תהיתי איך לדבר על תופעת החרמות. הרי זו לא תופעה חדשה וספק אם תיעלם.
פעם בכמה זמן מתגלה סיפור על ילד או ילדה שעוברים התעללות וחרם בבית ספרם. בדרך כלל, הילדים יודעים, הנהלת בית הספר פחות, וההורים הם האחרונים לדעת. כשזה קורה, כולנו מתרגשים מהסיפור של אותם ילדים דחויים, כואבים את כאבם – אבל עולם כמנהגו נוהג - עד שהסיפור הבא מתפרץ.
קראו גם:
בשבוע שעבר התפרץ הסיפור בעירנו: ילד בכיתה ח' חווה התעללות מצד ילדים, שכללה סרטונים משפילים. בשונה ממקרים שבהם האירוע הזה עובר מתחת לרדאר, הפעם אלפי גברים, נשים וילדים צעדו למענו.
עטוף באהבה הוא חזר לבית ספר רק כדי לראות את אמו של אחד הילדים שהתעללו בו יורקת על אמו שלו (לדבריהם). אין יותר מזעזע מזה.
מה שהביא אותי חד משמעית למסקנה שמדובר בחינוך מהבית. אדם שהוא בעצמו בריון, שמשתלח ברשת (שזו בעצם כיכר העיר החדשה), שלא יתפלא שילדיו ייצאו בדיוק אבל בדיוק כמוהו. התפוח בדרך כלל לא נופל רחוק מהעץ.
אני לא חושבת שאין מודעות לתופעה. יש ילדים שהופכים מאוחר יותר לבגירים, שחושבים שהתעללות באחר עושה אותם חשובים וחזקים יותר.
יש כאלה לא מעט גם בפורומים העירוניים בעירנו.
אז מה הפתרון?
בעיניי, הפתרון היחידי הוא פגיעה בכיס של הורי הילדים המתעללים. ברגע שתהיה חקיקה ברורה נגד התעללות וחרמות ויטילו את האחריות הכספית על ההורים, דברים ישתנו.
בכלל, צריך חקיקה ברורה נגד בריונות, גם ברשת וגם מחוצה לה.
כיום, נכנס לתוקף אחד החוקים הראשונים בארץ, שמתמודד ישירות עם בריונות.
החוק מעניק למנהלי בתי הספר סמכות להעניש תלמידים שביצעו פעילות בריונית מקוונת או לא מקוונת, אבל ברגע שהאישום יהיה נגד ההורים עצמם ויפגע בכיסם אני מאמינה שדברים ישתנו.
לסיכום, למדו את עצמכם לכבד אנשים ללא קשר לדעות, צבע, מין או אינטרסים מנוגדים. קחו אחריות! אתם המראה של דור העתיד.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים