בטקס רב רושם ומלא אופטימיות שהובילו ראש העירייה רז קינסטליך ושר הבריאות ניצן הורוביץ, הובטח כי חרב הסגירה לא תונף יותר על המרכז הגריאטרי "מלבן" בראשון לציון.
קראו גם:
מאות בני משפחה מודאגים שמעו כיצד יוזמה מהפכנית של כל הנוגעים בדבר הביאה לכך שמרכז להפרעות אכילה בשיתוף בית חולים שמיר־אסף הרופא ייפתח במקום ובכך יאושרו עוד תקציבים ועוד מיטות וקשישים נוספים ייקלטו במקום. רק שהבטחות לחוד ומעשים לחוד. חודש וחצי לאחר גזירת הסרט וחשיפת השלט של המרכז להפרעות אכילה, נותר רק השלט, והביתנים הנטושים לא אוכלסו מחדש אלא הפכו לתפאורה עבור צילומי סדרות טלוויזיה.
"הפכנו להיות בובות בהצגת יחסי הציבור של הפוליטיקאים. הבטיחו הבטחות וברחו מפה מהר אחרי שהצלמים עזבו. הם צריכים להתבייש בעצמם", אמרו בני המשפחות.
חגיגת יח"צ
"ברגע האחרון הצלחנו להציל את בנייני המרכז הגריאטרי לקשישים והכנסנו אליהם נערים שסובלים מהפרעות אכילה. אני שמח ששר הבריאות ניצן הורוביץ נעתר לבקשתי. בעתיד ישתכנו כאן מחלקות נוספות של המרכז הרפואי שמיר". במילים אלו פתח ראש העירייה קינסטליך את דבריו בטקס חנוכת המחלקה החדשה לפני חודש וחצי. גם שר הבריאות הורוביץ הגדיל להתפאר והוסיף: "הבטחתי עם כניסתי לתפקיד כי תחומי הפסיכיאטריה והגריאטריה שהיו בשולי התקצוב והטיפול, וסבלו מהזנחה נוראית - יעברו לקדמת הבמה ויטופלו בצורה משמעותית, והנה אנחנו ניצבים היום באחד מהפירות עליהם עמלנו רבות".
גם מחזיקת תיק הבריאות בעיר וחברת מרצ, אילנית הרוש, הצטרפה לחגיגת היח"צ וסיפרה על חלקה בהישג: "הקשישים שמאושפזים במקום יישארו ותתאפשר הכנסת מיטות נוספות על המצב כיום. הישג מדהים שאני גאה על החלק שלי בהובלתו". רק שהפער בין ההבטחות שניתנו ממש לא מזמן לבין המציאות בשטח הוא גדול מדי, והחלק הכי מקומם: הכל על גבם של קשישים ובני משפחותיהם שנותרו בודדים במחלקות ועוד רבים אחרים שרוצים להיקלט במקום ונדחים ללא הסבר.
"את אבא שלי הכנסנו למרכז לפני כחמש שנים", מספרת סינונה סראוויה שאביה בן ה־86 מטופל שם. "הסתובבנו בכמה מוסדות ואז שמעתי על המרכז בראשון לציון ואז עוד קיבלו אנשים אל המרכז והצלחנו להעביר אותו לשם. מכל בתי האבות שהסתובבנו בהם, במרכז המלבן קיבלו אותו הכי טוב, הצוות מדהים ומתנהגים איתו מעולה.
סינונה סראוויה: "המחלקה מתרוקנת והקשישים שנמצאים שם מאבדים כל יום עוד חברים. הם רגילים להיות איתם מדי יום ולפתע הם נעלמים ולא מגיעים אנשים חדשים"
"בשלוש השנים האחרונות נהיה קשה להיות שם כי כל הזמן מאיימים שעומדים לסגור את המרכז. אומרים לנו שבגלל ויכוחים ומחלוקות הם חושבים לסגור את המקום וייתכן שנצטרך למצוא לנו מקום אחר. הבעיה הכי גדולה היא שלא פותחים את השערים למטופלים חדשים וזה משפיע על מצב רוחם של ההורים שלנו ועל אבא שלי בפרט. המחלקה מתרוקנת והקשישים שנמצאים שם מאבדים כל יום עוד ועוד חברים. הם רגילים להיות איתם מדי יום ולפתע הם נעלמים ולא מגיעים אנשים חדשים. חשבנו שכל זה עומד להשתנות כי אמרו לנו שנפתח מרכז להפרעות אכילה וזה יהיה מה שיציל את המרכז. הגיעו כל האנשים החשובים, הצטלמו וגזרו סרט, אבל בפועל אנחנו לא רואים שום שינוי, נהפוך הוא. למרות הכל ממשיכים לייבש את המחלקה ולא מוכנים להכניס אנשים חדשים והם ממשיכים להיות בודדים ולהרגיש שלא רוצים אותם שם יותר".
כעת מנסה סראוויה להכניס את אמה למרכז, אך נתקלת בקשיים: "למה אני צריכה לחשוב על אופציות אחרות עבור אמא שלי שהיא תושבת העיר ולנסות למצוא מקום מחוץ לעיר? למה אני שומעת מחברים שלי שמתגוררים בראשון לציון שההורים שלהם מסורבי כניסה?"
"אווירת מוות"
גם סמדר פסח, שאביה בן ה־88, תושב ותיק בעיר, נמצא במרכז כמעט שנה, מספרת על אכזבתה. "אבא שלי עבר ניתוח בגבו והיה זקוק לעזרה של עובדת זרה. במשך תקופה היא הייתה צמודה אליו בבית, אבל מצבו הקוגניטיבי הלך והידרדר ונאלצנו לחפש לו מקום שיטפל בו וייתן מעטפת רפואית צמודה. המליצו לנו על המרכז הרפואי מלבן. במזל גדול היה פרק זמן קצר שהסכימו לקלוט מטופלים חדשים והצלחנו להכניס את אבא שלי למרכז. למרבה הצער, אנחנו היינו האחרונים שנקלטו כאן ומאז כבר לא מקבלים מטופלים חדשים. אנחנו מאוד מרוצים מהמרכז, הם הצליחו לטפל באבא שלי ולשקם אותו רפואית, הצוות מאוד אכפתי ודואג, כך שמאוד נעים לאבא שלי וגם לנו להיות בו.
"האיזור עצמו מאוד ירוק, אבל לצערי זה צבע ירוק עצוב, במקום שהוא יהיה שוקק חיים וייתן תקווה להורים שלנו, יש שם אווירת מוות, מאוד דיכאוני כי כמעט ואין אנשים, לא מגיעים מטופלים חדשים.
"לפני חודש וחצי הבטיחו לנו שהכל ישתנה ועכשיו יהיה מרכז להפרעות אכילה שיכניס שינוי למרכז ובעקבותיו יפרח המרכז הגריאטרי וייקלטו מטופלים חדשים, אבל בניגוד לפרסומים, לא נפתח כאן כלום ולא קיבלו אף אחד חדש. מהטקס המרשים נשארו רק שלטים. מדי יום כמעט אנשים במקום הולכים לעולמם, אבל אף אחד אחר לא ממלא את מקומם וזה מכביד על אווירת הדיכאון. יש פחות ופחות חברה עבור ההורים שלנו והם יושבים וממתינים לתורם.
"מאכזב לדעת שאחרי שהבטיחו הבטחות ונטעו בנו תקוות, לא עשו עם זה דבר. כל המכובדים של העירייה ומשרד הבריאות הגיעו כדי לפזר הבטחות, אבל לא עשו עם זה דבר והתחושה היא שמסתירים מאיתנו דברים ולא אומרים לנו את כל האמת".
אמה של יפעת כהן נמצאת במרכז בארבע השנים האחרונות. "לפני כארבע שנים אבי נפטר במפתיע והעובדת הזרה שהייתה אצלנו נאלצה לחזור לנפאל ולא מצאנו לה תחליף. חיפשתי בית אבות עבור אמא שלי בת ה־73, ובדקתי כמה מקומות. כשהגעתי למלבן הופתעתי לטובה. הצוות היה מסביר פנים והכל נראה מעולה. אמא שלי נקלטה במקום ואנחנו מרוצים. הפכנו למשפחה של הצוות, אנו רואים עד כמה אכפת להם מההורים שלנו וכמה הם אוהבים אותם. אמא שלי תמיד נקייה ומטופלת", אומרת כהן, "בתקופה האחרונה ייבשו אותנו, אמרו לנו שהמקום ייסגר ונצטרך לחפש מקום אחר. אחר כך אמרו לנו שאולי יכניסו מפעיל אחר וגם זה דבר שלא היה מקובל עלינו כי אין לאף אחד רצון שהמקום יהפוך לעוד בית אבות פרטי ששומעים עליו בחדשות.
סמדר פסח: "כל המכובדים של העירייה ומשרד הבריאות הגיעו כדי לפזר הבטחות, אבל לא עשו עם זה דבר. התחושה היא שמסתירים מאיתנו ולא אומרים לנו את כל האמת"
"לפני חודש וחצי נתנו לנו תקווה והבטיחו לנו שהכל עומד להשתנות. הגיעו לפה ראש העירייה ושר הבריאות ואמרו לנו שהם פותחים מרכז להפרעות אכילה והם יכניסו עכשיו מטופלים חדשים שיזרימו דם חדש למרכז. כולם גזרו סרט והיו מחויכים, אבל בפועל לא קרה כלום. מה כן עושים במקום? מצלמים סרטים וסדרות טלוויזיה. מה קרה פה? פוליטיקאים עשו סיבוב פוליטי. אנשים מגיעים למחלקת הרווחה של העירייה ולא נותנים להם בכלל אופציה להגיע לפה".
מתחננת להיקלט
מי שחווה על בשרה את הסירוב כמעט מדי יום היא אתי מוניס שאמה בת ה־92, תושבת ראשון לציון, לא מקבלת אישור להתאשפז במרכז. "אמא שלי תושבת ראשון לציון כמעט 70 שנה, ניצולת שואה, וביקשתי שיקבלו אותה למרכז המלבן, אבל במשרד הבריאות אמרו לי שאין אפשרות לקבל אותה", היא אומרת. "אף אחד לא יודע להסביר לי למה לא מוכנים להכניס אותה לשם, אבל בינתיים היא סובלת. יש מיטות במלבן ואין שום סיבה לא לקבל את התושבים, בטח אחרי הפרסום שהם עשו לאחרונה. הבת שלי פנתה לעירייה ואמרו לה שיטפלו בזה, אבל כבר שבועיים שאין שום מענה. בינתיים אמא שלי ממשיכה להיות ב'שמואל הרופא' ואנחנו משלמים 1,064 שקלים ליום. איך אפשר לעמוד בסכומים האלה? אני לא מתכוונת לעבור על כך בשתיקה, העירייה ומשרד הבריאות צריכים להתבייש.
"ראיתי את רז קינסטליך וניצן הורוביץ מצטלמים ומחייכים, וזה לא שווה דבר, איך אתם לא מתביישים להופיע בכתבות ולהבטיח שקרים כאלה? הפוליטיקאים האלה הם אכזבה והם זרקו את הזקנים לכלבים".
תגובות
מהמרכז הרפואי אסף הרופא־שמיר נמסר: "המרכז להפרעות אכילה במרכז הרפואי שמיר פועל בשיתוף גורמים מקצועיים רבים ובהם גם משרד החינוך. במיקום החדש ייפתחו שלוש כיתות לימוד ייעודיות. עם המעבר למיקום החדש, התעוררו מספר עניינים ביורוקרטיים הקשורים למשרד החינוך, אשר לשמחתנו באו על פתרונם בימים אלה ממש, ועל כן המרכז יחל את פעילותו ביום ראשון הקרוב, 19 ביוני, לשביעות רצון כל הצדדים ומתוך תחושת שליחות אמיתית לטובת בני הנוער".
מעיריית ראשון לציון נמסר: "המרכז הגריאטרי 'המלבן' היה צפוי להיסגר לחלוטין, לולא התערבות ופנייה של ראש העירייה לשר הבריאות. לאחר הפנייה הובטח כי המרכז הגריאטרי ימשיך לפעול ואף תיפתח בו המחלקה לטיפול בהפרעות אכילה של בית חולים אסף הרופא. המחלקה צפויה להיפתח ביום ראשון הקרוב, לאחר שבית החולים השלים את ההיערכות לפתיחתה".
ממשרד הבריאות לא התקבלה תגובה עד מועד סגירת הגיליון.
כמה עובדות על המרכז הגריאטרי
נוסד בשנת 1956 על ידי הג'וינט
עבר לידי משרד הבריאות ב־1976
קולט קשישים סיעודיים ותשושי נפש
מחכה כבר שנים לפתיחת מחלקה נוספת
