יום שני השבוע, שעות הבוקר. אל החנות "אריאלה" שברחוב ברשבסקי בראשון לציון נכנס אדם ובידו קרטון עם גורי חתולים, חלקם חייבים טיפול בהקדם אחרת חייהם בסכנה. בירור קצר מעלה שהאיש בכלל מתגורר ליד ירושלים, אבל לאריאלה ברוכמן (39) והצוות שלה זה בכלל לא משנה. הם מקבלים את החתולים הקטנים בחום ומתחילים לבחון כיצד לסייע להם.
קראו גם >>>
לא מדובר באירוע חריג או חד־פעמי אלא בשגרה שהפכה את ברוכמן לכתובת ידועה כמעט בכל הארץ. "זה קורה כל הזמן. לפעמים אני מגיעה בבוקר לחנות ורואה שכבר השאירו לי בלילה קופסה עם בעלי חיים נטושים או פצועים כדי שאטפל בהם, כי יודעים כבר שאני הכתובת", היא מספרת. "אנשים יודעים שלא משנה מה, אני אשים את כל מה שיש לי על זה, גם במחיר של עלות כלכלית מאוד גבוהה. למרות שזה לא קל".
הוצאות גדולות
את חנות החיות של ברוכמן כבר מזמן אי־אפשר לכנות סתם עוד חנות. להיפך, רוב האנשים מכירים אותו בתור בית מחסה שנותן מקלט וטיפול למאות בעלי חיים עד שהם מוצאים בית חם אחר, או במקרה הפחות טוב, נותרים לגור שם. "זה התחיל בשנות ה־20 של חיי", היא מספרת. "טיפלתי בבעלי חיים בבית הפרטי שלי, בעיקר האכלתי גורי חתולים עד שהם היו בוגרים וחזקים מספיק. החלטתי שאם אני כבר עושה את זה אז אולי עדיף לפתוח מקום שאנשים יבואו לטפל בחיות שלהם ועל הדרך אני אמכור מוצרים לחיות, ככה אוכל לממן את כל העזרה".
אלא שהיא לא תיארה לעצמה לאן הסיוע יתגלגל, "אנשים באו אלי לסיוע אבל השאירו את החיות לטיפול והלכו. במשך הזמן אנשים הבינו שאני הכתובת ומפה לשם הפכתי להיות בית מחסה של מאות חיות עם הוצאות מאוד גדולות. רק המטרנה לגורים היונקים עולה 9,000 שקל בחודש וכביסה זה עוד 6,000 בחודש. אני עוד לא מדברת בכלל על שאר בעלי החיים שגם בהם צריך לטפל. בסך הכל אני מוציאה בחודש על בעלי החיים בין 30 ל־70 אלף שקל, תלוי בתקופה, אבל אני לא יכולה עכשיו לעזוב הכל. יש לי אחריות ואני מודעת לאחריות שלקחתי על עצמי ואין מצב שאני פשוט אסגור הכל, למרות שההוצאות הכספיות הפכו להיות מאוד גבוהות. במשך הזמן גם עשיתי את ההתאמות הדרושות, סגרתי את כל המקום בתאים, סוג של ויטרינות, כדי שהסחורה תהיה מוגנת ובעלי החיים לא יפגעו. עשיתי המון תאים כדי לקלוט את גורי החתולים שמגיעים מהרחוב, אבל לא כולם מתאימים להיות ישר בחנות ולכן אני צריכה לקחת אותם בהתחלה הביתה".
כמה חתולים יש לך בבית?
"משתנה. זה הגיע למצב שהיו אצלי בבית בו זמנית 150 גורי חתולים".
מספר בלתי נתפס. איך השכנים או בעל הדירה מקבלים את זה?
"השכנים לא מרגישים כי החתולים לא מסתובבים בחוץ וסגורים בבית, זה רק בעלי ואני בבית וחוץ מחדר השינה שלנו יש עוד שלושה חדרי שינה שבהם משוכנים החתולים. בעלי הדירה לא תמיד יודעים על מה שקורה ואני גם לא מספרת להם כי לא יהיה מי שישכיר לי".
"יכולתי לקנות דירה"
העלויות הגבוהות, לדברי ברוכמן ממומנות מההכנסות מהחנות, "יש לעסק הרבה לקוחות. אנשים באים אפילו מחיפה כדי לקנות אצלי כי הם יודעים שהכסף הולך לטיפול בבעלי חיים. יכולתי לקנות כבר דירה לעצמי אבל מה זה שווה לחיות בעולם שבו אני סובלת בכל פינה שאני מסתכלת עליה? יש אנשים שזה לא נוגע בהם וזה בסדר גמור אבל אני לא אוכל להמשיך את היום שלי בידיעה שיש סבל של בעלי חיים והלכתי לישון בלילה בלי להגיש עזרה. כבני אדם אנחנו נותנים לדברים נוראיים לקרות ואני מרגישה שיש בי צורך לעשות את התיקון. אם כל אחד ייתן יד ויעשה קצת למען האחר הכל ייראה פה אחרת".
דיונים בבתי משפט
כעת, אחרי 11 שנים בהם היא מטפלת בבעלי החיים בחנות שלה, נאלצת ברוכמן להתמודד עם סכנה אמיתית לעסק, לא בגלל הקורונה אלא בגלל אילוץ להעתיק את החנות למקום אחר. "בחמש השנים האחרונות אני מתמודדת עם בתי משפט, יש לי חריגות בנייה במקום וזו הסיבה שאני גם לא מקבלת רישיון עסק. למרות זאת המשכתי להפעיל את המקום כי אין לי לאן לעבור. קיוויתי שראש העירייה יעזור לי מתוך הבנה שחייבים לטפל בבעלי חיים, אבל זה לא קרה. עכשיו אין ברירה יותר ואני צריכה לעזוב, וזה אומר להשקיע הרבה מאוד כסף כדי להתאים מקום חדש לכל בעלי החיים".
לדברי ברוכמן היא כלל לא מבקשת תרומות, "אני רק מבקשת שאנשים פשוט יגיעו לתמוך בבעלי החיים, שיגיעו לאמץ או לעזור לנו להחזיק את המקום, כי זה מפעל חיים שאם לא יעזרו להחזיק אותו הוא יקרוס".
לעדכונים - חדשות ראשון לציון
