פיצוץ עז החריד את שלוות השבת בשכונה החרדית בית ישראל, כאשר מחבל עטוף בחגורת נפץ של 40 קילו התפוצץ ברחוב הצר. התוצאה הייתה מחרידה. שמונה נרצחים ופצועים רבים.
שמעון אילן ששכל בפיגוע שניים מילדיו, לא דמיין שיתעמת שוב עם הזיכרונות וילך לחזק משפחה שאיבדה בפיגוע שניים מילדיה אף היא. וזה קרה בסוף השבוע שעבר. 21 שנה אחרי שאיבד את ילדיו לידור ואוריה ז"ל, הגיע אילן לבקר את דבורה פלאי, שאיבדה שניים מילדיה בפיגוע בצומת רמות, וניסה לחזק אותה בשעתה הקשה. "רק אני יכול באמת להבין מה עבר ועובר עליהם", סיפר השבוע אילן.
בחזרה לאסון
מרץ השחור, כך כונה החודש המדמם ביותר בשנת 2002, אשר מיד אחריו הוחלט על מבצע "חומת מגן". הקורבנות לא פסחו על משפחת אילן, והם נכנסו בעל כורחם למעגל השכול. בסופה של שבת בר־מצווה למשפחתה של רונית אשתו, אירע פיגוע שטרף הכל. מחבל שחיכה בסמוך להם התפוצץ. רונית עלתה לדקות ספורות לחדרם כדי להלביש את בתם נוי, ובכך הצילה את חייהן. שמעון שרכן לתוך הרכב בכדי לסדר אותו לקראת הנסיעה - ניצל בנס בשל פעולה זו - אך זו הייתה הפעם האחרונה שבה ראה בחיים את ילדיו לידור בן ה-11 ואוריה בת השנה. כתוצאה מהפיגוע, שמעון שהיה איש עסקים - חיסל את כל עסקיו, מכר את רכושו, ומאז ועד היום נראה שלא הצליח לאסוף את הכאב ולחזור לשגרה.
"לא רציתי ללכת לשבת הזאת, הייתה לי תחושה לא טובה", משחזר שמעון בעצב. "ירדתי לעבר מכוניתי כדי להעמיס את המזוודות במוצאי השבת. גיסי עזר לי לסחוב אותן, ואני נכנסתי עם פלג גופי העליון כדי למקמן בתא המטען. האדמה רעדה מפיצוץ חזק, ודרך השמשה ראיתי מטח של רסיסים משתוללים לכל עבר".
שמעון נעצר באנחה כבדה וממשיך: "גיסי התפורר לצידי מעוצמת ההדף, ראיתי את רגלו עפה ונוחתת על שמשת הרכב. מעולם לא ראיתי זירה כה מדממת", הוא מוסיף. "אשתי ירדה למטה בצרחות, מרימה מהעריסה את אוריה בת השנה. במבט חטוף היא הייתה נראית בריאה ושלמה, אך רסיס גדול פגע בעורק הראשי של ראשה - והרג אותה במקום. אחרי הפיצוץ השתרר שקט מוחלט".
"אתה רוצה לשמוע קטע אירוני?" הוא שואל ומיד עונה: "המשטרה קיבלה דיווח שיש מחבל שמתכונן לבצע פיגוע במקום, אך חלפה על פניו מבלי לעכבו. ומדוע חשדו בו? כיוון שנצפה בלבוש חרדי למהדרין, אולם עישן בשבת. מכל מקום, אם המשטרה הייתה טורחת לומר לי שיש מחבל שמתכוון לבצע פיגוע - האירוע היה יכול להיגמר אחרת".
בבית החולים הבינו שמעון ורונית שהכול נגמר. "פינו אותי למיון כדי להוציא את הרסיסים מרגליי. אשתי רונית בישרה לי אחרי הניתוח ששני ילדיי נרצחו, וכן גיסה וארבעה אחיינים. זה היה הפיגוע הכי קטלני שהתרחש במשפחה אחת".
הילדה היחידה שניצלה, נוי, היום קצינה בצבא. לאחר האסון נולדו לרונית ושמעון עוד שני ילדים: שליו, היום חייל, וטליה בת ה־18.
הסיוטים בלילות
הפיגועים האחרונים שוב מחזירים את שמעון ורונית למראות הקשים. "מחבל מתאבד זה הדבר הכי גרוע שיש", אומרת רונית ומוסיפה: "אני לא יודעת מי עדיף להיות, נויה ששרדה את הפיגוע אבל איבדה את אחיה, או שני ילדיי האחרים שליו וטליה, שנולדו לאחר הפיגוע אך חיים בצילו".
6 צפייה בגלריה
"זאת מלחמה יומיומית, שבה צריך להחליט שבוחרים בחיים". שמעון ורונית אילן
(צילום: קובי קואנקס)
שמעון מספר על כך שנאלצו לעזוב את ביתם. "הייתי קם בלילות מסויט, מחפש את הילדים בחדריהם, וישן במיטה של לידור ז"ל. הכאב והזיכרונות היכו בנו מהקירות, עד שכמעט איבדנו את השפיות. לא היה מנוס מלמכור את הבית ולעבור לשכונה אחרת. בתוך כל הטירוף קיימת גם מעט נחמה". שמעון מתרפק בערגה על זיכרון מרגש: "חלמתי על לידור. הוא הגיע אליי בדמות מלאך לבן יפה וזך, הוא חייך אליי, חייכתי אליו, והוא התעופף לעבר החלון, ובמשק כנפיים נסק אל על. זה סגר לי מעגל כאב מסוים, כי ידעתי שכעת הוא במקום טוב".
הביקור במשפחת פלאי
הפיגועים האחרונים שוב מציפים הכל. "הפיגועים מחזירים אותי אחורה. כל פיגוע הוא טריגר עבורי, ואני משלם עליו בלחץ, לילות בלי שינה, חרדות קשות ופאניקה על גורלם של ילדיי, שלא יאונה להם כל רע, מספר שמעון, "אני מהלך דרוך ברחוב ומסתכל לכל הכיוונים. אני שרוי במצבי רוח משתנים וחרד".
6 צפייה בגלריה
משפחת אילן, רונית, שמעון, נויה ובעלה, טליה ושליו. "יש עבור מי לחיות"
( צילום: באדיבות המשפחה)
מה מחזיק אותך בכל הטירוף הזה?
"האישה, הילדים, העשייה היומיומית שלי, אך יותר מהכל - לחזק אחרים. זה הכל בשבילי".
כך גם עשה שמעון בשבוע שעבר כאמור כשביקר בבית משפחת פלאי ששניים מילדיה יעקב בן החמש ואשר בן השבע נרצחו בפיגוע בצומת רמות. אב המשפחה אברהם עדיין פצוע במצב קשה. שמעון הגיע בשבוע שעבר לנחם את דבורה האם שנמצאת בחודש התשיעי להריונה ואת בני המשפחה. "מהרגע שזה קרה ידעתי היטב מה עובר ומה עוד יעבור עליהם. ידעתי שהם נכנסים לחלום בלהות - ואין הרבה שיוכלו להבין אותם. זו הסיבה שהחלטתי ללכת אליהם הביתה ולחזק אותם, כי אני יכול להבין אותם כמו שאף אחד לא יכול".
קראו גם:
איך היה בביקור?
"היה את הכאב המיידי שהחזיר אותי 21 שנה אחורה, ההקבלה בין שני המקרים בהם שני ילדים נרצחו מוטטה אותי. אבל שמתי את הכאב שלי בצד ועודדתי אותם. אמרתי להם שלא יתנו למחבל לנצח פעמיים. החיים ממשיכים, ויש להם עבור מי לחיות. לילדים אמרתי שהם חייבים לחזק את אמא, ולאמא אמרתי שהיא חייבת לחיות עבור הילדים".
הם אמרו משהו?
"כשדיברתי השתרר שקט מוחלט. כל היושבים בחדר בכו והילדים ישבו בראשים מורכנים. דבורה האם בכתה והתרגשה מאוד ממה שאמרתי לה. אנשים שהיו שם אמרו שבכל ימי השבעה המונים פקדו את המשפחה, אבל רק אני גרמתי להם להתרגשות כזו".
לשמעון חשוב להעביר מסר עבור כל מי שנמצא במעגל השכול, "זה נכון שאתם נמצאים בסרט אימה שהדלת החוצה ממנו נלקחה באכזריות, אך יש יום אחרי, יש עבור מי לחיות, והחיים יפים".
