שבוע אחרי הפיגוע הקשה בגבול מצרים שבו נהרגה סמל ליה בן נון מראשון לציון יחד עם עוד שניים מחבריה לצוות, סמ"ר אוהד דהן וסמ"ר אורי יצחק אילוז, מספרים חבריה מבית הספר ומהעיר על הילדה שנולדה להיות מנהיגה וסחפה את כולם. על הרגע שבו קיבלו את הבשורה הקשה ועל הזיכרונות שייקחו ממנה לעד.
ליה ז"ל, בת 19 בלבד במותה, הותירה אחריה זוג הורים, דודו ומיכל ואחות גדולה, אופיר. היא למדה בגימנסיה הריאלית בעיר, אהבה לרקוד, להתנדב, אהבה בעלי חיים ואובדנה הותיר חלל עצום בקרב כל מי שהכיר אותה. היא נקברה בבית העלמין הצבאי בעיר ביום ראשון אחר הצהריים.
"החברה הכי טובה"
בראיון ל"מיינט ראשון לציון", מספרים חבריה על הנערה שנולדה להנהיג ולמרות גילה הצעיר המתין לה עתיד מזהיר. "ליה היתה החברה הכי טובה בעולם עבורי", מספרת חברתה רוני בן עמי (19), "אנחנו מכירות מגיל 15, מתחילת כיתה ט' והדבר שהכי אהבנו לעשות יחד זה פשוט לצחוק. להסתלבט על כל העולם וליהנות. היא היתה ילדה של אהבה, החיוך לא ירד לה מהפנים, תמיד היתה בה שמחה. היא היתה לוקחת הכל בקלילות, מתמודדת עם כל דבר בכיף ובאהבה. דיברנו הרבה על הצבא, היא תמיד דיברה על החלום להיות לוחמת, אני זוכרת שאחרי יום המאה ישבנו בבית קפה כל החברות וצחקנו שבסוף רק ליה באמת תעשה שירות משמעותי.
"היינו אוהבות לשבת יחד בברנרד, לתכנן טיולים ולחלום חלומות. לפני כמה חודשים התכתבנו, הבטחנו לעצמנו שנשרוד את הצבא יחד ונצא לטיול הגדול, חלמנו לטייל יחד לפני הצבא ולא הספקנו, אבל חשבנו שעוד תהיה לנו הזדמנות, עכשיו זה כבר לא יקרה".
כיצד שמעת על מה שקרה לה?
"ביום רביעי היא היתה אמורה לצאת וקבענו להיפגש, אבל בסוף היא הוקפצה לבסיס וזה בוטל ולא הספקנו להיפגש. בשבת בבוקר התקשרו אליי חברים ושאלו אם זה נכון שקרה משהו בגבול מצרים וזה קשור לליה, באינסטינקט עניתי מיד 'לא', אף אחד לא מסוגל לדמיין שדבר כזה קורה. מיד התקשרתי אליה אבל הנייד שלה לא היה זמין, אז התקשרתי לאמא שלה ולאחותה וככה גיליתי".
"כולם דאגו לה"
גם חברתה של בן נון, ליטל קוגן (19) גילתה על האובדן בשעה מוקדמת. "יש לנו חברה משותפת שגרה מולי, בבוקר כשישנתי היא פתחה את הדלת ואמרה שליה נרצחה, זה הלם, לא האמנתי שזה נכון".
איך הכרתן?
"אנחנו מכירות מגיל אפס, מהגן היינו יחד, אומנם למדנו בגנים מקבילים אבל בהפסקות חצר היינו משחקות וכך כל חיינו ליווינו אחת את השנייה. רקדנו יחד בסטודיו דבי, נסענו להשתלמויות באילת וגם רקדנו במעודדות של מכבי ראשון לציון, החוויה הכי מדהימה שלנו יחד. ליה מאוד אהבה לרקוד, היא היתה הראש של הקבוצה, תמיד שם עבור כולם, ילדה שהיא השראה".
כשהשתיים החלו מיונים לצבא הקשר החברי הפך גם לכוח מוטיבציה. "כולם דאגו לה וחששו שהיא תיכנס ללוחמה, אני עודדתי אותה לרדוף אחרי החלומות שלה. היא מאוד רצתה קצונה והיתה אמורה להתחיל קורס מ"כים, זה כל כך התאים לה. כבר מכיתה י"א היא עודדה אותי ללכת לקצונה, תמיד חיזקה אותי שזה קטן עליי ואני מסוגלת להגשים כל חלום, ובקרוב אני יוצאת לקורס קצונה, בזכות המוטיבציה שהיא הכניסה בי. תמיד היינו מחזקות אחת את השנייה, גם בבגרויות למדנו יחד, עודדנו אחת את השנייה, היא הייתה חלק משמעותי מהחיים שלי ותמיד תישאר חלק מחיי".
בן הזוג לשעבר: "היה בה משהו סוחף"
בר לוי (19) למד עם בן נון בגימנסיה הריאלית ולתקופה קצרה השניים אף היו זוג. "הכרנו בחטיבה, היינו זוג מתחילת כיתה י' ולמשך שנה וחצי, אחר כך נשארנו ידידים. שואלים מה ליה אהבה לעשות אבל האמת היא שליה פשוט אהבה לעשות, היא כל הזמן היתה בתנועה, תמיד היתה בעשייה, היא היתה מאוד אנרגטית, פעילה חברתית שתמיד התנדבה. היא גם תמיד חיפשה לחבר בין כולם, היו לה מלא חברים ותמיד היו סביבה אנשים, היה בה משהו סוחף. כל החיים היא חלמה להיות לוחמת, היא היתה מנהיגה אמיתית שתמיד סחפה את כולם אז זה התאים לה. היא רצתה להיות בעוקץ כי היא מאוד אוהבת חיות, יש לה כלב בשם מסי".
לוי מספר כי התחביב הגדול של בן נון היה בעיקר זמן איכות עם המשפחה. "היא מאוד אהבה לטייל בארץ, צפון ודרום, למשפחה שלה היה הרגל לטייל תמיד יחד כל שבת. כשהיא התגייסה זו היתה שמחה מהולה בעצב, שמחתי בשבילה שהיא מגשימה את החלום שלה אבל לכל לוחם תמיד דואגים. בבוקר שזה קרה היתה לי תחושה מוזרה בגוף, כששמעתי על האירוע בגבול ידעתי שהיא באזור הזה וכשחבר התקשר וסיפר שחושבים שהלוחמת מגבול מצרים זו ליה וכדאי שאהיה מוכן לזה, הייתי בשוק. שום דבר לא מכין אותך למצב כזה. אם הייתי יכול לומר לה עוד משהו אחד הייתי אומר לה תודה, היא לימדה אותי הרבה, גם בתקופה שלנו יחד, גם אחרי וגם עכשיו, היא לימדה אותי שבן אדם תמיד צריך לשמוח וזה מה שתמיד אזכור ממנה".
"מנהיגה עם לב ענק"
הרוח של בן נון כבשה רבים, צעירים ומבוגרים, גם המשנה לראש העירייה, עידן מזרחי הכיר אותה מפרויקטים עירוניים והשבוע התקשה להאמין שהצעירה האנרגטית איננה עוד. "מגיל צעיר ליה היתה לוקחת שליטה ופיקוד על אחרים סביבה, היא היתה מנהיגה אמיתית, מאוד בוגרת ואיכותית, היה לה חיוך מאוזן לאוזן שלא ירד מהפנים שלה. היא היתה ורבלית עם לב ענק ולכן תמיד ארגנה פעילויות חברתיות, סחפה אנשים ואני זוכר שהיו ילדים עם קושי כלכלי להשתתף בפעילות, היא מיד קלטה אותם והתייעצה איתי, היא תכננה לאסוף כסף עבורם אבל אמרתי לה לא לדאוג ושנמצא פתרון, זה מאוד התאים לה, נטו לחשוב על הסביבה, היא היתה ממש קונצנזוס שכולם אהבו לאהוב".
קראו גם:
במסגרת תפקידו מזרחי לא פעם נאלץ להספיד חיילים שרק לאחרונה היו תלמידי תיכון. "בעיר אנחנו מגדלים דורות של צעירים איכותיים, אני רואה את החבר'ה האלו בכל השלבים, מסיבות סיום, גיוס, יושבים בפאבים בעיר, הם גדלים ויוצאים להגן על המדינה. חלקם כבר עם ילדים ומשפחות וחלקם לצערי לא חוזרים. אני תמיד אומר להם לשמור על עצמם, כי הם כל כך יקרים לנו. זו הארץ שלנו, אנחנו חיים בה על בסיס שמירה על המדינה ונמשיך לדחוף לשרות משמעותי כי הצעירים האלו יכולים לתרום המון למדינה אבל לפעמים המחיר כבד מדי, העיר איבדה הרבה צעירים איכותיים ולצערי עכשיו אנחנו נפרדים מליה".
המחנכת של ליה: "הדבק של כל החברים"
נוגה עדי, המחנכת של ליה בגימנסיה הריאלית, מספרת על תלמידה חייכנית וחברותית. "ליה הייתה ילדה מדהימה, מתוקה, מצחיקה, יפהפיה. תמיד אופטימית, תמיד עם חברות וחברים, תמיד צוחקת ותמיד מצחיקה את כולם. היא הייתה הדבק שחיבר את כל החברים. מכיתה י"א ליה ידעה שהיא תהיה לוחמת. היא ידעה שתצליח, והיא הוכיחה את זה. היא הגיעה ביום הזיכרון האחרון לגימנסיה עם מדים ונשק, הייתה מאושרת והתגאתה באיך שהולך לה טוב, וכמה טוב לה. לבוגרים שלי היום אני אומרת שהשמיים הם הגבול. היא כל כך רצתה להיות לוחמת והשיגה את זה, והייתה מאושרת. צריך לזכור אותה ולזכור כמה היא רצתה להיות קרבית ושמחה על כך"
