"התיאטרון של קרן אור": ההצגה מנסה להימשך
קרן אור שלוין (40) מוכרת כאחת ממפעילות הילדים הכי מבוקשות באיזור. בעשור האחרון היא עבדה בלי הפסקה עם עיריית בת ים וחולון, ספריות עירוניות, גני ילדים ועוד.
"ואז הגיעה הקורונה", אומרת שלוין, נשואה ואמא לבן ובת. "בבת אחת הכל נעצר ומאז פורים, שתמיד היה אחד החגים הכי עמוסים, אני לא עובדת. גם בחנוכה שמעבר לפינה כבר הבנתי שאשאר בבית - בניגוד לשנים קודמות, כשהיומן היה סגור חודשים מראש".
"רוב העבודה שלי היא מול עיריות וגופים ממשלתיים, אני לא עובדת באירועים פרטיים, לכן אין לי כרגע עבודה בכלל. מחודש מרץ, למעט מענקים ממשלתיים שלא באמת מאפשרים לכלכל משפחה, אין לי משכורת. למזלי בעלי ואני דאגנו לשים כסף בצד ואנחנו חיים כרגע מחסכונות".
שלוין, המעסיקה בימים כתיקונם שחקניות בתיאטרון שלה, מספרת שרגע לפני הקורונה צילמה חלק מההצגות. ספריית בת ים, שרכשה אותן לשידור, משלמת תמלוגים לשחקניות. "אבל זה לא מספיק, זאת רק טיפה בים", היא אומרת. "עבורנו, השחקנים, הבמה היא לא רק מקצוע אלא גם אהבה, ונשארנו בלי כלום. מעבר לפרנסה, כשאני לא עבודת מצב הרוח שלי יורד. מטבעי אני חייבת כל הזמן לייצר עניין, ולו רק כדי לצוף מעל המים מבחינה נפשית ורגשית".
כשהבינה שהקורונה כאן כדי להישאר, הגתה שלוין מיזם חדש: "קונספט של יום גיבוש לאנשי צוות וחינוך לגיל הרך, שילמדו איך להעביר הצגות כשלא ניתן להכניס מפעילים חיצוניים. אני נותנת לצוות הכשרה עם הציוד שיש להן בגן, ועל הדרך עושה חצי סטנדאפ כדי לשחרר ולהקליל את האווירה".
ג'מבלולו: קרקס בפייסבוק
עידו גולן (36) מרחובות משלב בין עבודתו כשכיר בחברת הייטק ל”ג'מבלולו” מפעיל הילדים, תפקיד שמילא לאורך שנים, בעיקר בסופי שבוע ואחר הצהריים. בסגר הראשון הוא איבד בבת אחת את שני מקורות הפרנסה שלו. "פוטרתי מהעבודה וישבתי בבית ארבעה חודשים", הוא מספר. "בחודש אוגוסט מצאתי עבודה בחברת הייטק, אבל ההופעות לא חזרו".
המופע שלו כולל סטנדאפ, משחקים, קסמים, ג'אגלינג ותיפוף על הגוף. "את כל זה קשה מאוד לעשות דרך הזום, לכן זאת לא היתה אופציה", הוא מסביר. "היו אירועים בודדים בתקופה שבין הסגרים, אבל אפשר לספור אותם על כף יד אחת".
מתגעגע להופעות?
"בטח! כשאתה מופיע מול ילדים אתה שוכח הכל ונכנס לזון שונה לגמרי. הזום לא יכול להיות פתרון כי אי־אפשר לראות את הקהל ואת התגובות ואי־אפשר להזמין את הילדים לפעילות".
בסגר הראשון העלה גולן רעיון חדשני והקים עם שני חברים קבוצת פייסבוק שהציגה הופעות קרקס לייב בצירוף כובע אינטרנטי, ש"אסף" תשלום עבור ההופעה. "האנשים שעוסקים בתחום מרגישים כמה זה חסר להם: פיתוח מופעים חדשים, ההתארגנות לקראתם וכמובן גם ההופעות והשכר שבצידן", אומר גולן. "בסגר הראשון היו לנו לפעמים עשר הופעות ביום, אבל זה דעך בסגר השני וכיום הקבוצה לא פעילה". עכשיו הוא חולם על שובן של הופעות כמו פעם, "כי הופעות דיגיטליות מזמינים ממך רק אם אתה מפורסם. המטרה שלי אף פעם לא היתה להיות מפורסם, רק רציתי לשמח".
"אירית הספורטאית": הסבה מקצועית
אירית סמסון ממודיעין הצליחה להפוך את "אירית הספורטאית" למותג בתחום ההופעות וההפעלות לילדים. היא הופיעה בכל מתנ"ס וקניון אפשרי עם "הספורטיאדה של אירית" ו"הספורטאית במשימה חללית", שבהם עודדה ילדים לעסוק בפעילות גופנית. בנוסף, העבירה הפעלות ספורט בחוגים, בגני ילדים, בקייטנות ובמתנ"סים ברחבי הארץ.
הקורונה שיבשה הכל, מספר ההפעלות ירד כמעט לאפס וסמסון עשתה הסבה מקצועית והחלה לעבוד כמורה לחינוך גופני בבית ספר, מה שלא מפחית את עוצמת הגעגוע לקהל שהיא כל כך אוהבת.
"חנוכה היה חג של הופעות בקניונים ובמתנ"סים והיום כל האופציות הידלדלו", היא אומרת. "הוציאו לנו את הכיף מהחיים והשאירו את הביייסיק: רק לנשום. זה מאוד עצוב. עשיתי סוג של הסבה מקצועית להוראת חינוך גופני והיום אני מלמדת כיתות א' – ג' בבית ספר בשוהם. העסק העצמאי שלי נכנס להולד".
יחד עם המופעים, נכנסו להולד גם המסרים של סמסון. בהצגה אחת היא מגיעה ל"סתלבטונה", מקום שבו אנשים מסתלבטים כל היום, ומלמדת אותם לאכול בריא, לעשות פעילות גופנית ולהיטען באנרגיה. בהצגה נוספת היא טסה לחלל כדי להביא אבקת כוכבים שמחזקת את השרירים. "הופעתי המון בקניונים באיזור וההופעות מאוד חסרות לי. אין לי את הפרפרים בבטן, אין את ההתרגשות, את הקשר עם הילדים, לשמוע אותם צוחקים, לראות את הכיף שלהם. אני מתכננת לחזור להופיע ברגע שזה יתאפשר. כל הדיסקים יושבים בקרטון ומחכים".
ויש גם נקודת אור אחת שהביאה המגיפה: "ערוץ היוטיוב שלי קיבל חיזוק משמעותי: עד הקורונה היו לי אלף צפיות. היום יש לי 400 אלף צפיות".
"חיים כיף חיים": ערכות במקום הופעות
"חנוכה היה אחד החגים העסוקים ביותר שלי", אומר חיים פלדמן (66) מראשון לציון. "הביקוש ברשויות המקומיות ובבתי הספר היה גדול. הייתי מרים עשרה אירועים, לפעמים שניים ביום, ועורך פעילויות של אור וחושך עם עטי לייזר ותחרויות עם סביבונים שהבאתי מתערוכות ברחבי העולם. והיום? כלום".
כבר 30 שנה שפלדמן, "חיים כיף חיים", עובד עם גני ילדים, בתי ספר ובתי דיור מוגן באירועים, ימי ספורט וגיבושים. במחסן הענק במושב גאליה ממתין בציפייה הציוד שלו, בתקווה שייעשה בו שימוש במהרה: שולחנות משחק, ג'אגלינג, בועות סבון, גלגלים, קליעה למטרה. ממש מוזיאון חפצי ילדות נייד.
מאז חודש מרץ הוא לא עובד, וגם בחנוכה הזה כבר ברור לו שהנס לא יקרה. כדי לשמור את הראש מעל המים, הכין ערכות יצירה למכירה: סביבוני עץ, כדי חימר לצביעה, נרות מדונג, חנוכיות, חרוזים צבעוניים, קוביות, חול קינטי ועוד.
"הגשתי הצעות להפעלות חנוכה לבתי ספר ולמועדוניות באיזור, ואני עדיין מחכה לתשובה, בתקווה שאפשר יהיה לקיים אירועים קטנים בקפסולה של עד 15 משתתפים", הוא אומר. "כמובן שמבחינה כלכלית זה בקטנה, אבל לפחות מבחינת ההרגשה אני רוצה לעבוד, להעסיק את עצמי ולהרגיש שפוי. למעלה מתשעה חודשים אני לא עובד וזאת הרגשה קשה ועצובה".
פלדמן מנסה לשמור על אופטימיות, אבל נשמע מציאותי. "הכיוון נראה לא טוב", הוא אומר. "גם כשתהיה התאוששות, תקציבי התרבות יהיו רזים. ובינתיים יש לי הוצאות אדירות על ביטוחים של הציוד והרכבים והוצאות על המחסן. אם זה יימשך, לא תהיה לי ברירה ולצערי אצטרך לסגור את העסק".
"הילה הכל יכולה": הפתעת יומולדת
לפני שנה, מעט לפני חג החנוכה, היומן של הילה קונטנטה מראשון לציון היה מלא. לכוכבת הילדים הוותיקה, שעברה מהופעה אחת לשנייה, אין השנה אפילו הופעה אחת באופק. "הכל נדם", היא אומרת.
לפני 20 שנה יצאה קונטנטה בהופעה "הקרנבל של הילה" והפכה למותג מוכר בקרב הילדים. לפני ארבע שנים נולדה לה דמות חדשה, "הילה הכל יכולה", שפגשה בני שבע ושמונה ברחבי הארץ וגם הפכה למופע שמשודר ב־VOD.
"לפני תשעה חודשים, עם הגעת הקורונה, הכל קרס", היא מספרת. "כל המופעים המתוכננים לחגים ולקיץ בוטלו והכל ירד לטמיון. ניסיתי להמציא את עצמי מחדש ולעשות דברים במקום. הוצאתי סדרת סרטונים שנקראים "עידוד מהבידוד" לילדים ויש לי גם את ליין "הילה הכל יכולה בהפתעה", שבו אני מגיעה לבתים של ילדי יום הולדת בהפתעה, להפעלה של 20 דקות. אני גם עושה הפעלות בזום, וזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כרגע. כאמנית שניזונה מעשייה, הקורונה פגעה בי גם ברמה הנפשית. גם אחרים שעובדים איתי בעסק נפגעו. נאלצתי לפטר את אנשי הסאונד, הרקדניות וכל מי שסייע לי בהופעות.
"בעבר חנוכה היה חג מצוין, הייתי מופיעה פעמיים-שלוש ביום בקניונים ובמתנ"סים. חנוכה הוא חג מרכזי עבור מפעילי הילדים, ועכשיו אין כלום. יש לי מופע זום אחד שעומד על הפרק, וגם הוא לא סגור. הבעיה היא שאין אופק, אין צפי ואין ידיעה אם זה הולך להשתנות. אבל בסופו של דבר לא סתם קוראים לי הילה הכל יכולה, אני אדם אופטימי ומאמינה שהכל אפשרי".
כיף לי עם יעלי: מופע על משאית נודדת
כוכבת הילדים יעלי גזית־שקד מחולון רגילה להתרוצץ לאורך כל ימי חג החנוכה מבמות לפסטיבלים ומאירועים להופעות שנקבעו מראש ומילאו את היומן. השנה הקורונה אילצה אותה לחשב מסלול מחדש.
היא נולדה וגדלה בחולון, התחנכה בקונסרבטוריון המיתולוגי ברחוב סוקולוב ולימים גם לימדה שם. היום היא מופיעה, כותבת ספרי ילדים ומפעילה אתר וחשבון יוטיוב פופולריים. "עבורי חנוכה זאת תקופה מאוד לחוצה, עם המון מופעי ענק צפופים ונסיעות ממקום למקום", היא מספרת, "אבל השנה ניתבתי את היכולות שלי אחרת: כבר בתחילת הקורונה הקפדתי להעלות לאתר שלי, 'כיף לי עם יעלי', יותר תכנים, כדי לשמור על קשר עם הקהל ולהראות לילדים שגם אני, יעלי שהם מכירים, נמצאת בבית בתקופה הזאת. העליתי סרטונים באווירה ביתית עם תכנים שמתאימים למצב. כיוון שבחנוכה אין אירועים חיפשתי אלטרנטיבה, כי מבחינתי אופיע גם בפני שני אנשים. בסופו של דבר סגרתי עם רשויות מקומיות שאופיע כשאני על משאית שמסתובבת ברחובות. אין ספק שזה מאתגר, אבל כבר עשיתי את זה בסוכות אז אני יודעת שאצליח. אני רגילה לרקדנים ולצוות גדול מסביבי אבל על המשאית אני לבד. זה גם צובט בלב שאין קהל. אני מתעודדת בכך שלפחות אני יכולה להופיע בלי מסכה כי הקהל רחוק ממני ואני מצרפת לפחות דמות אחת מהדמויות האהובות שלי, גיטי הגיטרה או חד הקרן. מה שחשוב זה שאנחנו ממשיכים לשמוח ולחגוג, ושלמרות המצב, התוכן שלי עובר הלאה".
