע, המאבק באלימות נגד צוותים רפואיים, קיצור התורנויות, ההתמודדות עם השביתה, הגדלת המרל"ד וגם איך חיים בבית שבו כולם נדבקו בחיידק הרפואה. "התחום הזה תמיד היה בדמי והוא הדבר שהכי טבעי עבורי".
הקידום המהיר: "בזכות עבודה קשה והתמדה"
פחיס תושב ירושלים, נשוי לאיילת, מיילדת ואחות בטיפול נמרץ פגים ואב ל-2 ילדים (11,14) החל את דרכו כמתנדב במד"א, התגייס כפרמדיק ביחידה מיוחדת בצה"ל ובהמשך עבד במד"א בזמן לימודי הרפואה. הוא עבד במרכז הרפואי שערי צדק, בבית החולים איכילוב ובשלוש שנים האחרונות הוא עובד במחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא, החל מחודש אוגוסט 2021 הוא ממלא מקום של מנהל מרל"ד ולאחרונה כאמור קיבל את המינוי הרשמי כשהוא רק בן 42.
מה סוד הקסם? כנראה שהרבה עבודה קשה והתמדה. "מאז שאני זוכר את עצמי אני עוסק ברפואה באופנים שונים ורפואת חירום באופן יותר ממוקד, מגיל 15 אני מתנדב במד"א, התחום הזה תמיד היה בדמי והוא הדבר שהכי טבעי עבורי. כשהתחלתי ללמוד לא היתה התמחות ברפואת חירום במסלול ישיר, בחו"ל המסלולים האלו קיימים כבר 50 שנה, יחסית אליהם ישראל ממש חדשה בזה, התחילו את ההתמחות בארץ רק בשנת 2011 והיום זה מקצוע מאוד מבוקש".
קראו גם:
וגם מאוד שוחק. איך נראה יום שגרתי שלך?
"היום שלי יכול להתחיל מצוין, בוקר נעים ורגוע ותוך מספר שניות מגיע מבול של אמבולנסים עם מטופלים קריטיים מאירועים חבלניים או פליליים ואז תוך רגע צריך גם לטפל בהם וגם למהר לעבות את האבטחה במקום. רק בשבוע שעבר באמצע יום שגרתי נעצר כאן רכב בחריקת בלמים עם פצוע אנוש מפיצוץ הרכב בלוד, למעשה כמרל"ד אין רגע אחד שדומה למשנהו. זו מחלקה שאופי העבודה בה בעצימות מאוד גבוהה לכולם. יש לנו את השער העמוס ביותר בבית החולים ובין העמוסים ביותר בישראל, כמנהל זה אתגר קבוע, כיצד לשפר את השירות, את תנאי העבודה וגם את החוויה של המטופלים".
חוויתם לא מעט אירועי אלימות, כיצד מתמודדים עם זה?
"זה קשה מאוד, הצוותים עושים ימים כלילות, לא סתם כהגדרה אלא ממש פיזית, נותנים את כל נשמתם ומרצם ולפעמים למרות זאת מקבלים כעסים, אלימות מילולית ולצערי גם פיזית. זה אחד הדברים שהכי שוחקים. אין איש צוות שלא חווה אלימות מכל סוג, ואני לא מדבר על סתם צעקה, אלא משהו הרבה יותר משמעותי. אין ספק שהקיצוניות שאנחנו רואים ברחובות מתפרקת גם כאן, רק שאצלנו זה כבר על סטרואידים. אנחנו מנסים לאתר את צווארי הבקבוק, היכן וכיצד צריך לפעול כדי למנוע הסלמה. מבחינתנו דבר ראשון זה תיאום ציפיות, לשתף את המטופל והמשפחה בתהליך, היכן הוא נמצא בשרשרת הטיפול ומה זמני ההמתנה. חשוב שכל מטופל ידע שאנחנו רואים את כולם".
המשפחה - "זה אתגר עבור כל הבית"
עם כל הדרמה במקום העבודה, פחיס לא יכול להתפנק גם בבית, כיוון שרעייתו בעצמה עוסקת ברפואה. "הכרנו במד"א בגיל צעיר, אחרי הצבא התחלנו לצאת ונישאנו. עבורי הבית הוא מרכז מאוד חשוב שנותן את העוצמה ומאפשר לי לעשות את כל העבודה החשובה שאנחנו עושים במרל"ד, בלי אשתי היקרה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. כמנהל, העבודה לא נגמרת כשיצאת מפתח הדלת, היא ממשיכה בטלפונים, בעבודה מרחוק, במענה לאירועים שמתרחשים כל הזמן, בכוננות, זה אתגר עבור כל הבית. אבל יש לנו שני ילדים שמבינים את החשיבות הגדולה של העבודה שלנו, אני באמת רואה בזה ציונות, להיות מנהל מרל"ד זו הקרבה גדולה ויש בה יעוד. אבל הילדים שלנו רוצים להשתלב בתחום הרפואה, הבן הגדול כבר מתחיל קורס מד"א אז נראה שהדור הבא כבר בדרך".
העומס במחלקה - "מחכים לקיצור התורנויות"
לאחרונה השתתף המרכז הרפואי שמיר-אסף הרופא חלק בשביתה במסגרת המאבק ברפורמה המשפטית, ד"ר פחיס וצוותו שמעניקים שירותים חיוניים כמובן לא לקחו חלק בשביתה, אך חשו אותה במלוא עוצמתה. "בהיבט האישי יש תחושה מאוד קשה של יריבות ומחנות, אני יכול רק לקוות שנגיע לימים טובים יותר. בהיבט הרפואי בשביתה האחרונה וגם בשביתות קודמות במערכת הבריאות, האתגר אצלנו הוא אדיר. אין שירותי רפואה בקהילה, מחלקות האשפוז במתכונת שבת, מרפאות החוץ לא עובדות המוקדים לא פועלים ומלוא המטופלים מגיעים אלינו, בימים באלו אנחנו חווים עומס מאוד חריג".
גם הימים השגרתיים שלכם מאוד עמוסים.
"נכון, יש כאן 60 מיטות. אבל אנחנו לקראת התרחבות, בימים אלו סיימנו שלב תכנון ומתחילים בנייה של מחלקה חדשה בבניין נפרד של מרל"ד בגודל 6,500 מטר מ"ר, למעלה מ-100 מיטות, יחידת טראומה ודימות משולבת מאוד גדולות, אנחנו מקימים את המרל"ד הגדול ביותר במזרח התיכון. תחום הרפואה הדחופה תמיד מתקדם, רק לאחרונה חנכנו אמבולנס אקמו שמסוגל לחבר מטופל בשטח, זה קרה הודות לשיתוף פעולה עם מד"א, ארגון שלשמחתי יש לי חיבור מאוד עמוק איתו והצלחנו לעבוד יחד. יש לנו 16 מתמחים במרל"ד ואני דורש מכולם לעשות משמרות בניידת טיפול נמרץ של מד"א, כי זה חלק בלתי נפרד מהטיפול, ההבנה מהיכן מגיע המטופל שלך ואיך בדיוק מתחיל תהליך הטיפול בו.
"לצערי עד היום אין שינוי בביצוע תורניות, למרות ההבטחות שיקצרו אותן זה לא קורה בפועל, אולי רק במסגרת פיילוט נקודתי וחלקי בפריפריה. אני חבר בוועדה מטעם משרד הבריאות לדון בנושא ואני מאמין שהגיע הזמן שנעבור למשמרות, מנהל צריך גמישות. מטופל שניצב מול רופא לא יודע שהוא כבר בשעה ה-16 שלו במשמרת, מבחינתו זה לא משנה אם הוא המטופל ה-60, הוא צריך להרגיש שהוא המטופל הראשון והיחיד. אגב, באסותא אשדוד כבר עברו למשמרות וזה הוכיח את עצמו, אך הם יכלו לעשות זאת כי הם מוסד פרטי, הגיע הזמן שגם בבתי החולים יאפשרו את זה.
"יש לנו במרל"ד צוות שהוא כמו משפחה, עובדים יחד בלכידות ואחדות, אין ימין או שמאל, אין חרדי, ערבי, נוצרי או מוסלמי, כולם בתחושת יחד למען הטיפול הטוב ביותר ומחויבות להשתפר כל הזמן".
