אחרי שביום המשפחה כולם מעלים תמונות מתקתקות עם בני הזוג והילדים המושלמים שלהם, נוחת על ראשם של הרווקים שבינינו יום כואב נוסף, הפעם מבית היוצר האמריקאי הקלישאתי - הוולנטיין דיי.
אז איך זה להיות רווקה בוולנטיין דיי?
יום שבו האהבה מלבלבת, תמונות מאוהבות מציפות את הרשת החברתית והמתיקות חונקת כל חנות בקניון. ואפילו עיריית ראשון לציון מקימה ספסל שידוכים במדרחוב (משם תבוא הישועה?).
קראו גם:
אני יודעת שאין דרך להתבאס על היום הזה מבלי להישמע רווקה כמושה וקפוצת פנים המתמרמרת על כך שאין לה אהבה. אבל, לצערי, זה לא רחוק ממה שאני מרגישה.
ביום הזה, כמה שלא אנסה, אני קצת מרחמת על עצמי, בעיקר כי אני יודעת שישנם כאלה שמרחמים עליי מחמת "מחלת הרווקות" הקשה בה אני לוקה.
וכן, אני לא מתביישת להודות: לא משנה כמה אני לגמרי מחבבת ומעריכה את עצמי, היום הזה קצת מדגיש את החוסר שיש לי בלב. אני מתגעגעת לאהבה. אני מתגעגעת לתחושה הזאת שיש כשאתה חלק ממשהו ולא לבד.
אז כן, אני מחפשת להתאהב ויותר מזה, אני רוצה זוגיות. בחיים לא הרגשתי יותר מוכנה.
אני מחפשת גבר יציב שרוצה משפחה וילדים. אני לא מאמינה ברשימת מכולת וכן מאמינה בלתת הזדמנות לדייט, לשיחה פנים מול פנים.
אז, חברים וחברות, אם אתם מכירים מישהו רלוונטי או אתם בעצמכם מעוניינים - אל תהססו לפנות. מחכה לפניות שלכם בקוצר רוח!
עדי זהר, פעילה חברתית בראשון לציון ומנהלת פורום ראשון לציון - הירוקים
