לפני שבוע וחצי סערה המדינה בעקבות הקטטה ההמונית האלימה בין שתי חמולות בדואיות בכניסה לבית חולים סורוקה, שכללה גם ירי בתחמושת חיה.
1 צפייה בגלריה
מימין: קב"ט "שמיר־אסף הרופא" אסף ויסלר ומנהל הביטחון ב"קפלן" ניר רבי
מימין: קב"ט "שמיר־אסף הרופא" אסף ויסלר ומנהל הביטחון ב"קפלן" ניר רבי
מימין: קב"ט "שמיר־אסף הרופא" אסף ויסלר ומנהל הביטחון ב"קפלן" ניר רבי
(צילום: קובי קואנקס)
קראו גם:
מי שחשב שאירועי אלימות מן הסוג הזה מתרחשים רק בדרום או בצפון הרחוקים, יתפלא לשמוע שגם בבתי החולים בשפלה מכירים מצבים כאלה. למעשה, רק בחודש מאי האחרון, בעיצומו של מבצע "שומר החומות" נאלצו מאבטחי "שמיר־אסף הרופא" להדוף מאות ערבים נסערים שהגיעו עם פצועים מהפרות הסדר ברמלה ולוד. המתפרעים זרקו חפצים ברחבת הכניסה למיון, השחיתו ציוד ואף איימו על בני מיעוטים חברי צוות רפואי משום שהם ממשיכים לעבוד בבית החולים.
"מבין המקרים שאנחנו מתמודדים איתם בשגרה, זה מקרה שזכור לי היטב", מספר קצין הביטחון של בית החולים אסף ויסלר. "הגיעו לכאן כוחות גדולים של משטרה, רימוני הלם הושלכו ורק כך אפשר היה להשתלט על האירוע שהיה כאן".

עלייה של 30 אחוז באירועי האלימות

בניגוד לאתגרים שאיתם מתמודדים אנשי הביטחון במרכזים הרפואיים בדרום ובצפון, מלאכת האבטחה של אנשי "שמיר־אסף הרופא" מורכבת וייחודית בגלל סוג האוכלוסייה הייחודי שמרבה להגיע לטיפול במרכז - אסירים מכלא איילון הסמוך ונפגעי אירועים פליליים. "הפעילות סביב הגעת פצועים פליליים היא היערכות שאנחנו מכירים שנים", אומר ויסלר. "הגעה של פצועים מאירועים פליליים ויחד איתם עוד עשרות ומאות בני משפחה, תופעה שמוכרת בעיקר מהמגזר הערבי, זה עניין שאנחנו כבר מכירים וערוכים לו. כשזה קורה יש נוהל מיוחד, הרחקת האנשים, סגירת מתחמים במיון. זה נוהל מאוד ברור וכולם מודעים וערוכים לו - גם אנחנו וגם הצוותים הרפואיים.
"אנחנו נתקלים באירועים אלימים מידי יום ביומו. הקשר הטוב שלנו עם הצוותים מחד ועם המשטרה מאידך, הצליח למנוע פגיעות פיזיות חמורות כלפי הצוותים הרפואיים"
"היום גם המשטרה יודעת שאם יש אירוע כזה אז מגיע צוות מכל המרחב, צוותים של יס"מ ומג"ב שמתגברים באופן מהיר", מוסיף ויסלר. "לשמחתנו, עד היום לא היו תקריות שהסתיימו בפציעות של מאבטחים, אבל כן בנזקים של מבנים, פגיעה ברכבים, ניפוץ חלונות ועוד. בחודשים האחרונים יש עלייה של 30 אחוז באירועי האלימות שמתרכזים בעיקר בגזרת המיון. אם בעבר הם היו נחלקים לחצי אירועים במיון וחצי שני בשאר בית החולים, אז היום כמעט הכל מתרכז במיון".
איך מטפלים באירוע מסוג כזה כמו שקרה אצלכם והתרחש בסורוקה?
"מה שהיה קורה בעבר הוא שהייתי פונה לראש החמולה או לשייח ומבקש שיעזור. לצערי, היום זה כבר לא קיים ולכן הדרך היא פנייה ישירות לבני המשפחה הקרובה, האחים או האחיות ואיתם אנחנו מנהלים את הדיון להרגעת הרוחות וגם להמשך הטיפול בפצועים שהגיעו".

מתקשים לגייס לוחמים

ויסלר מדבר על מערך האבטחה של בית החולים וגם מגדיר את אנשי האבטחה שלו כ"גיבורים גדולים שמתמודדים מדי יום עם מצבים קשים", אבל גם מלא ביקורת על המדינה שלא מאפשרת לו לגייס לוחמים משוחררים מצה"ל. "היינו במצוקת כוח אדם מאוד גדולה. לשמחתי הנהלת בית החולים עזרה והעלתה את שכר המאבטחים לפני כחודש וחצי. כיום הם מקבלים 40 שקלים לשעה ועדיין בשכר כזה לוחמים לא מגיעים אלינו. הקב"טים של בתי החולים היו מאוד שמחים אם העבודה בבתי החולים תהיה עבודה מועדפת.
"היום בתחנות דלק שבבעלות טייקונים מקבלים עובדים לעבודה מועדפת, אבל למערכת הבריאות של מדינת ישראל לא", הוא מוסיף בביקורת. "הטייקונים בחוץ מקבלים זכויות, ולנו שנלחמים מדי יום בשמירה על מרכז רפואי ועל המבקרים אין את הזכויות האלו. אנחנו מנסים לתת להם הכשרה איכותית, הכשרה של בין שישה לשמונה ימים בבית ספר להכשרה של משרד הבריאות והכשרה של עוד חמישה ימים בבית החולים. האם זה מספק? זה לא עניין של מספק. היום אני לא יכול לגייס לוחמים כי הם הולכים למקומות שמרוויחים בהם הרבה יותר".

"אירועי אלימות מדי יום"

בית חולים נוסף באיזור, שגם בו מתמודדים עם תקריות אלימות כמעט מדי יום הוא המרכז הרפואי קפלן, "לצערנו, גם אנחנו עדים בשבועות האחרונים למקרי האלימות הקיצוניים שקרו בבתי החולים ברחבי הארץ. מדובר בתופעה שחצתה כל גבול, ועלינו להוקיע ולגנות אותה בכל דרך אפשרית", אומר מנהל הביטחון במרכז הרפואי ניר רבי. "הביטחון של העובדים והמטופלים כאחד הם בראש סדר העדיפויות שלנו, ואנו משקיעים מאמצים רבים לאפשר להם להתנהל באופן רציף ולבצע את עבודתם באופן הטוב ביותר, לצד הקניית תחושת ביטחון. אנשי הביטחון בבתי החולים והמשטרה הם קו ההגנה האחרון של אנשי הצוות והמטופלים. המדינה היא זו שצריכה להגן עליהם עוד לפנינו".
איך מתמודדים עם תופעת האלימות?
"העובדים בבית החולים, כמו גם המאבטחים, עוברים הכשרות וסדנאות למתן שירות וטיפול מיטבי. אנו מקפידים לעבוד ברגישות ובנחישות, כלומר מצד אחד לתת למטופל את תחושת החמלה והרגש למצבו העדין, אולם לא על חשבון ביטחונם ושלומם של הצוותים או המטופלים. שירותי בריאות כללית בכלל וקפלן בפרט מחזיקים במדיניות של אפס סובלנות לאלימות, וכל אירוע מטופל במלוא הרצינות. צוות האבטחה של בית החולים עובד 24/7, פרוש ברחבי בית החולים - בכניסות ובמחלקות והיחידות השונות, ונותן מענה לקריאות של אנשי הצוות אם הם נתקלים באירועי אלימות. מעבר למענה האנושי המיידי, בבית החולים פרושות מערכות ביטחון לשידור אות מצוקה שמאפשרות התערבות מאבטחים באופן מיידי ובכל נקודת זמן".
"היום בתחנות דלק שבבעלות טייקונים מקבלים עובדים לעבודה מועדפת, אבל למערכת הבריאות של מדינת ישראל לא. אני לא יכול לגייס לוחמים כי הם הולכים למקומות שמרוויחים בהם הרבה יותר"
מה הסמכות של המאבטחים בזמן אלימות?
"למאבטחים יש סמכויות שמוקנות להם מכוח החוק לשם שמירה על ביטחון הציבור. הסמכויות הללו לא חופפות לסמכויות שיש בידי שוטרים, אך במקרים בהם ביצע אדם מעשה אלימות או כאשר ישנו איום ממשי כי הוא עומד לבצע מעשה כזה, רשאי המאבטח לדרוש ממנו להזדהות, למנוע את כניסתו למקום, להוציאו מהמקום ולעכבו עד לבוא שוטר. במקרה של חשש מהימלטות או שזהותו של האדם האלים אינה ידועה, מותר אף להשתמש בכוח סביר לשם כך. בעת תקרית אלימה נרחבת סביר שנידרש לתגבור מגורמי חוץ כמו משטרה וכוחות התערבות אחרים. המענה הראשוני ככלל הוא על בסיס כוח המאבטחים שבמקום, אולם לא מן הנמנע שיקראו לנוספים לתגבר.
"חשוב לציין שהקשר שלנו עם משטרת ישראל (תחנת רחובות) הוא קשר יומיומי ושוטף. אנחנו מדברים בטלפון במידת הצורך ומקיימים פגישות עבודה שוטפות. לצערנו, אנחנו נתקלים באירועים אלימים מדי יום ביומו. הקשר הטוב שלנו עם הצוותים מחד ועם המשטרה מאידך, הצליח למנוע פגיעות פיזיות חמורות כלפי הצוותים הרפואיים, אבל מדי שעה כמעט אנחנו נקראים למחלקות לטפל באירוע של כמעט ונפגע, אלימות מילולית, קללות וצעקות".
דברים השתנו בזמן הקורונה מבחינת כמות האירועים האלימים?
"בשנת 2020 היתה ירידה מסוימת בעקבות הקורונה, אנשים פחות הגיעו לבתי חולים אלא רק במקרים של אין ברירה, היתה תחושה שגדלה ההערכה סביב הצוותים הרפואיים - התקופה של 'כפיים במרפסות' להודות לאנשי צוות רפואי וכו'. לאחר דעיכת המגיפה, החלו גם לחזור גילויי האלימות לסוגיה. אנחנו רוצים לקוות ולהאמין שאפשר אחרת. בתי החולים, המרפאות ושאר המקומות בהם נותנים שירותי רפואה חייבים להיות מחוץ לתחום לכל גילוי של אלימות".