יום כיפור הוא יום של חשבון נפש ובקשת סליחה איש מרעהו. אל"מ במיל' יוסי פאר, שהיה מג"ד בגולני, החליט לסלוח דווקא לעצמו. בשבוע שעבר, 51 שנים לאחר שלא הצליח לעלות לקברו של רב טוראי אבי מרקמן ז"ל, אחד מלוחמיו שנהרג בתקרית טראגית, הוא אזר אומץ ונפגש עם משפחתו.
קראו גם:
"עד היום לא היה לי האומץ להסתכל להם בעיניים, כי מבחינתי מי שהיה אמור למות זה אני", הוא אומר. "אבל אחרי למעלה מ־50 שנה החלטתי לסגור מעגל ולסלוח לעצמי. נפגשתי עם המשפחה ובכינו זה על צווארו של זה".
"זה היה בתחילת חודש ספטמבר 1969 ואני הייתי מ"מ צעיר בגדוד 51 בגולני" הוא משחזר. "ביצעתי פתיחת צירים בגזרת רמת הגולן והתפקיד שלי היה להשגיח שלא חודרים מחבלים. בראש הסיור היתה חוליה רגלית שמנתה ארבעה לוחמים ואני הייתי המפקד שלהם. בצמוד אליי היו צוותים נוספים. חודש שלם עשיתי את הסיור הזה מכיוון דרום לצפון. באותו יום, היתה לי תחושה לא טובה, כי השגרה היתה יותר מדי רגועה".
פאר, לדבריו, ביקש אישור מיוחד להתחיל את הסיור מכיוון צפון לדרום. "וקיבלתי אישור לזה. בהמשך הציע אבי מרקמן ז"ל שאני אעלה לנגמ"ש והוא יחליף אותי בסיור הרגלי, דבר שהיינו עושים מדי יום. משום מה באותו הרגע ובניגוד לכל הפעמים הקודמות אמרתי לו שאני בסדר גמור ואני לא עייף ולכן אמשיך ללכת ברגל. שתי דקות לאחר מכן שמעתי פיצוץ חזק מאוד וראיתי את הנגמ"ש עולה באש. בדיעבד התברר שהיה שם מארב של מחבלים. כל מי שהיה בנגמ"ש נהרג ונשרף".
כאמור, במשך 51 שנה נמנע פאר מלעלות לקבר ולהשתתף בימי הזיכרון. "הרגשתי שאני לא מסוגל להסתכל למשפחה בעיניים, להורים, לאחים, כי אני הייתי אמור להיות זה שמת במקומו. בשבוע שעבר התקשרה אליי מי שהיתה חברה שלו באותו הזמן, היום היא סבתא לעשרה נכדים, ואמרה לי שסתם אני מעניש את עצמי ושלכל אחד יש גורל משלו ושאני לא אשם. רק באותה השיחה התעוררתי מהטראומה וקיבלתי החלטה לעלות לקבר ולפגוש את המשפחה".
ההורים של מרקמן ז"ל כבר לא בחיים, אבל פאר פגש את האחים. "התחבקנו, בכינו, והם אמרו לי שהם לא כועסים עליי ושאני לא צריך להרגיש רע. היום אני יכול לומר שסלחתי לעצמי".
