קבוצה סחלב של בית הספר ומחלקת הנוער של מכבי ראשון לציון בכדורסל החלו את שנת הראשונה בליגה המקצועית, אך כבר ב־7 באוקטובר המאמן האהוב שלהם, אור סהר, גויס בצו 8 ומאז משרת ברצועת עזה.
סהר, בעצמו בוגר הקבוצה, השתחרר מהשירות הסדיר רק לפני שנה, וזו שנתו הראשונה כמאמן. בינו לבין הקבוצה, המורכבת מילדים בני עשר, נוצר חיבור עוד מתחילת העונה בחודש אוגוסט, ונראה כי הימים בנפרד רק חיזקו את החיבור ביניהם.
קראו גם:
בחודש האחרון סהר ביקש מבת זוגו לחלק לילדי הקבוצה חלות ועוגיות לשבת. היא לקחה את רשימת הכתובות שלהם וחילקה לכל אחד מהם פינוק לסוף השבוע.
בשבת האחרונה החליטו הילדים לפנק את סהר בחזרה ושלחו לו חבילה עם חולצה עד לעזה, עליה היה כתוב "לאור המאמן מספר 1 אוהבים אותך מכבי סחלב".
בין לבין סהר שלח לקבוצה דרישות שלום בדמות כיתובים על ידיו וגרפיטי על מבנים הרוסים בעזה, ובהזדמנות הראשונה כשיצא להתרעננות לזמן קצר, ניצל חצי שעה פנויה לאימון הקבוצה האהובה עליו.
רס"ל אור סהר, 23, משרת בחטיבת הקומנדו במילואים: "זו קבוצה מדהימה, כל מכבי עוטפים אותי ועוזרים וגם תומכים נפשית ותמיד מתעניינים בשלומי. בת הזוג שלי קונדיטורית, אז היא עזרה לי להפתיע את הילדים ומדי פעם גם הצלחתי לעשות להם אימונים בזום, לצערי לא לעיתים קרובות. היה לי רגע מאוד מרגש בעזה כשלפני כניסת השבת תפסתי את כל חברי הקבוצה והספקתי לברך אותם בשבת שלום".
"גם בימי המלחמה אור יצר חיבור מדהים עם הילדים", סיפרה מנהלת קבוצת סחלב, הילה הילל, שבנה נועם משחק בקבוצה. "הוא תמיד מגיב בקבוצה, שולח תמונות ויצר חיבורים עם הילדים, והם מאוד מתגעגעים. הבן שלי נועם ממש מחכה לפגוש אותו. זה מעניק לילדים המון גאווה לדעת שהמאמן שלהם שומר עליהם. הוא מאוד חסר לנו ואנחנו מחכים שישוב מהר. הם שולחים לו סרטונים עם מילות עידוד ורוצים לשמח אותו. רצינו לשלוח לו פינוק כי מצאנו דרך להגיע אליו, וזה לא דבר פשוט בימים כאלה. חשבנו על משהו שישמח אותו והוספנו מארז של דברים שהוא באמת אוהב ‑ פיצוחים, אגוזים וגם חולצה מהקבוצה. הילדים בחרו מה לכתוב, זה היה להם מאוד חשוב".
אבל החיבור בין המאמן לקבוצה לא הסתיים במתנות ותמונות, אלא גם הפך למציל חיים. כשמנהלת קבוצות במכבי נוער, טלי ארצי, שמעה שלפלוגה של סהר חסרות קסדות וציוד טקטי, היא מיהרה לגייס תרומה כספית מחו"ל, באמצעותה נרכש הציוד החיוני.
"יצרתי קשר עם המאמנים של מכבי שגויסו למילואים במטרה לסייע למי שצריך. העברנו אוכל וציוד וביקשתי לדעת אם חסר משהו. כשסהר אמר שצריך ציוד טקטי, מאוד הופתעתי לשמוע שלחיילים בעזה חסר את הדברים ברמה הכי טובה להגן על עצמם, אבל כמובן שנרתמנו לזה. מצאתי משפחה בארצות הברית שתורמת המון לחיילים והם תרמו כסף כדי לרכוש את מה שצריך, לזה הוספנו כסף שגם ההורים מהקבוצה תרמו עבור מדים נוספים וכך הצלחנו לספק לקבוצה כל מה שהם צריכים".
