את יום הולדתה ה-21 חגגה הדר פרינץ ז"ל מרחובות בטיול דרום אמריקה, על חוף הים בשקיעה. אף אחד מחבריה לא דמיין שאת יום ההולדת הבא שלה הוא יחגוג בלעדיה. זה בדיוק מה שקרה בשבוע שעבר בחוף הים בראשון לציון, עשרות חברים ובני משפחתה התקבצו לחגוג לזכרה 22.
הדר נרצחה בפסטיבל המוזיקה נובה ותמונתה מתחבאת במכולה הפכה לאחת מסמלי הטבח, אבל רוחה והאור שהפיצה ממשיכים ללוות את חבריה, שהקפידו לקיים מסיבה בדרכה - במקום האהוב עליה, בשעת השקיעה האהובה עליה ביום, עם הרבה מוזיקה, ריקודים וחברים טובים - בדיוק כפי שחגגה את כל חייה.
קראו גם:
בת דודתה: "חלמנו לגדל יחד ילדים"
"אנחנו בנות דודות אבל גם חברות טובות", מספרת השבוע בת דודתה עדי פרינץ (23), "כל מפגש שלנו היה ספונטני, לא היה צריך לתכנן שום דבר, שיחה אחת ונפגשות. במקביל לכל המפגשים המשפחתיים, ארוחות שישי אצל סבא וסבתא, חגים וכדומה, גם בילינו הרבה יחד וכשטיילתי בדרום אמריקה היא הצטרפה אליי, למעשה שם חגגנו לה יום הולדת 21, זה היה במסעדה עם להקה ששרה לה, ממש נהנינו. כל הטיול הקפדנו לצפות בשקיעות, בעיקר על חוף הים עם פיצה, הדר כל כך אהבה את הים והשקיעה.
"אני זוכרת שיחה בטיול שחלמנו לטייל במקומות נוספים בעולם ושכשנגדל ויהיו לנו ילדים הם יהיו חברים טובים כמונו, לצערי זה כבר לא יקרה. יש לנו קעקוע משותף, כתר עם שם המשפחה שלנו, היום זה כבר קעקוע משפחתי כי אבא שלי, אחותי, אמא שלה ועוד בני משפחה נוספים קעקעו אותו בחודשים האחרונים. בדרום אמריקה עשינו עוד קעקוע משותף, PURA VIDA - חיים טהורים, כשהמסר הוא לראות תמיד את הטוב וזה כל כך התאים להדר. אם היא הייתה רואה אנשים כועסים או מסתבכים, היא היתה אומרת 'חסר להם PURA VIDA'.
"טיילנו יחד בקוסטה ריקה, פרו, אקוודור, צללנו באיים ומשם המשכנו לקולומביה, אני חזרתי לארץ והיא נשארה עוד חודש וחצי וגם במהלכם כל הזמן שוחחנו בווידאו. היא חזרה חודשיים לפני שנרצחה, כמובן שהספקנו להיפגש ולתכנן תוכניות. בסופ"ש שלפני ה-7 באוקטובר היא היתה אמורה לבוא אליי, אבל נתקעה בפקק וביטלנו, לא דמיינתי שזו תהיה ההזדמנות אחרונה".
חברת ילדותה: "היינו אחיות בנפש"
גם לחברתה הטובה מכיתה א', שגיא חזות (22) לא הייתה הזדמנות להיפרד. "כל החיים שלי שזורים בזיכרונות וחוויות ממנה, זה לא עוד סיפור, אלו חיים שלמים. תמיד דאגנו אחת לשנייה, בצבא הייתי מפקדת ועזרתי לה לעבור לבסיס שלי שיהיה לה יותר נח, זה היה ליד הים וכמובן שבכל הזדמנות קפצנו לחוף. כשהיא היתה בדרום אמריקה היה לי יום מאתגר וב-4 לפנות בוקר פתאום קיבלתי ממנה הודעה שהיא חלמה שמשהו לא בסדר איתי, כאילו היא הרגישה אותי. היינו כמו אחיות בנפש, היא לא היתה צריכה שום דבר חומרי, רק מוסיקה וחברים והיא הייתה מאושרת, כל מי שפגש אותה, גם לזמן קצר, סיפר כמה אור הכניסה לחייו.
"למסיבה נובה הגעתי אחריה, ולא מיהרתי כי לקח לי זמן לומר לכולם שלום, אמרו לי איפה היא יושבת אבל לא מצאתי אותה, בכנות לא הזדרזתי, 16 שנה אנחנו חברות, מה זה עוד שעה אחת? כשהתחילו האזעקות סימסתי לה שיש חדירת מחבלים, בדיעבד גיליתי שהיא חשבה שאני צוחקת, אמרה לחברה 'את לא מכירה את שגיא? כל החיים היא מסתלבטת', אף אחד לא העלה על דעתו מה יקרה. אני ברחתי לבארי ומשם לפטיש, רצתי 40 ק"מ וכבר לא הייתה לי בטרייה בנייד, משם העבירו אותנו לתחנת המשטרה באופקים ושם נקלענו לקרב יריות.
"פגשתי שם מכר משותף שאמר לי שכמה דקות לפני כן הסתמס איתה, הייתי מאושרת לחשוב שהיא בטוחה. רק כשהצלחתי להגיע הביתה בצהריים הדלקתי את הנייד והדבר הראשון שראיתי זה שיש לי קבוצת וואטסאפ חדשה למצוא את הדר. אחרי כמה ימים הגיעה תמונה שלה בטלגרם, כך גילינו מה קרה לה".
הבילוי האחרון: "נמלטנו למכולה"
מי שהייתה לצידה עד הרגע האחרון זו חברת ילדות נוספת, שירה קוטקוביץ (21). השתיים הכירו בכיתה י"ב ומאז לא נפרדו. "לא היה צריך הרבה כדי שנהפוך לחברות, יש בינינו המון דברים משותפים, היא הכירה לי את עולם הטרנס וכל הזמן היינו יוצאות יחד למסיבות, גם תכננו לטוס לפסטיבל בברזיל שלקח חלק בנובה, ככה בכלל הגענו למסיבה.
"לא היינו חברות שמראות יותר מדי אהבה אבל למסיבה הזאת השקענו, לבשנו בגדים תואמים, התארגנו בכיף ביחד, לא הצלחנו לישון צהריים מרוב התרגשות אז יצאנו לדרך וכל הזמן עם מוזיקה ושמח. בדרך לדרום דיברנו, בדיעבד אני מבינה שזו הייתה שיחת פרידה, דיברנו על החיים, על כל מה שעברנו יחד כחברות טובות ועל כמה שאנחנו מחוברות. הדר הייתה בחורה שמפיצה אור, שמחה ואנרגיה, כל מי שפגש אותה התאהב בה, היא היתה השותפה שלי למסיבות".
על הרגעים שחוו יחד כשהתחילו האזעקות קשה לקוטקוביץ לדבר. מעדויות שקיבלה המשפחה, השתיים נמלטו יחד למכולה שתועדה על ידי ניצולה אחרת שהעלתה לסטורי. קוטקוביץ פונתה לבית החולים שם נאלצה לספר לאביה של הדר מה עלה בגורלה, אך רבים מבני משפחתה גילו זאת באמצעות תמונה שהופצה בטלגרם שם נראת הדר ללא רוח חיים.
"אף אחד לא צריך לגלות את זה ככה", אומרת פרינץ, "אף אחד לא צריך לראות אדם שיקר לו במצב כזה. לצערי גם מפורסמים השתמשו בתמונה, אני יודעת שזה כדי להעביר מסר אבל זה היה מאוד קשה בעיקר כי עדיין לא יצאה הודעה רשמית. כשגיליתי התקשרתי לאמא שלה והיא אמרה שבדיוק עדכנו אותם".
לחגוג בלעדיה: "דמעות וחיוכים"
ביום שני בשעת שקיעה במתחם קיבוץ אירועים על חוף הים בראשון לציון הם חגגו לילדה הנצחית יום הולדת 22. חזות חזרה במיוחד מחו"ל עבור החגיגה, קוטקוביץ דאגה שהכל יהיה מושלם ופרניץ הקפידה להזמין חברים של הדר מכל שלב בחייה.
"היה חשוב לי לקחת חלק בארגון המסיבה שלה, התרכזתי בהכנות, רציתי שהכל יהיה מושלם כי היה לי קשה לעצור ולחשוב על זה שהיא בעצם כבר לא כאן", אומרת קוטקוביץ ופרניץ מוסיפה, "גם חברים מהשכבה שלי, או אנשים מחו"ל שפגשו אותה לרגע קצר ביקשו לקחת חלק, אמרתי להם שזה פתוח לכולם, כי הדר הכי אהבה לראות אנשים שמחים. זה לא קל, זו פעם ראשונה שאני רואה ים או יוצאת למסיבה מאז ה-7 באוקטובר, אבל עשינו את זה בשביל הדר".
לא היה קל לחגוג ללא כוכבת הערב. "זו כאפה רצינית לחגוג לה יום הולדת", אומרת חזות, "חזרתי רק בשביל זה, ידעתי שהיא הייתה רוצה שנחגוג לה למרות הקושי, היא הייתה ילדה של שמחה ואור ואהבה. ביום הולדת הקודמת שלה חגגנו לה לפני שטסה לדרום אמריקה, זו הייתה מסיבת פורים וזה היה חג שהיא מאוד אהבה, תמיד התחפשה ובילתה.
"ברור שקשה לחגוג, בעיקר כשאת רואה את המשפחה ומדברת עם כולם, אבל אני מאמינה שלהדר זה חשוב כי היא תמיד נהנתה לחגוג יום הולדת ורצתה שכולם סביבה יהיו שמחים. פעם היא אמרה לי שרק אם החברים שלה שמחים היא גם שמחה, אז חשוב לי שהיא תמשיך לשמוח ולכן גם אני חייבת לבלוע את הדמעות ולחייך".
היום שאחרי: ההנצחה תימשך
המחשבות על החברה שהייתה לא מרפות ונדמה להן שהדר ממשיכה ללוות אותן. "הייתי אמורה לטוס לארצות הברית בנובמבר והיא תכננה לטוס לברזיל בדצמבר", מספרת חזות, "תכננו להיפגש בניו יורק, מקום שהיא מאוד רצתה לבקר בו, אבל כמובן ששום דבר לא קרה וגם אני לא טסתי. לפני כמה חודשים עליתי לקבר שלה, ממש דיברתי איתה, סיפרתי לה שאני מבולבלת, פתאום קיבלתי טלפון שזכיתי בהגרלה לניצולי הנובה והפרס הוא טיול לאמריקה, כאילו הדר המלאכית שלי ממשיכה לשמור עליי.
"חזרתי רק לכבוד יום ההולדת שלה, כי אני יודעת שזה חשוב לה שאקח בו חלק. האירוע הזה שינה את חיי, צריך עוד לטפל בנפש, אבל הדר לא תרצה לראות אותנו עצובים. אם היא אהבה מישהו היא הייתה צריכה שהוא יהיה שמח כדי שגם היא תשמח".
בני המשפחה עוד מתכננים כיצד להנציח אותה ונראה כי אירוע יום ההולדת הוא רק צעד אחד בדרך. "ברור לי שזה יהיה סביב שקיעות וים", אומרת בת דודתה פרינץ, "חשוב לנו שכולם ידעו כמה אור ואהבה הדר הפיצה וממשיכה להפיץ בלבבות של כל מי שהכיר ואהב אותה".
