"השבוע הזה הוא נקודת ציון עבורי, השבוע שבו נודע כי הדורסת של הבת שלי, זו שהביאה למותה, צפויה להשתחרר לאחר חצי שנה בכלא בלבד, בעקבות ההחלטה לקצר לה שוב את המאסר. היא תשוחרר ואנחנו נשארים כאן עם הכאב. עם ענישה קלה כזו, בישראל כנראה הפשע משתלם".
קראו גם:
כך, בכאב עמוק ובגרון חנוק, מספר רפי בבלר, אביה של ליאל ז"ל, על תחושותיו בשבוע שבו נודע לו כי דורסת בתו זכתה לקיצור עונש נוסף. לאור זה החליט האב לערער על ההחלטה.
ב־27 במאי לפני שלוש וחצי שנים, באחר צהריים קיצי של יום שישי, התהפכו חייה של משפחת בבלר. ליאל ז"ל בת ה־16 יצאה לבילוי עם חברים, אך לא חזרה ממנו.
ליאל, ילדת סנדוויץ' בין שתי אחיות, יצאה לסינמה סיטי עם חברתה עמית כדי לקנות ציוד לקראת טיול שנתי שבו היתה אמורה להשתתף עם בני כיתתה. בשלב מסוים, בעת שהן עומדות על מדרכה בסמוך למקום, התרחשה תאונה בין שני כלי רכב שאיבדו שליטה ופגעו בליאל ועמית שנפצעו באורח קשה. במשפט של הנהגת הדורסת נטען כי היא עברה באור אדום, דבר שגרם לתאונה הקשה.
"נכנסתי לרכב והגעתי מהר למקום", נזכר בבלר. "חשבתי שאני אראה תאונה קטנה, שאולי היא קיבלה מכה, אבל אז התקרבתי לצומת וראיתי המון ניידות, המולה והרבה אנשים. פחדתי לצאת מהרכב. זה נראה כמו זירת פיגוע. הסתכלתי מהרכב וצעקתי 'ליאל', אבל ראיתי אותה רק שוכבת והמון אנשי רפואה סביבה, כמו בתוך סרט. החזקתי את עצמי חזק, כדי שיטפלו בה ולא יטפלו בי. מיד לאחר מכן לקחו אותה לבית חולים 'שיבא' תל השומר. סתמתי את האוזניים כדי לא לשמוע מה הם אומרים או מה קורה. מאותו רגע כבר הייתי במקום אחר. כבר הבנתי שזה מצב גמור ואין מה לעשות. בכל הזמן הזה אשתי התקשרה ולא עניתי לה כי לא היה לי מה לומר לה".
סליחה, ליאל
כמעט שלוש שנים נמשך המשפט של אור סיהצ'י, הנהגת הדורסת עד שבחודש פברואר האחרון גזר עליה בית המשפט המחוזי בלוד שנת מאסר בגין גרימת מוות ברשלנות, שלילת רישיון נהיגה ל־12 שנים ופיצוי כספי למשפחה בסך 8,000 שקלים. "לפני שבועיים הודיעו לנו בשירות בתי הסוהר שהיא מקבלת קיצור עונש נוסף של חודשיים, מעבר לקיצור שליש, מה שאומר שהשבוע הזה צפוי להיות האחרון שלה בכלא", אומר בבלר בכאב. זמן קצר לאחר ההודעה, כתב בבלר פוסט בפייסבוק שהביא למאות תגובות ושיתופים. "תקראו טוב טוב כי ככה זה עובד. נכנסים לרכב. מתעסקים במשהו אחר חוץ מלנהוג. גורמים לתאונה. הורגים ילדה בת 16 (הבת שלי). עושים משפט (3 שנים!!)... מואשמים בפשע, מקבלים גזר דין זעום של שנה על גרימת מוות ברשלנות, נכנסים לכלא. מגישים בקשה לשחרור מוקדם, אומרים אמן על כל מה שמבקשים ממך ולבסוף משתחררים אחרי שישה חודשים. זהו. רע לי בלב ליאלי, מלאך שלי, סליחה", הוא כותב.
"השבוע הזה קשה לי מאוד", אומר בבלר, "חיכינו וידענו שיגיע היום הזה וזה כואב לנו. המשפט נמשך כמעט שלוש שנים והגעתי לכל הדיונים. שמרתי על איפוק, לא רצינו שזה יתנהל בצורה לא מכבדת כדי שלא יהיה כתם על המשפט הזה, ובסוף היא קיבלה שנת מאסר. היא נכנסה לכלא ואז קיבלה קיצור על פי חוק לשמונה חודשים. אחר כך הודיעו לנו מהשב"ס שהיא הגישה בקשה לקיצור נוסף. זה כבר זיעזע אותנו, איפה היינו שלוש שנים? באיזו מציאות חייתי? איבדתי את הילדה שלי והייתי בהלם ושוק נפשי, החזקתי את עצמי לא להתפרק. שלוש שנים ראיתי את הנהגת הזו לאורך כל המשפט והתאפקתי לא לקרוא לעברה כלום, למרות שהיא ניסתה להציג את עצמה כמי שהיתה בסדר. אז בשביל מה סחבתי את הכל והתאפקתי? כדי שהיא תשתחרר אחרי חצי שנה בסך הכל? זו מערכת המשפט שלנו?
"הפשע כנראה משתלם. המערכת קוראת לפושעים לחזור לזירה שוב כי הם מקבלים ענישה קלה. אני מצטער שהתנהגתי בשקט ובאיפוק במהלך המשפט. היום אני מבין שאולי הדבר הכי נכון לעשות הוא להפוך פה שולחנות, זו כנראה הדרך לעורר את מערכת המשפט. יש פה משפחה שאיבדה את היקר לה מכל בגלל נהגת שהואשמה בגרימת מוות ברשלנות. ילדה בת 16 שכל החיים היו עוד לפניה מתה. הנהגת הרסה את החיים של כולנו. הנפש שלנו פצועה והיא מקבלת קיצור והקלות", זועק בבלר.
"שכחו אותנו"
למעלה משלוש שנים עברו מאז אותה תאונה קשה שהביאה למותה של ליאל. מאז מקדישים עצמם רפי והמשפחה להנצחתה. הוא פעיל הסברה לנהיגה נכונה וזהירות בדרכים, עורך צעדות מסורתיות לזכרה של ליאל ופועל רבות להנצחתה. למרות זאת, יש לו גם ביקורת על המערכת שלטענתו שכחה את ליאל. "הזמן שעבר מאז מותה של ליאל לא מצליח לרפא את הכאב. הוא פשוט עובר ואני כאילו מנסה לעמוד על הרגליים כי יש לי משפחה והיא צריכה אותי. אם הייתי לבד הייתי תופס את הרגליים שלי ובורח מהמדינה הזו.
"המערכת כאן שוכחת אותנו. מערכת החינוך למשל שכחה אותנו, היא היתה תלמידת תיכון וכאילו נעלמה ולא היתה. חייל בצבא למשל שנהרג בתאונה, המערכת תזכור אותו. אבל אנחנו? אם אני לא עושה פעילות מטעם עצמי, תהלוכות או דבר דומה, לא יהיה שום דבר שיזכיר אותה. ציפיתי שמערכת החינוך תעשה משהו, אבל לא עושים כלום. קשה לומר את זה, אבל כאן לצערי צריך גם לדעת איך להיהרג".
"שלוש שנים ראיתי את הנהגת הזו לאורך המשפט והתאפקתי לא לקרוא לעברה כלום והיא ניסתה להציג את עצמה כמי שהיתה בסדר. אז בשביל מה סחבתי הכל והתאפקתי? כדי שהיא תשתחרר אחרי חצי שנה?"
עכשיו בתקופת הקורונה חלק מהפעילויות שלו לזכרה מוקפאות בגלל ההנחיות. "זה קשה אבל אני מבין את הצורך לשמור על הבריאות של האנשים. ביום ההולדת האחרון שלה שנפל על הסגר, ביקשנו מכל החברים להפריח בלונים מהמרפסת ועשינו זאת לזכרה. אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר".
מתי היא הכי חסרה לך?
"בכל יום, מהרגע שאני קם ועד שאני הולך לישון. בנסיעות משפחתיות, בשמחות ובחגים, היא בכל מקום. ימי שישי קשים לי מאוד, אבל לומדים לחיות עם הכאב עד כמה שניתן".
אם תפגוש בנהגת הדורסת מחוץ לשערי הכלא, מה תגיד לה?
"אני לא חושב שאני אפנה אליה. זה יחזיר את הילדה שלי? אני רק רוצה שכל הפושעים בכבישים יידעו שיש פה יד חזקה והמערכת מענישה כמו שצריך, אז אולי אנשים יחשבו פעמיים לפני שהם נוהגים בפראות. חייבים לשים לזה סוף".
עורך הדין דוד קולקר, שמייצג את סיהצ'י, מסר בתגובה: "הכתב משרת בעליבות את הצורך של מר בבלר לנקום בנהגת חפה מפשע. היא הקורבן".
פורסם לראשונה: 07:57, 23.10.20
