את סרטון ההתעללות בעמית כהן, תלמיד כיתה ח' בראשון לציון, קשה לשכוח. מספר תלמידים בני כיתתו של כהן הפכו אותו לשק החבטות שלהם, היכו ובעטו בו תוך שהם קוראים לעברו קריאות גנאי ורק העיניים הכבויות שלו, האדישות מייאוש למתרחש סביבו, הצליחו לשדר את מה שמתחולל אצלו בפנים.
2 צפייה בגלריה
גולן ובנו עמית כהן. "דווקא ברגעים שבהם אנחנו צריכים עזרה, כולם נעלמו"
(צילום: קובי קואנקס)
הסרטון המדובר הצליח לעורר הדים רבים ורעש בכל הארץ, מאות הורים וילדים מרחבי הארץ הגיעו מתחת לבית המשפחה כדי לחזק ולעודד אותו. ראש העירייה, רז קינסטליך, חיבק והבטיח לעזור, אך כשקול התרועה נדם וכולם התפזרו חזרה לבתיהם, נותרה משפחת כהן לבדה להתמודד עם החרדות והקשיים של עמית ועם חשבון הוצאות ארוך שהם משלמים עבור טיפולים פסיכולוגיים.
כעת, רגע לפני תחילת שנת הלימודים החדשה במוסד חינוכי אחר, טוענים ההורים כי לא הופקו הלקחים בדרך למקרה החרם הבא.
איבד אמון
עמית (14), בנם של גולן, בעל חברת הובלות, וקרן, בעלת חברת משלוחים, ממעט לדבר. הוא מסתגר כל היום בחדרו, בורח אל משחקי המחשב ועולמות הדמיון, שם הוא מצליח לקבל מעט רגעים של שקט מהרעש הפנימי שגועש בו. כל ניסיון לדבר איתו על ההתעללות שחווה במשך שנת הלימודים הקודמת וזו שקדמה לה נדחה. בשנה שעברה, אחרי הסרטון הקשה שנחשף, הוא עבר ללמוד במקיף ט', שם גם ילמד בשנת הלימודים הבאה. "טוב לי שם", הוא אומר בשקט, "זה מקום הרבה יותר טוב מהמקום הקודם. המעבר הזה שיפר את ההרגשה שלי. טוב לי לקום בבוקר לבית הספר".
גולן: "אחרי שהתגלה הסיפור, עמית התחיל להסתגר בתוך עצמו. היה יושב במחשב ואומר שלום, אבל לא מצא את עצמו בחברה. עד היום הוא לא סומך על אף אחד, הוא בוחן אנשים בצורה שונה. הוא סגור עם עצמו. אנחנו עובדים עם פסיכולוגים כדי להשתחרר מהטראומה הזאת".
קרן: "הוא מאובחן בתור מי שסובל מפוסט טראומה. איבחנו אותו עם תופעות לא נעימות כמו בליעת מילים. הוא אובחן אצל פסיכיאטר כמי שחווה משבר קשה והוא מטופל גם כיום. כל הזמן הראש שלו נוטה לצד, ועוד תופעות קשות, ועכשיו אנחנו מתחילים ריפוי בעיסוק. אף אחד לא עוזר לנו במימון של זה וזו הוצאה כספית לא מבוטלת. הייתי מצפה למינימום של סיוע ממשרד החינוך או העירייה".
עמית מספר כי הוא מעדיף לשכוח את המקרה ולא לתת למחשבות להציף אותו. "אני חושב לפעמים על מה שהיה, אבל מנסה לברוח מזה באמצעות המחשב. זה עוזר לי לשכוח. אני מנסה לא לחשוב על מה שקרה ולהילחם בזה, אבל לפעמים זה חוזר אליי, במיוחד הסיטואציה שבה הם היכו אותי ורדפו אחריי".
עמית: "התביישתי לדבר על זה. לא רציתי להדאיג את אבא ואמא. זה לא היה הכי נעים. המורים ידעו מכל מה שקרה, אמרתי להם שמציקים לי והם אמרו לי להתעלם"
"כולם התנערו"
תנסו לחזור איתי לרגע שבו אתם נחשפים לראשונה לסרטונים. איך אתם מקבלים את זה?
קרן: "תחושה שנגמרו לי החיים. שהילד שלי עבר דבר כזה, מאוד לא פשוט. אני מנסה לדבר איתו והוא לא כל כך מדבר, לא רוצה לספר לי מה קרה. אני שומעת אותו בלילות בוכה וצועק מתוך שינה. לא יודעת איך לעזור לו, תחושה של חוסר אונים. הוצאתי אותו קודם כל מהמערכת של בית הספר. כולם ניסו להיות צדיקים ולהתנער מאחריות. הרגשתי שכל אחד מחפש להפיל את האשמה על האחר, בית הספר על משרד החינוך, חזרה על העירייה וככה במעגלים. בבית הספר החדש קיבלו אותו מאוד יפה, אבל התחושה מול העירייה הייתה שהם מנסים לצאת ידי חובה כדי לומר שהם ניסו לעזור. ליאל (אבן זוהר, מחזיקת תיק החינוך- א.א) שולחת פעם בחודשיים הודעה שבה היא שואלת מה שלומו אבל זהו. דווקא כשביקשתי מהם לעזור לנו לימודית, לשלוח איזה מסייע חינוכי שיעבור איתו על הלימודים כי גם ככה יש לנו המון הוצאות על טיפולים, אז פשוט התעלמו ולא עזרו בזה".
גולן: "כולם התנערו מאיתנו. ציפיתי שהמשטרה תמצה את הדין עם הילדים שהתעללו בו, בסוף לקחו אותם לחקירה וסגרו את התיק בלי לעשות שום דבר. יש להם סרטונים ויש להם את כל ההוכחות והעובדה היא שהם לא עשו דבר. גם מהדרך שבה המערכת התנהלה אני מאוכזב. יש סרטונים שרואים את המורים מסתכלים איך מכים אותו ולא עושים שום דבר. לא היה אכפת לאף אחד שמדובר בחיים של ילד שנהרסו".
היה לכם חשד או שהוא שיתף אתכם במה שהוא עובר מדי יום בבית הספר?
קרן: "הוא לא סיפר לנו שום דבר. בדיעבד מתברר ששנה שלמה הוא סבל מהילדים שהציקו לו. כל פעם שהוא היה מגיע לבית הספר זה היה בשבילו פוגרום, לינץ'. היו עוד אירועים שלא יודעים עליהם ושהוא גם מתקשה לדבר עליהם, אבל התעללו בו שנה שלמה. אני גם בטוחה שהמורים ידעו. היו קוראים לו 'המתחנגל' ליד המורים וזה היה הכינוי שלו והם לא העירו על כך. התעמתתי על זה עם המורות והמנהלת והן אמרו לי שהן יחקרו ויבדקו, אבל לא באמת עשו משהו עם זה. עד היום אף אחד לא עשה דבר".
עמית: "התביישתי לדבר על זה. לא רציתי להדאיג את אבא ואמא. זה לא היה לי הכי נעים. המורים ידעו על כל מה שהיה. אמרתי למורים שמציקים לי והם אמרו לי להתעלם והיו גם כאלו שהאשימו אותי שהתגובות שלי פוגעות בהם. שאני הייתי זה שמתחיל".
לא הפיקו לקחים
לדברי ההורים, "בבית הספר החדש כולם מכירים את הסיפור ומכבדים אותו, אבל לא מתקרבים אליו, שומרים ממנו מרחק ולכן גם אין לו חברים שם. רוב הזמן הוא איתנו או במחשב".
האם קרן: "אני שומעת אותו בלילות בוכה וצועק מתוך שינה. לא יודעת איך לעזור לו, תחושה של חוסר אונים ובינתיים כולם ניסו להיות צדיקים ולהתנער מאחריות"
קרן מוסיפה: "חשוב שהמערכת תתעורר כדי שזה לא יקרה שוב בשנת הלימודים הבאה. לנו זה כבר קרה ואנחנו נמצאים עכשיו בתוך הבלגן שלנו. חשוב שהמערכת תפיק לקחים, כי כמו שזה נראה עכשיו, לא קרה שום דבר והמערכת לא למדה דבר. הם הרדימו את העניין והמשיכו כאילו לא קרה כלום. אני כבר נטולת כוחות ולא רוצה להילחם מולם, לי יש עכשיו משימה להציל את הבן שלי ולדאוג לבריאות הנפשית והגופנית שלו".
עמית, אם אותם ילדים שפגעו בך קוראים את הכתבה, מה היית רוצה לומר להם?
"שיתביישו על מה שהם עשו".
תגובות
ממשרד החינוך נמסר: "במשרד החינוך מדגישים כי בית הספר מחויב להבטיח מרחב מוגן בעבור כל תלמידה ותלמיד. במקרה האמור, הוצע לתלמיד ומשפחתו תמיכה וליווי רגשי ופסיכולוגי על ידי הגורמים המקצועיים במשרד, מספר פעמים, אותם סרבו ההורים לקבל. מיד עם חשיפת האירוע המצער, בוצע בירור מקיף וטיפול עומק על ידי כלל הגורמים המקצועיים, שכלל בניית תוכנית חינוכית - משמעתית רחבת היקף בליווי צוות המחנכים, היועצות וההנהלה. מפקח בית הספר עוקב אחר השתלבותו של התלמיד בבית הספר.
מהעירייה נמסר: "העירייה רואה בחומרה מקרי אלימות, חרמות ובריונות בתוך בתי הספר בעיר ומוקיעה אותם מכל וכל. במקרה הנ"ל גורמי החינוך בבית הספר ובעירייה ליוו את הילד ומשפחתו לכל אורך ההליך, כולל העברתו לבית ספר חדש וליווי צמוד שהביא לקליטה נעימה ונוחה עבורו. באשר לסיוע הלימודי - בבית הספר דאגו לסיוע לימודי מיטבי ואף הוצע למשפחה שירותים נוספים וכל עזרה נוספת ללא כל תשלום".
"המערכת נכשלה כישלון עצום"
עו"ד יוסי פאר שמגבש עם המשפחה תביעה אזרחית מאשים: "אם ההנהלה הייתה מפקחת על הנעשה היו נמנעים מקרים כאלה"
מי שליווה את משפחת כהן מיד לאחר חשיפת סרטון ההתעללות ופנה אל המשטרה בדרישה לחקור את המעשים הללו הוא עו"ד יוסי פאר שנאבק עד היום עבור המשפחה אך ללא הצלחה לאחר שהוחלט לסגור את התיק. למרות זאת, בימים אלו מגבש פאר יחד עם המשפחה את התביעה האזרחית. "התופעה המבישה והמכוערת של התעללות בתלמידים בתוך גבולות בתי הספר הנה פצצה מתקתקת ופגיעה בלתי הפיכה בנפש הקורבנות ויש לעוקרה משורש. אני יותר מאשים את הנהלת בית הספר לרבות מנהלים ומורים של בית הספר ופחות את התלמידים שביצעו זאת. אין תלמיד גרוע, יש מנהל גרוע.
אילו ההנהלה הייתה ערנית לנעשה בחצר בתי הספר ומפקחת על הנעשה היו נמנעים מקרים כגון אלה. לא זו אף זו, תחושתי שאף המורים והנהלת בית הספר לא ייחסו לתופעות אלה קווים אדומים ובעצם השלימו עם התופעה. הקורבן עצמו נאלץ למצא בית ספר אחר ולא התוקפים.
מבחינתי המערכת נכשלה כישלון עצום, הורים היום שולחים את ילדיהם ללמוד בתקוה שיחזרו הביתה בשלום ולא כך הוא. במקרה של מרשי אם לא הייתה הדלפה של אחד התלמידים ההורים לא היו יודעים לעולם.
אני מאשים את המערכת העירונית והארצית שעוסקים כל היום בלחלק פרסים אחד לשני ודואגים לקבל מקום ראשון ובעצם המערכת נשארה רקובה, מפחידה ומסוכנת. לוקחים את הדבר הכי יקר להורים והורסים להם את הנפש לכל החיים".
קראו גם:
הסימנים המרמזים על כך שהילד עובר חרם
הימנעות ממפגשים חברתיים, התבודדות והסתגרות גם מפני בני משפחה
התפרצויות בכי או שינויים במצבי רוח
שינויים בהרגלי השינה והאכילה
סרבנות להגיע אל בית ספר, איחורים תכופים והיעדרות משיעורים מסוימים
בעיות התנהגות בבית הספר, הנתפסות כבעיות משמעת
