"הרגשנו חנוקים. הניתוק נתן לנו אוויר לנשימה". יוקר המחיה, העומס העירוני, פרויקטים מתמשכים של התחדשות, מלחמה וחוסר יציבות פוליטית – כולם מתלכדים לכדי החלטה אחת כואבת: לעזוב. לפי נתוני הלמ"ס, יותר מ־5,500 תושבים מבת־ים וראשון לציון הוכרזו כ"יורדים" בשנה אחת, רבים מהם משפחות צעירות ובעלי מקצועות נדרשים. הסיפורים שלהם חושפים את המחיר האישי מאחורי הסטטיסטיקה.
הנתונים: עלייה בשיעור העוזבים
גל ההגירה השלילית מישראל לחו"ל ממשיך לצבור תאוצה, כאשר נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) שפורסמו השבוע, מצביעים על שיא של כ-78 אלף ישראלים שהוכרזו כעוזבים בשנת 2024 (עזבו בפועל ב-2023).
אולי יעניין אתכם:
על פי נתוני הלמ"ס העדכניים לשנת 2024 (עזיבה ב-2023), תושבי ראשון לציון מהווים כ-3.2% מסך העוזבים את המדינה, ואילו תושבי בת ים מהווים כ-3.9% מהעוזבים. לשם המחשה, אם ניקח בחשבון את הנתון הארצי של 78 אלף עוזבים, מדובר בכ-2,500 תושבי ראשון לציון וכ-3,000 תושבי בת ים שהוכרזו כ"יורדים" באותה שנה.
הנתונים מבת ים מצביעים על עלייה בשיעור העוזבים בהשוואה לעשור קודם, ככל הנראה בעקבות תהליכי התחדשות עירונית, גובה המחירים וחיפוש אחר חלופות כלכליות ואיכות חיים משופרת בחו"ל. הנתון של ראשון לציון נשאר יציב יחסית, אך עדיין משקף מספרים אבסולוטיים גבוהים בעקבות הגידול הכללי בהיקף העזיבה.
מבחינת הכיוון ההפוך, נראה כי שיעור החוזרים לארץ נשאר יציב יחסית ברמה הלאומית. ניתן להעריך, כי ראשון לציון ובת ים ממשיכות למשוך עולים חדשים וחוזרים במקביל למגמה הארצית. העולים לערים אלו מגיעים לרוב בזכות מיקומן המרכזי, קרבתן לים, מחירי דיור סבירים יותר מאשר תל אביב ותשתיות חינוך וקהילה מבוססות.
הסיבות לעזיבה: "יוקר המחיה והחינוך"
הסיבות מגוונות ומשקפות את הלך הרוח הארצי, בתוספת נגיעה מקומית. רבים מהיורדים הם בעלי השכלה אקדמית, משפחות צעירות ואוכלוסייה יצרנית. הם מחפשים יציבות כלכלית ופוטנציאל השתכרות גבוה יותר, איכות חיים טובה יותר לילדיהם, ובמקרים רבים, הם מביעים חשש מפני חוסר יציבות ביטחונית ופוליטית גובר בישראל.
דניאל לוי, 42, מהנדס תוכנה, עזב עם משפחתו לליסבון, פורטוגל, לפני כשנה וחצי. דניאל ומשפחתו התגוררו בשיכון ותיקים בבת ים, אך לאחר שנולדו שני ילדיהם, החלו לחוש שהעיר אינה מספקת את צרכיהם המתפתחים, במיוחד בתחום החינוך והשקט הציבורי: "בת ים תמיד הייתה הבית שלנו, העיר של הים והשמש, אבל המציאות השתנתה", מספר דניאל בשיחת וידאו מפורטוגל. "כשאתה הורה, סדר העדיפויות משתנה. פרויקטים של פינוי-בינוי סביבנו הפכו את השכונה לאתר בנייה אינסופי. הרעש היה בלתי נסבל, ורמת החינוך בבתי הספר שבדקנו לא הרגישה לנו מספיק טובה עבור הילדים".
הטריגר הסופי היה שילוב של יוקר המחיה המטורף והתחושה של חוסר ודאות בישראל: "חיפשנו מקום שבו המשכורת שלי כמהנדס לא תלך כולה על משכנתא ועלויות גן. כאן בליסבון, אנחנו חיים בשכונה ירוקה עם בתי ספר מצוינים, והלחץ הכלכלי נחתך בחצי. כשאתה צריך לבחור בין הקרבה למשפחה לבין חיים יציבים ורגועים לילדים שלך – התנאים מנצחים. הים נשאר אותו דבר, אבל איכות החיים משתנה דרמטית".
אורית כהן, 35, מנהלת שיווק, עזבה לבנגקוק, תאילנד, לפני כשמונה חודשים. אורית התגוררה במערב ראשון לציון ונהנתה מנגישות למרכז, אך החלה לחוש מיצוי ורצון לאתגר מקצועי בסביבה בינלאומית, הרחק מהשיח הפוליטי הסוער: "ראשון לציון היא עיר נוחה, מרכזית, אבל בשנים האחרונות הרגשתי שהתקרה שלי כמנהלת שיווק בישראל נמוכה מדי".
"בנוסף, כל מה שקרה במדינה בשנה האחרונה, ההפגנות, חוסר היציבות הפוליטית, ואז המלחמה – פשוט הרגשתי חנוקה. רציתי לחיות במקום שבו הפוליטיקה אינה נושא השיחה הראשי בכל ארוחת ערב". אורית קיבלה הצעה לעבוד בחברת טכנולוגיה בינלאומית בבנגקוק, והחליטה לקחת את הקפיצה, תוך שהיא מציינת שהפשטות הבירוקרטית והאפשרויות הכלכליות היוו גורם מכריע.
אורית מוסיפה: "במקום לשלם עשרות אלפי שקלים על שכירת דירה בינונית במערב ראשון, אני גרה כאן בדירה מדהימה עם בריכה, חוסכת הרבה יותר, ומפתחת קריירה גלובלית. הרגשתי שאיבדתי את האופטימיות בארץ; הרצון להשפיע הוחלף בצורך לשרוד בשקט. הניתוק נתן לי אוויר לנשימה. אני מגיעה פעם בשנה לבקר, אבל בינתיים, החיים החדשים שלי נמצאים כאן".
הנתונים המדאיגים
כמות היורדים מהארץ:
2022: 41,408
2023: 59,365
2024: 82,774
כמות החוזרים בשנה:
2022: 23,642
2023: 29,610
2024: 24,150
