"הים הוא הייעוד שלי"
יוסי מזרחי (51) גרוש + 3 מבת ים, מציל בחוף הריביירה
קראו גם:
כמה שנים בחוף: "30 שנה".
למה דווקא מציל? "אני בתחום מגיל 16, עבדתי בים כעוזר מציל והתקדמתי עד שהפכתי למציל. מגיל צעיר אני גולש ותמיד היה לי ברור שהים הוא הייעוד. לא היה לי ספק שלהיות מציל זו הדרך שלי".
כמה אנשים הצלת עד היום? "הרבה מאוד. בקיץ ממוצע – עשרות. וגם הגשתי עזרה למאות אנשים שהיו זקוקים לעזרה במצבים שונים. התפקיד שלי הוא קודם כל למנוע את הטביעה, ומראש להימנע ממצבים בעייתיים. אם אדם נסחף, זה כבר השלב היותר מסוכן".
אירוע בלתי נשכח: "ב־2008 הגעתי לחוף לפני שעות העבודה. התחנה נפתחת בשמונה, אבל אני תמיד אוהב להקדים. בסביבות השעה שבע וחצי שמעתי צעקות, יצאתי החוצה וראיתי אדם כבן 80 טובע, רצתי אליו והצלתי אותו. הוא בא לברך אותי עם סלסילת מתוקים והודה לי, אבל זה רק מדגיש כמה חשוב להיכנס למים רק כשיש מציל".
המתרחצים בחוף הם בדרך כלל: "לצערי המתרחצים הישראלים מאוד לא ממושמעים, התיירים מתנהגים למופת אבל דווקא הישראלים מרגישים שמותר להם הכל. אנחנו רואים את זה בכל מקום - בכביש, בתור, בכיתות. מחוסר המשמעת הזה גם המורים סובלים. זאת פריקת עול מסוכנת וחבל שאנשים לא מקפידים להישמע יותר להוראות".
הכי קשה במקצוע: "שום דבר לא קשה. אני כבר רגיל להכל. קשה יש רק בלחם וגם אותו אני אוכל".
מה אתה עושה בחורף? "בחורף אני נח אבל גם מתאמן ומכין את עצמי לעונת הרחצה כי חשוב לשמור על כושר".
טיפ למתרחצים: "בואו רק לחופים מוכרזים ובשעות הרחצה המותרות. תראו איזה דגל יש, תישמעו להוראות המצילים, תיזהרו מהשמש, שתו הרבה מים ושמרו על עצמכם".
"הפסקתי לספור כמה אנשים הצלתי. מאות"
גילי גפלה (62), נשוי + 2, מראשון לציון, המציל הראשי של חוף ראשון ואחראי על כל מערך ההצלה
כמה שנים בחוף: 41 שנה
למה דווקא מציל? "כשהייתי ילד כל הזמן ברחתי מבית הספר לים. המנהלת הייתה מזמינה את ההורים שלי לעתים קרובות. המצילים, שראו אותי מגיע לים, הציעו לי לבוא לעזור להם. אחרי כמה שנים אמרו לי להוציא תעודה, ואכן, אחרי השחרור מצה"ל עשיתי קורס והוצאתי את כל התעודות. עברתי את כל התחנות עד לתפקיד המציל הראשי. הים הוא ההתמכרות שלי, אני לא יכול בלעדיו. זאת עבודה לא קלה, מקריבים הרבה, כל הזמן אנחנו בים, חוץ מביום כיפור. גם בחורף אני עושה משמרות בתחנה חורפית. אבל אני לא מצטער לרגע על הדרך שבחרתי, זה סיפוק עצום לסיים יום עבודה בידיעה שהצלת אנשים ממוות".
כמה אנשים הצלת עד היום? "הפסקתי לספור. מאות אנשים".
אירוע בלתי נשכח: "לפני כשש שנים שכחתי את הנייד שלי בסוכה והלכתי להחתים כרטיס. חזרתי כדי לאסוף את הנייד ופתאום ראיתי בתוך הים הסוער ראש של ילדה. נכנסתי לתוכו עם הבגדים והציוד ובשנייה האחרונה לפני שהיא שקעה הצלחתי למשוך אותה. בחוף הוצאתי לה את המים מהריאות וככה היא חזרה לחיים. ילדה בת שש שאף אחד אחר לא היה יכול להציל אותה כי הים היה סוער במיוחד. זה אירוע שאני לא אשכח. פעם אחרת הלכתי לישון בסוכה כי כבר היה מאוחר. באמצע הלילה שמעתי צעקות ורצתי למים. הוצאתי נער צעיר שנכנס לים עם חברה שלו. אם לא הייתי גורר את שניהם החוצה, הם לא היו יוצאים משם בחיים. למחרת אמה של הנערה הביאה לי עוגה לסוכה".
המתרחצים הם בדרך כלל: "לא קלים. אין להם משמעת. מצד שני, יש היום מודעות שלא הייתה לפני עשרות שנים. הבעיה העיקרית היא עם הצעירים ששותים אלכוהול ונכנסים למים בלי לחשוב".
הכי קשה במקצוע: "זאת עבודה רצופה של 12 שעות, נון־סטופ, גם בשבתות ובחגים. המשפחות והילדים גדלים ולא תמיד זה מסתדר עם העבודה, אבל זה ההסדר שיש לי ואני מוכן להקריב עבור המקצוע".
מה אתה עושה בחורף? "את מה שאני לא מספיק בקיץ. מפצה את עצמי ואת המשפחה. אני טס קצת לחו"ל, מקדיש זמן לילדים ולנכדים וגם עובד קצת מתוקף תפקידי כמנהל".
טיפ למתרחצים: "להישמע להיראות המצילים ולהשתדל להיות בקרבת תחנת ההצלה. ובשום פנים ואופן לא להיכנס למים כשאין כוחות הצלה".
"מנעתי עשרות מקרים שיכלו להיגמר רע"
בן ציון איסחרוב (64), נשוי + 2 מנס ציונה, מציל בספארק המים ימית 2000 בחולון
כמה שנים בבריכה: 20 שנה בימית 2000
למה דווקא מציל? "מאז שאני זוכר את עצמי הייתי טוב בשחייה. בשנת 2001 עברתי קורס מפעילי בריכות ושנתיים לאחר מכן קורס מצילים נוסף. ומאז אני פה, בקיץ ובחורף, עובד כמציל בכיר וכמדריך שחייה".
כמה אנשים הצלת עד היום? "מציל טוב זה מציל יבש, כלומר, שלא הייתה אצלו אף פעם טביעה. במהלך השנים מנעתי עשרות מקרים שיכלו להיגמר רע - ילדים קטנים ללא השגחה שהתהפכו מהגלגל או שהחליקו ונפלו לבריכה, או אנשים שקיבלו התקף אפילפטי באמצע השחייה".
אירוע בלתי נשכח: "אישה נכנסה למים, היא ידעה לשחות אבל סבלה מחוסר ביטחון. כשהגיעה לאיזור העמוקים היא איבדה שליטה, נכנסה ללחץ והתחילה לבלוע מים ולטבוע. מיד קפצתי לבריכה, משכתי אותה לאיזור בטוח והרגעתי אותה. המקרה הסתיים בשלום אבל לא אשכח אותו".
המתרחצים הם בדרך כלל: "ממושמעים. כשאני מסביר על הסכנות הם קשובים והאווירה בבריכה לרוב רגועה. המצב יותר מאתגר כשמגיעות קבוצות סגורות. לגבי ההורים הישראלים, אני נתקל לא פעם בילדים קטנים מתחת לגיל שש שנכנסים לבריכה עם מצופים בלבד, ללא השגחה, מה שאסור על פי חוק, וכשאני מבקש מהם להעביר את הילד לרדודים, הם כועסים".
הכי קשה במקצוע: "האחריות הרבה שאני מרגיש בכל משמרת, מרגע שאני מגיע עד שאני יוצא. לפעמים גם יש אינטראקציה קשה עם אנשים, שחושבים שאני נגדם, כשאני בסך הכל דואג להם".
טיפ למתרחצים: "הורים, ברגע שהגעתם לבריכה, במיוחד כשהיא עמוסה, אל תורידו את העיניים מהילדים. הם צריכים להיות כל הזמן בהשגחה ולא להיכנס למים לבד. ככה כולם יחזרו הביתה בשלום. מה שנקרא, עייפים ומרוצים".
"סבא ביקש שאהיה מצילה, אז זרמתי"
שחר צייגפינגר (22) מהר אדר, רווקה, מצילה במרכז נופש וספורט כפר ביל"ו
כמה שנים: "חודש לפני שהתגייסתי לצבא עשיתי את קורס המצילים, ומיד אחרי כן התחלתי לעבוד בתחום ועבדתי בו גם בתקופת השירות הצבאי".
למה דווקא מצילה? "תמיד אהבתי לשחות. שחיתי בהפועל ירושלים ארבע שנים. אני באה ממשפחה של מצילים: סבא שלי ניהל את הספא במלון רמאדה ירושלים, אמא שלי, בתקופה הסטודנטיאלית שלה, הייתה מצילה, וגם הדודים שלי, וסבא וסבתא שלי היו מצילים. לסבא שלי היה חשוב שהנכדים ימשיכו את השושלת. הוא ביקש ואני זרמתי".
כמה אנשים הצלת עד היום? "יצא לי להציל שניים, אבל לא כמצילה. כשהייתי בת 17 עבדתי בקבלה של בריכה. זה היה בתקופה ששוגרו טילים מעזה, ובאיזור שלנו לא היו רגילים לעניין. פתאום הייתה אזעקה וכולם נכנסו להיסטריה. היו ילדים שהכניסו את הראש מתחת למים ולא יצאו. המציל ואני קפצנו להוציא אותם. אמא שלי לימדה אותי שמציל טוב לא נרטב".
אירוע בלתי נשכח: "לשמחתי אין לי כזה".
המתרחצים בבריכה הם בדרך כלל: "ברובם נחמדים. יש את יוצאי הדופן שמתלוננים ולא מקשיבים, אבל לשמחתי רוב האנשים מצייתים לחוקים. אנשים באים ליהנות אבל לא מבינים שמאחורי כל הערה עומד היגיון. למשל, לא להכניס מזרן למים. זה לא כי לא בא לי שתהנו, זה בגלל שהבריכה ענקית ואין לי דרך לראות אם יש מישהו מתחת למזרן".
הכי קשה במקצוע: "לשים לב לכל דבר ולהיות כל הזמן עירניים. בעידן של היום זה אומר לעזוב את הטלפון. אם יש אנשים במים אני לא בטלפון, גם אם זה אדם אחד, הסיכון לא שווה לי".
מה את עושה בחורף? "יש בריכות מקורות. לי ספציפית יש דברים נוספים שאני מתעסקת בהם, אז יותר קל לי. אני מתנדבת במד"א, חובשת ונהגת אמבולנס. בחורף אני גם לומדת ועושה את כל מה שלא הספקתי בקיץ".
טיפ למתרחצים: "תישמעו להוראות המציל. תהיו נחמדים אליו והוא יהיה נחמד אליכם, חד־משמעית".
שתי הצלות בחמש דקות
דני ישראל (55) מלוד, גרוש + 3, מציל בבריכה העירונית ניו ליג בלוד
כמה שנים בבריכה: "20 שנה, 15 מהן בבריכה בלוד".
למה דווקא מציל? "הגעתי לתחום בצורה די אקראית. חבר הציע לי ללכת איתו לקורס וגיליתי שזה ממש מתאים לי. אני עובד כל השנה, אין לי חופשות כמו למצילי ים, וכשהבריכה בלוד סגורה אני עובד במקומות אחרים. יש לי עבודה נוספת ואני מתמרן בין שתיהן וממש מרוצה".
כמה אנשים הצלת עד היום? "המון, כבר הפסקתי לספור, ולשמחתי זה תמיד מצליח".
אירוע בלתי נשכח: "צעיר בן 17 קפץ למים ואחרי כמה שניות צעק, 'אלוהים אני טובע', כי לא ידע לשחות. הצלתי אותו, ואחרי כמה דקות אני רואה שהוא פתאום שוב קופץ למים ומתחיל לצלול למטה. זינקתי לבריכה, והאמת שהוא שקע כבר לקרקעית, והיה די בפאניקה, עשה לי תנועות שאני זוכר עד עכשיו. הוצאתי אותו שוב וביקשתי שלא ייכנס שוב למים. האמת שחשבתי להוציא אותו מתחומי הבריכה, זה היה מוגזם, בסוף הוא התרחק, ומאז לא חזר".
המתרחצים בבריכה הם: "בלוד יש לא מעט בעיות כי יש רבים שלא יודעים לשחות, לכן חשוב להיות עירני. תכל'ס, אם עבדת בלוד, כאילו שירתת בסיירת. במקומות אחרים זה קורה פחות, אבל לוד זו אהבה גדולה, זה הבית שלי וזו בריכה עם נשמה".
הכי קשה במקצוע: "אין קושי, אני שומר על כושר גופני, מתאמן, ומתכוון להמשיך עוד הרבה שנים".
מה אתה עושה בחורף: "ממשיך לעבוד, בדרך כלל בבריכות מקורות של מועדוני כושר גדולים".
טיפ למתרחצים: "תהיו ממושמעים, תקשיבו למצילים, אלה החיים שלכם".
