התואר 'גיבורים' הפך לשגור ביותר מאז השבעה באוקטובר. הלוחמים שחירפו את נפשם, אלה שעוד נלחמים, הפצועים, החטופים, המפונים וגם האזרחים שפותחים את לבם ומסייעים לעתים גם במקומות שבהם המדינה לא מצליחה. סיפורם של רופאי השיניים ממרפאת מלמוד בראשון לציון שהחליטו לתמוך באב שכול, ישראל דוקרקר מיבנה שבתו קים, קצינת מג"ב נרצחה, מרגש עד דמעות ומעורר תקווה שבתוך החושך שאנחנו חווים, יש גם הרבה נקודות של אור.
4 צפייה בגלריה
קים דוקרקר ז"ל
קים דוקרקר ז"ל
קים דוקרקר ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)

האסון הגדול של משפחת דוקרקר תפס את האב ישראל בתקופה כלכלית ואישית לא פשוטה. אחרי רצח בתו הבכורה, מצבו רק החמיר ומעבר לקושי הנפשי ולכאב הוא התמודד עם מצוקה קשה בשיניים, כזו שכבר מנעה ממנו את היכולת לאכול. כשהוא נמצא בתחתית, החליט ישראל ברגע אחד של תסכול לכתוב פוסט על מצבו. מי שהיו שם להרים את הכפפה עבורו הם ד"ר יעקב מלמוד, רופא שיניים ותיק שכבר בגמלאות, נכדתו הרופאה הדר שממשיכה את דרכו יחד עם בעלה דור, גם הוא רופא במרפאה.
עבור ישראל הם המלאכים שהצליחו להרים אותו מתהומות. כך בלי הכרות מוקדמת, בלי מחשבה נוספת, החליטו במשפחת מלמוד לקחת את ישראל תחת חסותם ולבצע בו את כל הטיפולים הדרושים לשיקום הפה בעלות של כמעט מאה אלף שקלים.

4 צפייה בגלריה
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
(צילום: אלי לוי)

השבוע בטיפול מספר 20 של ישראל במרפאה, הוא סכים לחשוף את הסיפור המרגש ואת מעשה החסד יוצא הדופן של רופאי השיניים מראשון לציון.
"אתם המלאכים שלי", אמר להם בפגישה השבוע במרפאה, "הייתם בשבילי ברגעים הכי קשים בחיי כשאני שבור ומרוסק". אי אפשר היה לפספס את עיניו של יעקב בן ה-84 שהתמלאו דמעות.

"הייתי אבוד לגמרי"


הסיפור מתחיל לפני כשמונה חודשים כשישראל פרסם בקבוצת פייסבוק "תשאל רופא שיניים" וסיפר שמצב השיניים שלו נמצא בריקבון מוחלט והוא צריך לבצע תוכנית כוללת שעלותה הכספית נאמדת קרוב למאה אלף שקלים. הוא היה צריך בעיקר שיבואו לקראתו בתשלומים.

4 צפייה בגלריה
ישראל דוקרקר עם בתו קים ז"ל
ישראל דוקרקר עם בתו קים ז"ל
ישראל דוקרקר עם בתו קים ז"ל
(צילום: פרטי)

"באותה תקופה הייתי אבוד לגמרי. הבת שלי הבכורה שהייתה כל עולמי נרצחה ובדיוק נחת עליי כל העניין הזה של הטיפול בשיניים שהיה מצב חירום. הייתי עצוב, טרוד בכאב ובנוסף הגיעה הבעיה הזו שבגללה לא יכולתי כבר לאכול. קיבלתי הצעות מחיר מטורפות, היו לי קשיים באמצעי התשלום בנוסף לפגיעה הנפשית.
"העליתי את הפוסט מתוך תסכול. המצב שלי בפה היה נוראי, לא היו לי שיניים טוחנות, הייתי צריך לעשות סדרת צילומים, השתלת עצם, השתלות שיניים. מרפאה אחת נתנה הצעה ב-70 אלף שקלים, הצעה אחרת הציעה 50 אלף שקלים, והייתה גם מרפאה שהציעה לבוא לקראתי בעקבות מצבי ב-40 אלף שקלים.
"כבר הייתי בדרך לבצע טיפול במרפאה שהציעו לי את ההצעה הכי זולה, אבל יום אחד אני מקבל טלפון ממרפאת מלמוד ודור אומר לי שהם שמעו על הסיפור האישי שלי והם החליטו לעשות לי הכול בחינם. הייתי בהלם. לא ציפיתי לדבר כזה. אמרתי לו שאני לא מוכן למחווה כזאת, אבל הוא התעקש והתקשר אליי כמה וכמה פעמים וביקש שאבוא.

"הסיפור הזה קרע לנו את הלב"


דור, רופא השיניים, ראה את הפוסט בפייסבוק ומיד שיתף את אשתו. "ברגע שקראתי את הדברים, היה לי ברור לי שאנחנו לוקחים את זה עלינו. שיתפתי את הדר אשתי וידעתי שאם מישהו יטפל בו זה יעקב סבא שלה", מספר דור.
הדר: "אני זוכרת שישראל לא ענה לנו לטלפון מיד ואמרתי לדור שיכתוב וינדנד לו כדי שהוא יעשה את הטיפול רק אצלנו. היה ברור לנו שזה יהיה הפרויקט שלנו במלחמה הזו".
מה הסיבה שנרתמתם למשימה כזאת מורכבת ובחינם?
דור: "קראנו את הסיפור על קים דוקרקר ז"ל וזה נגע לנו בלב. הרצח שלה, כמו הרצח של מאות תושבים ולוחמים, קרע לנו את הלב. חשבנו איך אנחנו נרתמים כדי לעזור במאמץ הלאומי, מה כבר אנחנו יכולים לעשות ופתאום נתקלנו בסיפור של ישראל, הרגשנו שזה בא לנו ממש בזמן".
ישראל: "הם נתנו לי להרגיש הכי נוח בעולם ולהרגיש אצלם כמו בן בית. הם שינו לי את מצב הרוח, לא יכולתי בכלל לאכול, בזכותם אני חוזר לעצמי. הם ארץ ישראל היפה".

"זה המעט שיכולתי לעשות"


בינתיים הגיע ישראל כבר למצב שאינו יכול לסגור את הפה. הוא הגיע למרפאה במרכז ראשון לציון ומי שקיבל אותו היה הסבא יעקב מלמוד.
יעקב, בן 84, מייסד המרפאה הפסיק למעשה לעבוד במרפאה באופן אינטנסיבי, הוא מגיע לעיתים קרובות כדי לייעץ לנכדתו ולבעלה, לעקוב מקרוב אחרי פעילות המקום שאותו הקים לפני 17 שנים.
יעקב החליט שהוא לוקח על עצמו את הטיפול. "התחלתי לעסוק בתחום של הרפואה בכלל ורפואת השיניים בשנת 1963. עליתי לארץ מרומניה בשנת 1976, עבדתי כרופא שיניים בכמה מקומות שונים, גם ולפני 17 שנים פתחתי את הסניף פה ברחוב הרצל. בשנים האחרונות הנכדה הדר ובן זוגה דור הם אלו שמנהלים אותו עכשיו, אני מגיע לעתים קרובות כדי לעקוב, לייעץ ומעט גם לעשות טיפולים. כשסיפרו לי על ישראל, אמרתי מיד שאני נרתם לעזור. ישראל איבד את הבת שלו והמעט שיכולנו לעשות כדי לרומם את נפשו הפצועה זה לסייע לו במימון הטיפול", מספר יעקב.

4 צפייה בגלריה
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
ישראל דוקרקר עם צוות המרפאה, יעקב דור והדר
(צילום: אלי לוי)

דור: "אחרי ששיתפנו את יעקב בסיפור, הוא חזר הביתה ולמחרת הגיע שוב למרפאה. עברנו יחד על כל התוכניות ואז הוא אמר שהוא דיבר עם ריטה אשתו, והם החליטו שהוא יטפל בישראל ויעשה לו את הכל. הוא החליט שזה הפרויקט הלאומי שלו".
יש לציין שלמשימה הזו נרתמו וסייעו במעבדה הסמוכה של אלכס קחמן, שהסכים לקחת עליו את ביצוע הכתרים שהכין ומדובר גם בתרומה של כמה אלפי שקלים.
"אין לי מילים להודות על המחווה המטורפת הזו. בלי קשר לטיפולים, הם עוטפים אותי עד היום, כואבים את כאבי, הם נותנים לי להרגיש הכי נוח. תמיד מתקשרים לשאול לשלומי, כאילו אני הבן שלהם. כבר יותר מ-20 פעמים שהגעתי אליהם, הרגשתי לא נעים והם לא מוכנים לקבל ממני כלום. אני כל הזמן נזכר שדור האיץ בי להגיע אליהם וזה לא מובן מאליו".
דור משתף על מצבו ההתחלתי של ישראל: "הוא הגיע אלינו במצב לא טוב. כבר לא הצליח ללעוס. הוצאנו לו לפחות 10 שיניים מהפה, השתלנו עצם לתשתית עתידית של שתלים, אחר כך צילומי סי.טי, אחר כך שתלים ואחר כך כתרים".

קראו גם:
הדר הנכדה משבחת את סבא שלה: "זו זכות גדולה בשבילי להיות במרפאה יחד עם סבא יעקב. אני מרגישה גאווה להמשיך את דרכו". דור בעלה, אגב, נכנס לתחום רפואת השיניים די במקרה. "לפני שש שנים החלטתי ללמוד רפואת שיניים בזכות הדר וסבא שלה שהוא אוטוריטה בשבילי".

"רגעים שלא נותנים לי מנוח"


מצב רוחו של ישראל התרומם מהמחווה של מרפאת מלמוד, אבל המשבר האישי שהוא עובר מטלטל את שגרת יומו. קים, קצינת מג"ב, הייתה באותם ימים בחופשה, טסה לחו"ל בחוה"מ סוכות וכשחזרה החליטה לנסוע עם חברה למסיבה ברעים. כשהטילים נורו בשעה 6.29 בבוקר היא וחברותיה נסעו צפונה בכביש 232 ונכנסו למיגונית כדי להסתתר. באחד הרגעים היא הרגישה שכבר אין לה אוויר לנשום, נעמדה ויצאה מהמיגונית לשאוף אוויר וממש באותן שניות הגיחו המחבלים שירו בה למוות ובעוד צעירים שהיו שם איתה.
"הטראומה מלווה אותי כל רגע, כל שעה, כל יום. היא הייתה כל עולמי, הילדה הגיבורה שהקריבה את עצמה למען המדינה בשירות הצבאי. לא היה לה פחד. היא שירתה כקצינה במקומות ביו"ש הכי מסוכנים, ומצאה את מותה דווקא כשיצאה לחופשה.
"מהרגע שהודיעו לי שקים הייתה במסיבה ונעדרת, חיפשתי אותה בכל בתי החולים ונסעתי לעוטף אבל לא מצאתי. הגעתי גם למחנה שורה וגם שם לא מצאתי אותה. רק ביום רביעי התבשרנו שמצאו את גופתה והרגעים האלה והמראות הקשים שנתקלתי בהם בימים האלה לא נותנים לי מנוח. אבל אני יודע שקים רואה אותי מלמעלה, שומרת עליי ועל האחים שלה ונותנת לנו כוחות לחיות עם החלל העצום שנפער בנו".