עושה שלום במחלקה
נטלי כרדי, אחות אחראית מיון, המרכז הרפואי "שמיר־אסף הרופא"
השנה האחרונה הייתה מאתגרת במיוחד עבור הצוותים הרפואיים בכלל, ובקרב אנשי הסיעוד בפרט, בעיקר אצל אלה שעובדים בחדרי המיון ‑ הקו הראשון שבו פוגשים את החולים.
קראו גם:
בין מבצע "שומר חומות", עם מספר נפגעים גדול, לבין גל חמישי קשוח של קורונה, ולצד תחלואת חורף ואלימות נגד צוותים רפואיים, ניסתה נטלי כרדי, האחות האחראית של המלר"ד (מיון לרפואה דחופה) במרכז הרפואי שמיר־אסף הרופא, לשמור על שלמות הצוותים והצלחתם.
"השנה האחרונה הייתה מאתגרת", אומרת כרדי. "הגל החמישי של הקורונה הגיע ואיתו תחלואת חורף וזה בא לידי ביטוי גם במספר גדול של אנשי צוות שנדבקו. ההתגייסות של הצוותים הסיעודיים הייתה מדהימה. במבט לאחור אני מבינה כמה הייתה התגייסות למטרה ולהצלחה. אנשים עשו שש משמרות כדי לצלוח את הגל וזה ממלא אותי בסיפוק. בזכות הרצון הטוב והרגישות של כל הצוותים הצלחנו לעבור את הגל. עדיין לא חזרנו לשגרה, עדיין כל אחד שמגיע לפה עובר תשאול כדי לדעת אם להפנות אותו למיון של מאומתים. כיום אני עדיין לא יודעת אם המגפה מאחורינו. לדעתי היא לא תיגמר, ופשוט נצטרך ללמוד לחיות איתה. מקווה שחיסון העדר יסיים אותה".
במהלך מבצע שומר החומות נתקלה כרדי בכמה בעיות. מלבד הטיפול הרגיל בפגועי חרדה שמגיעים בזמן מערכה צבאית, פצועים רבים הגיעו אל המלר"ד מערים מעורבות כמו רמלה ולוד, שם היו חיכוכים רבים בין האוכלוסייה היהודית והערבית.
"בתקופה הזאת תגברנו את הצוותים סביב השעון, כולל אני והסגנים שלי. גם המפקח של המלר"ד היה פה ועשינו תורנויות כדי שתמיד יהיה פה מישהו בכיר. היו לנו שיחות עם גורמים סוציאליים כדי לשחרר את הלחצים. אחרי מקרה של חיכוך בין אוכלוסייה יהודית וערבית מרמלה ולוד, הבנו שצריך להיות פה כל הזמן נציג בכיר והתנהלנו ממש כמו באירוע עם פוטנציאל להרבה נפגעים. גם הצוותים שמורכבים מיהודים וערבים פעלו בצורה מדהימה, כולם חברים ולא הורגש פה בכלל חיכוך".
"נתתי דוגמה לאחרות בעיר ובארץ"
ליאל אבן זוהר, ממלאת מקום ראש העירייה ומחזיקת תיק החינוך
כבר שנים רבות שאבן זוהר לוקחת חלק במערכת הפוליטית העירונית, הן בתור חברת אופוזיציה לוחמת והן כחברת קואליציה. למרות זאת, כעת, כשהיא נמצאת בתפקיד הבכיר ביותר שבו החזיקה מאז שהצטרפה לפוליטיקה המקומית, היא סופגת אש וביקורת בעוצמות גבוהות יותר מאשר בעבר, כולל מאנשים שהיו הכי קרובים אליה.
לאבן זוהר אין ספק שעובדת היותה אישה תורמת לכך. "לגבי תגובות פוליטיות כלפיי, יש בהן בהחלט נרטיב מגדרי", היא אומרת. "מצד אחד יש ניסיון להקטין אותי למימדי 'קטנה ולא מבינה' הפטרנליסטי, ומצד שני לנגח אותי ואת ראש העירייה על כך שמפקידים בידי, כאישה החזקה של העירייה, סמכויות. זו באמת דואליות שאופיינית לתגובות כלפי נשים, וזה דורש מודעות ציבורית וגם של התקשורת. עוד אפיון מגדרי הוא שאני מקבלת תגובות תומכות על כל השתלחות בוטה כלפיי, בעיקר מנשים ובעיקר באופן פרטי. נראה שלהרבה נשים קשה בזירה המכוערת של הטוקבקים ברשת, והן מעדיפות להביע תמיכה באופן פרטי. זה לא הופך את הכתיבה המשתלחת האישית כלפיי לנעימה או ראויה, אבל זה נותן לי פרספקטיבה וכוח.
"לפעמים אני מרגישה שיש השתלחות מוגזמת כלפיי, שיורדת לרמות אישיות, ולא אכחיש שזה יכול להיות פוגעני מאוד, אבל איני יודעת אם זה נובע מהיותי אישה, או מכך שהרשת פשוט מאוד בוטה ומתלהמת באופן כללי, וכשעומדים בחזית - גם חוטפים אש".
עד לפני חמש שנים עמדה אבן זוהר בראש ארגון "כוח לנשים", וגם היום היא מנסה לקדם ולשלב נשים בתפקידי מפתח. בשנים האחרונות ניסתה את כוחה בהתמודדות על כס ראש העירייה, אך ללא הצלחה, עניין המעלה תהיות האם בראשון לציון תהיה שוב ראשת עיר מאז כיהנה חנה לוין בתפקיד.
"אין לי ספק שתהיינה עוד", היא אומרת. "אישית, נתתי דוגמה לאחרות בעיר ובארץ כשהתמודדתי לראשות העירייה פעמיים, וגם הסיעה השוויונית שלי היא מהגדולות במועצה. בבחירות הקרובות אעמוד לצידו של השותף הפוליטי שלי בשנים האחרונות, ראש העירייה המכהן, רז קינסטליך. זה כמובן לא גורע מהאג'נדה המגדרית והשוויונית הכללית שלי".
"צריכות לדרוש שוויון"
מירב שמואל, חברת מועצה
לפני כשלושה שבועות חשפה חברת המועצה מירב שמואל שבעיצומה של ישיבת מועצה נתקלה בהערות שיש בהן רמיזות מיניות לכאורה מצד חבר מועצה אחר שבקלות היו יכולות להביך כל אישה בחדר. דווקא הסיטואציה הפכה מבחינת שמואל להזדמנות והיא העלתה הצעה לערוך לעובדי העירייה השתלמות בנושא. "אין אישה שלא עברה הטרדה מינית", היא אומרת.
"אני מניחה שכל אחת עברה זאת ברמה כזאת או אחרת. כששואלים 'למה פנית באיחור של כמה שנים', אני יכולה לומר שזה עניין של זמן, בשלות, התבגרות, התפכחות ואומץ. תמיד צריך לקום ולעשות מעשה, אבל לא כל אחת יכולה לעשות זאת בזמן נתון. לכן עלינו להימנע מלעצום עיניים, להיות מעורבים ולגלות אחריות.
"לאחרונה אנו עדים לשיח בלתי הולם בישיבות המועצה ולשמועות מגורמים שונים על קיומם של יחסי מרות והטרדה מינית בעירייה. תלונה תעזור לעובד או עובדת להתגונן מפני הטרדה מינית מתמשכת כלפיהם וגם למגר את התופעה, להרתיע ולמנוע הטרדה מנשים וגברים אחרים".
שמואל, נשואה ואם לשלושה, סמנכ"לית בחברת "כלל" ובכירה בתחום הפיננסים, משלבת קריירה תובענית, משפחה והשתתפות פעילה ומעורבות בתור חברת מועצת עיר. "אפליה מתקנת זה דבר חשוב, אבל לא רק זה", היא אומרת. "נשים צריכות לדרוש שוויון גם מבני הזוג שלהן וגם מהמעטפת שסובבת אותן. הרבה פעמים אנחנו מקריבות ומוותרות, אבל עלינו להילחם על מה שמגיע לנו, כי זה בהחלט מגיע לנו. אני רואה את עצמי וגם נשים אחרות, ואומרת שנשים שרצו ‑ בסופו של דבר הצליחו. אני לא מרגישה שלגביי הייתה אפליה, אבל זאת עבודה קשה שצריך לעשות. המוטו שלי לנשים הוא תעזי - תצליחי".
מילדה מוכה לסייעת אהובה
רונה, סייעת בגן של החינוך המיוחד
רונה, תושבת ראשון לציון, הפכה לאמא השנייה של ילדי גן חינוך מיוחד בעיר. מדי בוקר היא מגיעה לגן שבו היא עובדת כסייעת, מחבקת ומקבל כל אחד באהבה גדולה, מנסה להעניק לילדים חום ואהבה שהיו חסרים לה כל כך בתור ילדה.
שום דבר בסיפור חייה לא יכול היה לרמוז על המקום שבו היא נמצאת כיום. "אבא שלי היה איש חולה עצבים שלא טיפל בעצמו, ואמא שלי הייתה אישה תמימה שרק רצתה לתת ולהעניק, אבל היה לה קשה", היא מספרת. "אבא שלי ראה בי רכוש שלו ודרש שאציית לו. הוא היה לוקח אותי למקום העבודה שלו ומבקש ממני לגנוב דברים, על זה גדלתי.
"בגיל 13 ראו בבית הספר שאני מלאה בחבלות וסימנים של מכות, וכך גילו שאני גדלה בבית מאוד אלים". הטיפול בה עבר לרווחה והיא עברה ללמוד בפנימייה, אבל לא הצליחה להתאקלם ועברה ממסגרת למסגרת.
כשהייתה בת 17 חוותה משבר נוסף כשאחיה שם קץ לחייו. "המצב הזה שבר את כולנו, אבל את אבא שלי זה בכלל הוציא מאיזון והוא הוציא את זה עליי. הוא תמיד אמר שאני הייתי צריכה למות ולא אח שלי. אחרי הדברים הקשים הללו הוא גם ניסה לפגוע בי. אחרי זה כבר אי־אפשר היה להתעלם מהמצב שלו והוא אושפז במוסד סגור".
למרות כל הקשיים ונגד כל הסיכויים, היא התגייסה לשירות בשלישות והייתה חיילת מצטיינת, "חשבתי שאני עולה על המסלול הנכון. ידעתי שאם אין לי אבא בתמונה אז השם הוא האבא שלי והוא זה שישמור עליי. בהמשך עברתי להתגורר בראשון לציון והחלטתי שעיר חדשה זאת הזדמנות עבורי להתחיל הכל מחדש".
בשלב זה של חייה הגיעה הזדמנות למהפך ורונה לקחה אותה בשתי ידיים. "לפני שבע שנים ניגשתי לקורס סייעות של העירייה, לקחתי את זה ברצינות גדולה והפכתי למצטיינת של הקורס. נלחמו כדי לשלב אותי במערכת, וכיום אני עובדת כבר שש שנים כסייעת בגן ילדים של החינוך המיוחד וזה ממלא אותי בהמון סיפוק. בכל יום אני מרגישה שאני נולדת מחדש ובכל בוקר השמש זורחת שוב פעם".
"אמא חוזרת עם סיפוק הביתה"
שירן לוסטיג, ראש אגף פיתוח שירותים חברתיים במינהל לשילוב חברתי
לא רבים מתושבי העיר מכירים את מחלקת הרווחה, אך הפעילות שנעשית בו נחשבת לאחת החשובות ‑ החל מטיפוח ילדים בסיכון, דרך עזרה לקשישים וניצולי שואה ועד לסיוע בהתאמת עבודה חדשה למי שצריך. כל אותם העניינים שאפשר להגדיר כ"החיים עצמם", נמצאים תחת ניהולה ופיקוחה של לוסטיג, שבשנתיים האחרונות נאבקת בקשיים גם לצד הקורונה.
"הקורונה שינתה את עולם הרווחה מכל הבחינות, יש יותר קשיים, אבל גם היכולת לרתום מתנדבים השתנתה לטובה. יש התגייסות מדהימה של תושבים שהגיעו אפילו למשהו חד־פעמי והחליטו להמשיך להיות חלק ממערך המתנדבים. מצד שני, הרבה משפחות ממעמד הביניים הפכו להיות נתמכות של מחלקת הרווחה.
"מעבר לכך, הרבה מהפרויקטים שלנו מבוססים על מפגש, כמו סיוע לקשישים, ובזמן הקורונה היכולת הזאת נפגעה והיינו צריכים למצוא דרכים יצירתיות ומגוונות כדי להמשיך ולסייע. אנחנו עובדים על פיתוח שירותים חברתיים על בסיס צרכים שעולים מהשטח, החל מילדים בסיכון ועד לניצולי שואה. למשל, יש לנו מרכז בשם 'מרכז הזדמנות', שמיועד לכל מי שיש לו חסם תעסוקתי. מי שעובד שנים במקצועות שונים ולא מתגמלים יכול לבוא אלינו לקבל הכשרות מקצועיות כדי לעשות הסבת מקצוע שמיוחדת עבורו. זה לא כמו משרד התעסוקה, כי מדובר באנשים שעובדים אבל יוצאים לעבודה ללא חשק, שמחזיקים בעבודות שלא טובות להם או לא מכניסות להם משכורת ראויה, וכאן אנחנו מנסים לסייע להם לממש את מלוא הפוטנציאל".
התפקיד שלך דורש הרבה מעורבות רגשית. איך עושים את המעבר מעבודה לבית ומשפחה?
"זה לא קל והאיזון לא קל. הילדים שלי יודעים לומר מה זה 'סל מזון' ו'קו עוני'. בסוף הילדים שלי יודעים שאמא שלהם חוזרת עם סיפוק הביתה וזה חשוב מאוד".
