רבים מתושבי ראשון לציון מכירים את דרור יקיר. הוא מנהל אחת המרפאות הגדולה ביותר באזור, אבל מאז ה-7 באוקטובר הוא רוב הזמן על מדים. במסגרת התפקיד הוא נלחם על שפיות הלוחמים ועוזר להם להתמודד עם מראות הקרב הקשים והטראומות.
אחרי 19 שנים בתפקידים שונים במערכת הבריאות הצה"לית, יקיר בן ה-40 נכנס לתפקיד אזרחי משמעותי כמנהל מרפאת 'קדמת ראשון' של מאוחדת. הוא הספיק לנהל אותה 3 שנים, עד שהגיעה -7 באוקטובר. אז, כמו רבים ורבות מאזרחי מדינת ישראל, הוא עלה על מדים והצטרף ללחימה.
קראו גם:
הוא תושב באר יעקב נשוי ואב ל-3 (18 ותאומים בני 4). בצבא הוא סגן מפקד גדוד מילואים ברפואה ברמת הגולן ובחרמון והר דוב, בתפקידיו האחרונים בחיל הרפואה שימש מפקד רפואת המומחים לחיילי צה"ל במרחב דרום, סגן מפקד בית הספר לרפואה צבאית וסגן קצין הרפואה של עוצבת הבשן, היא אוגדת רמת הגולן והחרמון.
נלחם על שפיות החיילים
במסגרת תפקידו הצבאי כמילואימניק משתייך יקיר לגדוד רפואה שאחראי על 40 צוותי רפואה ובריאות הנפש, שתפקידם לפנות מזירת הלחימה לבתי חולים כדי שהלוחמים לא יאבדו צוות רפואי בשעת קרב.
זה היה מעבר חד מאזרחות למלחמה.
"רגע אחד אני מנהל מרפאה ורגע אחר הכל משתנה. זה ניתוק אגרסיבי, מלאכותי והוא נעשה בלית ברירה. אני למעשה מילואימניק שמשרת לצד חיילי סדיר. אני פוגש כאן חיילים חדורי מטרה סביב המשימה, לוחמים נחושים ואמיצים. תמיד קוראים להם דור האיקס והזד, מאשימים אותם שהם רק בטיקטוק, אבל בשטח הם מתגלים כדור של אריות, רציניים ועושים עבודה טובה. יש להם הרבה מקצועיות ואחריות".
מה תפקיד היחידה שלך?
"במקביל לטיפול הרפואי, יש פלוגה שאחראית לתת מענה לחרדה, לסייע לחיילים שראו מראות לא נעימים לחזור לפלוגה שלהם וללחימה. זו פלוגה מופלאה, היא מצילה אנשים מלהגיע לבתי חולים פסיכיאטרים ובהמשך התפקיד שלהם זה גם למנוע הצפה אחרי המלחמה, כי הרבה פעמים לוחמים מדחיקים ורק אחר כך הכל עולה. כשמסתכלים על המציאות, לעומת מלחמות אחרות, יש לנו נתוני הצלחה מדהימים. רובם המוחלט של הלוחמים שבים ליחידות שלהם גם אחרי חוויות קשות".
לגבר במלחמה אסור להסתכל לאחור
בתוך שירות המילואים והמלחמה הנמשכת יקיר מנסה לשלב גם את העבודה היומיומית במרפאה. "בהתחלה בקושי התעסקתי עם המרפאה, למרות שהיה עומס מטורף. תמיד מדברים על הצפון והדרום אבל שוכחים שראשון לציון היא אחת מהערים הגדולות שספגו הכי הרבה יירוטים ויש לזה משמעות".
איך מסתדרים במרפאה במצב כזה, שהמנהל בחזית?
"למזלי יש לי מחליפה מדהימה, אלן לנצמן, שבשגרה מנהלת שירות מרפאתית במרפאת קדמת ראשון, ועל תפקודה היא קיבלה תעודת הצטיינות. אבל, עם החזרה לשגרה חלקית פתאום יש למרפאה צרכים שלא בהכרח קשורים לשעת חירום ורק אני יכול לבצע, רק לאחרונה גייסנו 10 רופאים חדשים. שאלת הזמינות תמיד עולה, זה מאבק ביני לבין עצמי, איפה הגבול? האם זה סביר והוגן כלפי המשפחה שבשעות שאני יוצא מהמילואים אלך לעבוד במרפאה ולא אבלה איתם? כמה אני עם הילדים והמשפחה? כמה זמין לגזרה? החיים תמיד היו אינטנסיביים, אבל עכשיו צריך לשלב 10 מקומות שונים וחשובים. עד היום אני לא יודע מה המאזן הנכון, אני תמיד עושה הכל במקביל".
מתי לדעתך תשוב לשגרה?
"זו השאלה הגדולה שאני שואל כל מפקד בכיר ולאף אחד אין תשובה. יצאנו כדי להשיב את תושבי הדרום והצפון לביתם ולהחזיר את החטופים, ולא נעצור עד שזה יקרה. אני כבר פספסתי הכל. שמחות, ימי הולדת של הילדים, אירועים מרגשים, את יום ההולדת שלי חגגתי בהרמת כוס מיץ תפוזים בקיוסק בצפון, אבל בהלכות הרמב"ם אומרים שלגבר במלחמה אסור להסתכל לאחור על האישה והילדים, כי אז הוא עלול להכנס לחרדות ופחדים וזה נכון. כשאתה עוצר אתה מבין איזו שנה לא נורמלית עברה עלינו. אז איבדתי שנה, אנשים אחרים איבדו הרבה יותר. אני חי בלהישאר מפוקס כדי לתת את כל כולי, אני מודה שלפעמים יש לי כאב בטן, מחשבות על מה שקורה סביבנו, אבל אני משתדל להתרכז בעיקר".
