רויטל ברונשטיין, אמנית הקומיקס המבטיחה מבת ים, נרצחה בפיגוע ברכבת הקלה בגיל 24 בלבד, בדיוק לאחר שהספיקה לשלוח באותו יום את יצירותיה האחרונות להוצאה לאור. כעת תוצג תערוכת מחווה מקיפה ליצירתה. "הקומיקס היה בשבילה אוויר לנשימה", אומרת השבוע בראיון אמה, ליאורה, "בכל רגע פנוי, זה היה הקומיקס".
הקומיקס של נייבי בירד - תהילה בכל העולם
1 באוקטובר 2024 היה אמור להיות יום של התחלה חדשה עבור אמנית הקומיקס "נייבי בירד" (ציפור כחולה בלועזית ש.ש.), שם העט של רויטל ברונשטיין. בבוקר אותו יום, שלחה את יצירותיה החדשות להוצאות לאור לקראת פרסום ספרה החדש. איש לא שיער שאלו יהיו יצירותיה האחרונות.
ערב אותו היום, שבו גם תתרחש מתקפת הטילים האיראנית המאסיבית, הייתה גם נסיעתה האחרונה ברכבת הקלה לביתה בבת ים, כאשר מחבלים הגיחו והחלו לירות בנשק אוטומטי לכל כיוון. ברונשטיין נרצחה בפיגוע הטרור. כעת, חמישה חודשים לאחר האסון הנורא, תיפתח תערוכת החוצות "עוצרת מלכת" במתחמי תערוכות החוצות בחולון - גן המוזיאון וכיכר ויצמן. התערוכה תציג מבחר מיצירותיה לאורך השנים ותימשך עד 31 במאי 2025.
בגיל 24 בלבד, נייבי בירד כבר הספיקה לצבור הישגים מרשימים בתחום הקומיקס. עבודותיה פורסמו באסופות קומיקס נחשבות בארץ ובעולם, מאנגליה ועד יפן. ספר הקומיקס הראשון שלה, "עוצר מלכת", תורגם לאנגלית תחת השם "Earth Still", וספרי ההדרכה שכתבה באנגלית נמכרו באמזון.
קראו גם:
חבריה מקולקטיב האמנים הלונדוני WipComics - בו הייתה חברה פעילה, ספדו לה במילים נוגעות ללב: "נייבי בירד הייתה רוקמת חלומות, בוראת עולמות. מאסטרית של צבע. היא טיפחה במוחה אינספור סיפורים ודמויות, עליהם סיפרה בתשוקה לכל מי שרצה לשמוע. אנו בני מזל בכך שהיא הספיקה להקים חלק מהרעיונות לחיים. הם מתנות של יופי מרויטל לעולם: עדות לאהבתה ומסירותה לרגשות האנושיים העדינים ביותר".
היום הטרגי: "התחננתי אליה שתתעורר"
ליאורה ברונשטיין (65), אמה של רויטל, עלתה בגיל 27 מאוקראינה, ועבדה עד שיצאה לפנסיה בחברת צ'ק פוינט. היא גידלה את בתה היחידה לבד מאז מלאו לה שלושה חודשים. כעת היא מספרת ל"מיינט", כי בתה גילתה אהבה לציור ולצבע כבר בילדותה המוקדמת: "היא אהבה לצייר סצנות בהשראת סדרות טלוויזיה שאהבה, כמו 'דוקטור הו', ויצרה פרשנויות מקוריות לסיפורים היסטוריים", היא מספרת.
כשהאזעקות של המתקפה האיראנית, טרם הפיגוע, נשמעו בכל הארץ, אמה משחזרת את הערב הארור: "מיד הרגשתי שקרה לה משהו, מאחר והיא תמיד דיווחה לי איפה היא נמצאת", היא מספרת. "התקשרתי למד"א, אבל הם אמרו שהם לא נותנים מידע. 'תסעי לבית חולים וולפסון, תסעי לאיכילוב ותבדקי שם', אמרו. בוולפסון לא ידעו מכלום והתקשרו לאיכילוב, אבל גם שם אף אחד לא ידע".
"חזרתי הביתה, לדירה שלנו בבת ים. אמרתי, 'מי יודע, אולי טלי חזרה הביתה'. אבל הדירה הייתה ריקה. הודעתי למשטרה. התחלתי לחפש באמצעות תוכנה איפה הטלפון שלה נמצא, וגיליתי שהוא נמצא במשטרת סלמה. במשטרה אמרו שפתחו את התיק שלה, ומצאו בו את הטלפון – הבנתי מה קרה, התחלתי לבכות. בשלוש בלילה שכנים הקפיצו אותי לתחנת המשטרה. קצין משטרה בכיר, שלקח ממני פרטים, אמר לי: 'תיכף ניסע לאבו כביר'".
"כשהגעתי למכון לרפואה משפטית ונכנסתי לראות אותה, רויטל שלי נראתה כמו בובה מפורצלן, קטנה ומתוקה, לבנה וקרה, בלי טיפת דם, כאילו היא רק ישנה ועוד מעט תתעורר", היא מספרת, עוצרת בכל כוחה את הדמעות.
"אמרתי להם, 'אולי יש לה דופק, אולי היא עוד נושמת, תנסו להחיות אותה'. אבל הם אמרו לי שכבר מאוחר. חיבקתי אותה, נישקתי אותה, וביקשתי, 'טלי, קומי, תתעוררי'. אבל כלום - טלי, הבת היחידה שלי. הבנתי שהכל נגמר".
את יודעת מה בדיוק קרה בתחנת הרכבת הקלה?
"התיק שלה נשאר ברכבת. כנראה שהיא ניסתה לברוח, ואז הרוצח הזה, שאני אפילו יכולה לקרוא לו חיה, פגע בה בגב והרג אותה. כשראיתי במכון באבו כביר את הפנים שלה, לא היה בהן שום סבל, שום פחד, כלום. לפחות היא לא סבלה".
ראש עיריית בת ים, צביקה ברוט, שכנים וגם אנשים שלא הכירו אותה, ליוו את רויטל למנוחות. "כשילדתי אותה היא הייתה קרן של שמש, הייתי מאושרת 24 שנים", נפרדה ממנה אמה, כשהיא אוחזת בידה את אחת מחוברות הקומיקס של בתה.
אוסף היצירות - "היא עבדה כמו דבורה"
האם מספרת כי בתה לימדה את עצמה דרך קורסים וספרים, התחברה לקבוצות בחו"ל ובארץ, ורק חיפשה איך להתפתח. "רויטל עבדה כמו דבורה, יום ולילה. היה לה 50% כשרון ו99 אחוז של עבודה קשה, היא לא ויתרה לעצמה. באחד הסמיונריונים שמעה את ניל גיימן אומר שכל יום צריך לכתוב פרק. זה נכנס לה לראש וככה עשתה. ניסיתי להגיד לה שתנוח, שנצא לסרט, שתלך עם חברה לבית קפה, אבל היא אמרה שיש לה תוכנית, שהיא צריכה לעבוד".
ברונשטיין ז"ל למדה בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" ואף זכתה בתיכון בפרסים יוקרתיים על עבודתה בתחומי המחשב והבינה המלאכותית. לצד יצירתה האמנותית, הייתה גם סטודנטית לתואר שני במדעי המידע באוניברסיטת בר-אילן ועבדה במערך הספריות של האוניברסיטה. היא הייתה מומחית בתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה, העבירה הרצאות בנושא (הזמינות לצפייה ביו-טיוב), והייתה פעילה נלהבת בקהילת הקוספליי המקומית (אירועים פופולאריים בקבוצות העוסקות באומנות הקומיקס, המנגה והאנימה, בהם מתחפשים לדמויות אהובות מתוך סדרות וספרים במדיום בסגנון זה).
התערוכה החדשה של מבחר מיצירותיה המגוונות תשקף את יכולתה הייחודית לשלב בין עולמות פנטזיה לבין רגשות אנושיים עמוקים - מבדידות ועד שמחה, משבריריות החיים ועד ליופיים. יהי זכרה ברוך.
התערוכה תוצג בין התאריכים: 2.3.25- 31.5.25, במתחם תערוכת חוצות גן המוזיאון (כניסה מרח' ויצמן 61 חולון סמוך למוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס). פתוח 24/7. הכניסה חופשית.
