יום האהבה, ט"ו באב, הוא יום הולדתה של עירנו (שחגגה 139 קייצים).
מעבר לאהבתי לראשון יש לי אהבה יותר ספציפית - אהבה לשכונה שלי.
שכונת אברמוביץ' קמה לפני כ-100 שנה, כשראשון לציון עוד הייתה מושבה. סבי וסבתי גרו בה, אחר רך הוריי והיום אני.
היא ממוקמת במרכזה של העיר לא רחוק מלב העיר אבל גם לא כזה קרוב, ושם השורשים שלי.
קראו גם:
גדלתי בשכונה הזו בין גן הברושים לגן אילנה, בין חצות וחצי למרכז המסחרי, בין בית ספר "שלמון" לבית ספר "יפה נוף", בין ההליכה לעיר להליכה לאזור התעשייה הישן (ואף אחד לא יגיד לי שקוראים לזה כבר ״הרובע״).
שם נבנו רוב, אם לא כל, זיכרונות הילדות שלי. חלקם נעלמו, כמו "דיצה" למשל, וחלקם כאן כדי להישאר.
מעבר לרחובות הקטנים והראשיים של השכונה, חלק מפסיפס זיכרונות הילדות שלי שעשו את השכונה הזו למה שהיא עבורי, הם החברים והחברות מהשכונה.
החברים האלה עדיין הולכים איתי ויש לנו הומור שרק מי שגדל בשכונה יבין. השבוע ראיתי את המורה שלי מהיסודי, דבורה אלקלעי, ולא האמנתי שזכרה אותי אחרי כל השנים. בשכונה הזו כולם ידעו מי גר איפה, מי חבר של מי, מי אח של מי ואפילו איפה המורים גרים.
עם השנים השכונה השתנתה, גם לטובה וגם לרעה. השנים עשו את שלהן ולכן ביקורו של ראש העיר, רז קינסטליך השבוע היה כל כך חשוב לתושבי השכונה. ראש העיר הגיע עם צוות מקצועי שכולל את עובדי מינהל קהילה, הנדסה, שפ״ע, איכות הסביבה, פיקוח ותחבורה.
המפגש הביא המון תושבים שהעלו נושאים רבים כמו אכיפה וחנייה, תחבורה, ניקיון ועוד. ראש העיר שיתף את התושבים באיך הוא רואה את הדברים (גם בתור מי שגדל בעצמו בשכונה והוריו עדיין גרים בה). אין כמו שעתיים סיור בשמש הקופחת של יולי כדי לגבש את כולנו.
נקווה שיישמו את מה שנאמר ונזכה להחזיר עטרה ליושנה בשכונה האהובה שלנו.
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
