פטריסיה צימרמן, מנהלת מחוז מרכז בכללית, עלתה לארץ מצרפת כשהיתה בת 20 בלבד. צעירה ציונית ואידיאליסטית, שרצתה להגיע לישראל, ללמוד באוניברסיטה ולאחר מכן להקים פה בית ומשפחה.
"עליתי לארץ לבד והשארתי מאחור משפחה: הורים, אחים ודודים. הייתי ציונית בנשמה והרגשתי שהבית האמתי שלי הוא כאן בישראל. זאת לא היתה החלטה קלה אבל החלטתי ללכת בעקבות הלב", היא מספרת.
הקליטה בארץ לא היתה קלה וצימרמן נאלצה להתמודד עם קשיים רבים, בין השאר - לעשות תואר בסיעוד בלי לדעת עברית. אולם, היא לא ויתרה וראתה בכל אתגר הזדמנות. כבר בשנה הראשונה ללימודים הכירה את ג׳ורג עולה חדש מאורוגווי, שהפך לבן זוגה ומאוחר יותר לאבי ארבעת ילדיה ונכדיה.
קראו גם:
צימרמן: "לא ויתרתי לעצמי בשום שלב ולא נתתי לקשיי הקליטה להיות לי מכשול. למדתי, רכשתי תארים נוספים ולאחר שהייתי אחות מהשורה במשך מספר שנים, התקדמתי לתפקיד האחות הראשית של הכללית. כיום אני מנהלת את מחוז מרכז בכללית ואחראית על בריאותם של מעל ל- 630 אלף מבוטחים".
לאחרונה סגרה מעגל ושבה לצרפת כחלק ממשלחת לאומית ביוזמת משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות, ארגון "נפש בנפש" והסוכנות היהודית במטרה להאיץ את עלייתם לישראל של רופאים יהודים מרחבי העולם. במשלחת לקחו חלק בעלי תפקידים בכירים במערכת הבריאות, מקופות החולים ומבתי החולים.
"התרגשתי מאד להיות חלק מהמשלחת, מבחינתי גם קליטת עלייה היא ציונות אמיתית וזו תחושה נהדרת להיות בצד הקולט ולסייע לאחר. אליי הצטרף גם ד"ר מיכאל ת׳ורגמן רופא משפחה בכללית ויו"ר ועד הרופאים במחוז. ד"ר תורגמן שכל את בנו בפסטיבל הנובה ולמרות הכאב והצער, גם הוא ממש כמוני, ראה במשימה שלנו שליחות אמתית וחובה לאומית".
לכנס הגיעו כ- 450 רופאים מצרפת ובלגיה שקיבלו תחת קורת גג אחת מידע על מערכת הבריאות בארץ, על מקומות התעסוקה הפוטנציאליים ועל התהליכים השונים לקראת העלייה.
"רבים מהרופאים סיפרו לי שאנטישמיות הגוברת בסביבה שלהם הביאה אותם למחשבה על עלייה. אחרים סיפרו שדווקא ציונות, שליחות והבנה שישראל היא הבית הם הגורמים שהובילו אותם לחשוב על עלייה. לי זה הזכיר את התחושות שלי לפני שנים רבות וזה בהחלט מרגש ומחמם את הלב", היא אומרת.
"חשוב גם לדעת שבשנים האחרונות מתמודדת מערכת הבריאות עם מחסור גדול ברופאים וזו היתה הזדמנות נהדרת להביא לארץ רופאים חדשים, לחזק את מערכת הבריאות ולשפר את האיכות הרפואית שלנו. מבחינתי זו היתה סגירת מעגל מרגשת במיוחד", מסכמת פטריסיה ואומרת: "אני מקווה שכמה שיותר רופאים ורופאות ימצאו, ממש כמו שאני מצאתי, בית אמיתי בישראל בקרוב".
