מאז שהיה ילד קטן, אלי סגל (59) תושב ראשון לציון היה אספן סדרתי, אך מה שהתחיל כתחביב ילדות הפך היום לעסק משגשג עם "פריטים על זמניים". כאלה שיזכירו לכם את ריח הבישולים של סבתא וגם את המריבות על גוגואים עם החבר הכי טוב מהכיתה.
"תמיד אספתי דברים, גולות, גוגואים, סמלים של הצבא. כילד היה לי אוסף מכוניות גדול שהעברתי לאחי הקטן, הוא לא שמר עליו, אבל אני כבר הייתי מנוי לשרות הבולאים ואספתי בולים", מספר סגל ל"מיינט ראשון".
קראו גם:
איך התחביב הזה הפך לעסק?
"במשך 20 שנה עסקתי באוכל, אבל תמיד היתה לי חיבה לפריטי וינטג' ובשלב מסוים לקחתי שנה חופש ואחריה פתחתי את 'הבוידעם של אלי', חנות אינטרנטית לפריטים של פעם. כל חיי לא הבנתי איך אדם בעל עסק לפרטי וינטאג' מסוגל למכור ולהיפרד מחפציו, אבל עם הזמן גם אני למדתי לשחרר, בעיקר מפרטים שכבר יש לי עוד אחד מאותו הסוג והוא יפה יותר".
על איזה פריט לעולם לא תוותר?
"יש פריט שרציתי המון שנים, ביום בהכרזת המדינה כל העיתונים הוציאו יחד מהדורה אחת ששמה 'עיתון יום המדינה', שנים חיפשתי אותו, עיתונים מתבלים מהר, ואז היו עוטפים איתם דגים אז קשה למצוא גיליון במצב טוב. יום אחד פגשתי אדם בשוק הפשפשים שסיפר לי שיש לו את שבעת הגיליונות אך הוא מסרב למכור.
"הלכנו אליו כדי שאראה עיתונים אחרים ושם הוא סיפר שלפני כמה שנים היה לו סט נוסף, וכמה אנשים רכשו אותו כמתנה לבוס שלהם, הוא אמר לי 'הם שילמו אלפיים שקל, היית מאמין?' אמרתי לו שוודאי, וכשהוא הבין שגם אני מוכן להשקיע סכום כזה הוא מכר לי אותם. מה שהוא לא ידע, זה שהייתי מוכן לשלם הרבה יותר", הוא צוחק.
על העיתונים האלו סגל אומנם לא יוותר, אך כמעט כל יום הוא מפרסם פריט יחודי אחר שמיועד למכירה. "אם אני משיג פריט שמתאים לאספן אני מעדכן אותו, אנחנו קהילה עם טעם של פעם, אני מוכר פעם בחודש ביריד 'ימי בנימינה' ושאר החודש און ליין", הוא מסביר.
תן דוגמא למקרה כזה.
"בתחילת החודש קיבלתי הודעה מבחורה שחיפשה כוס מסוימת, אמרתי לה שיש לי סט חדש שמעולם לא נפתח. פתחנו אותו יחד ומצאנו בפנים מכתב מדהים, מתברר שמדובר בסט שנקנה כמתנה ממתפללי בית כנסת לחזן שלהם, והוא ניתן לו בחודש אפריל לפני בדיוק 41 שנה. אלו פריטים קלאסיים, הרבה אנשים באים לחפש בדיוק את הקערה, או הצלחת או הסכו"ם של סבתא. אני מאוד אוהב מוצרים מקומיים, קופסאות של פעם, פריטי גרפיטי, אלו דברים שהיום כולם מייצרים בסין, אבל אז היו מפעלים ישראליים שעשו אותם".
את הפריטים סגל גם משאיל לצילומי הפקות היסטוריות, והוא משיג אותם מפה לאוזן וגם באמצעות מפני דירות של נפטרים.
ככה מגיעים ל"אוצרות"?
"כבר יש לי חוש. אני מגיע לבית שמפנים, ומיד קולט מי גר שם. פעם אחת ראיתי סט כוסות שאלתי אם המנוח היה מורה, שאלו 'איך אתה יודע?' הסברתי שאת הסט הזה חילקו חג אחד לכל המורים בארץ. פעם מישהו פינה דירה ומצאתי שם מחזיק מפתחות של אקדח קטן, חשבנו שזה מצת אבל התברר שזה אקדח אמיתי, הוא יוצר באיטליה ב 1948. לצערי נאלצתי לוותר עליו כי איני סוחר בנשק".
רוצים לראות את הקולקציה השלמה? חפשו בפייסבוק: "הבוידעם של אלי" או לחצו כאן
