במהלך הטיול שאחרי הצבא, כשלירן ספורטה מראשון לציון חיפשה בכל ערב מקום להופיע בו מול קהל, היא הבינה שזה הייעוד שלה: להיות זמרת. לכן לא מפתיע שגם כיום, כשהמצב לא מאפשר הופעות גדולות, היא עדיין שרה בתשוקה גם מול קהל של 20 איש בחצר פרטית של בית.
קראו גם:
"התחלתי לשיר בתקופת הצבא כשהצטרפתי ללהקה צבאית", היא מספרת, "בהמשך למדתי מוזיקה באופן מקצועי והתחלתי להופיע ולשחק ב'קאמרי'. לפני הקורונה היומן שלי היה עמוס. היו לי המון הופעות ועשיתי דברים רבים במקביל: הפקות בזאפה ובהיכלי תרבות, הופעות פרטיות, מתנ"סים וגם הופעות עם הרכב 'ווקה פיפל'. בקיצור, הייתי מאוד עסוקה".
ואז הגיעה הקורונה.
"הקורונה עצרה הכל, כפשוטו, פשוט הכל. ביומיים בוטלו לי כל ההופעות. קיבלתי טלפון אחרי טלפון של ביטולים והחלטתי לא ליפול. עשיתי ברשת פרויקט שנקרא 'שיר אחד ביום', שצבר עוקבים וצופים רבים. בגל השני ההופעות התחילו לחזור, אבל כשהמצב הידרדר ההופעות שוב בוטלו. כיום רוב ההופעות שלי הן הזמנות פרטיות, בחצרות של בתים פרטיים. כולן קטנות, והקהל יושב בקפסולה. גם חוגי בית הפכו למצרך מבוקש".
איך את מרגישה עם זה?
"האמת, אף פעם לא היתה לי בעיה עם זה ומעולם לא בחלתי באף הופעה. יכולתי להופיע בפני אלף איש בהיכל התרבות ולמחרת בפני 20 איש בסלון. כמות הקהל לא משנה. כשאני רואה אנשים מחייכים, זה מה שמביא לי את האושר. היכולת לחוות את השמחה שלהם מאוד מספקת אותי. זה הייעוד שלי, ואני אוהבת כל סוג של עשייה".
לעוד חדשות ראשון לציון
