הראל ישראל טוב, בן 56 במותו, הובא למנוחות השבוע בבית העלמין בראשל"צ. בלוויה נכחו מעט בני משפחה: אחותו, אחיינים ובן דוד, שכפי הנראה לא היו איתו בקשר בשמונה השנים האחרונות. לפי בדיקה ראשונית הוא ככל הנראה התמוטט בביתו בחורף שלפני השבעה באוקטובר, אך טרם הגיעו למסקנה ברורה מה סיבת המוות.
הדבר היחיד שידוע הוא שהמנוח חי בבדידות מוחלטת והתגלה במצב שלד אחרי שנפטר לפני שנתיים, ואיש לא ידע. אולי זה קורה עכשיו גם בדירה שלידכם?
אולי יעניין אתכם:
שלד אדם שנפטר לפני שנתיים בדירה בראשון לציון
השקט הופר ברחוב משמר הירדן בראשון לציון ביום רביעי שעבר, כאשר גופת גבר בן 56 אותרה בדירתו, במצב שלד. היה זה הראל ישראל טוב ז"ל, שקרוב לשנתיים עברו מאז שמישהו ראה אותו לאחרונה, מאז שמישהו שאל לשלומו.
לפי העובדות, השכנים לא שמעו דבר, לא הבחינו בריח חריג. ביום אחד הם שמעו קולות של יונים שכנראה נכנסו לדירה, ועל כן התקשרו לבתם של בעלי הדירה, אשר לפני שנים הלכו לעולמם. היורשת החליטה לבקר בדירה שרשומה על שמה, שמבחינתה עמדה ריקה – ולמעשה הוזנחה.
לפי בדיקה שנערכה במשטרת ראשון לציון, וכן לפי טענת אותה אישה, לא היה שימוש במים בדירה - בין שנה וחצי לשנתיים.
הועלו שמועות כי אולי הבן של בעלי הדירה (אחיה של היורשת) עבר לשם, אבל שכן המתגורר בבניין מספר, כי "הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בערך לפני כשמונה שנים", תוך שהוא מצביע על תיבת הדואר המלאה וגדושה, ומוסיף: "אני מכיר אותו המון שנים. הוא התגורר פה עם ההורים שלו שנפטרו. חשבנו שעזב, אבל מסתבר בדיעבד שבשנים האחרונות היה לבד – וכנראה מתישהו חזר להתגורר במקום, ואז הוא מת... לא היה ריח מהדירה או משהו מוזר. אף אחד לא ידע מה קורה שם בפנים, זה עצוב וכואב".
"האחות גמגמה"
שוטר בכיר סיפר השבוע ל"מיינט ראשון לציון", כי "ביום רביעי בבוקר, אחותו של המנוח הגיעה לתחנת המשטרה בעיר, ואמרה שלא שמעה מאחיה כמה שנים. השוטרים בתחנה שאלו אותה 'מתי בפעם האחרונה היא ראתה אותו' – היא גמגמה... אז היא ענתה להם: לפני כמה שנים. הוא גר בבית של ההורים - לבד פה בעיר".
"האמת? זה שובר את הלב", מספר השוטר שמעורה בפרטים, ומפרט כי בעקבות פנייתה, השוטרים נשלחו לדירה ברחוב משמר הירדן במטרה לפרוץ את הדלת.
"כשפתחנו את הדלת התגלה לפנינו מחזה מזעזע של גופה שנראה ששכבה שם זמן רב מאוד", מספר אחד השוטרים שהוזעק למקום. "עמדתי בכניסה וראיתי - הדירה הייתה עמוסה בציוד ובאשפה, ונראתה כאילו שימשה כמחסן נטוש", מוסיף אחד השכנים המזועזעים: "החלונות סגורים, הדלת תמיד נעולה, מבחוץ זה נראה כמו מחסן שמישהו אוגר בו גרוטאות. לא תיארתי לעצמי שמישהו עדיין גר שם – בטח לא שמת בפנים. באמת שאף אחד לא ידע, פשוט מזעזע".
שוטרי ראשון לציון הזעיקו את מתנדבי זק"א לזירה והם החלו לטפל במה שתיארו כ"ממצאים קשים": "קיבלנו דיווח על גופה בדירה", מספר חיים וינגרטן, סמנכ"ל המבצעים בזק"א: "כשהגענו למקום, הבנו שהמנוח גר לבדו וככל הנראה נפטר לפני שנתיים. הדירה הייתה במצב קשה מאוד".
וינגרטן מוסיף: "מדובר באירוע חריג מאוד, זירה מזעזעת שכל שנותר הוא שלד עצמות. הכול היה עמוס, מחניק, כמו מחסן שלא נפתח שנים, יונים התגוררו במטבח ועשו רעש מחריד... ואז ראינו את המנוח - בתוך הבית שלו. זה רגע שאתה לא שוכח. התחושה קשה – גופה שהייתה בלב שכונת מגורים ואף אחד לא מבחין".
מפקד היחידה בזק"א ממשך לספר, כי "לא השתמשו שם בשירותי מים וחשמל במשך שנתיים, הבנו שהאדם היה אגרן... בדרך כלל רואים ריקבונות וכדומה, אבל המתנדבים שלנו חטפו שוק במקום - נכנסים ורואים שלד! זה חריג... אין לנו מושג מהי סיבת המוות, נותרו רק עצמות, דבר המעיד שזה זמן ממושך מאוד. העברנו את חלקי העצמות של האדם למכון לרפואה משפטית באבו כביר, שיבצעו בדיקה למנוח, כי לא ניתן לוודא את זהותו במצבו הנוכחי".
"גופה בלב שכונת מגורים ואף אחד לא הבחין"
הטרגדיה ברחוב משמר הירדן אינה המקרה היחיד. היא מצטרפת לשורה של תשעה מקרים, בני אדם ללא קשר למשפחתם או למכרים אחרים, שנמצאו רק בעיר ראשון לציון מתחילת השנה (שמות הקורבנות והמיקומים שמורים במערכת). המקרה האחרון התגלה פחות משבוע אחרי שהתגלתה הגופה ברחוב משמר הירדן - כאשר גופה התגלתה ברחוב ביאליק.
זו "מכת מדינה של ממש", מכנה זאת מוטי בוקצ'ין, דובר זק"א. "רק היום טיפלו מתנדבי זק"א בגופה במצב ריקבון בעכו, וכעת בראשון לציון – זהו המקרה השישי תוך שבוע".
למעשה, מתחילת שנת 2025, אותרו בישראל למעלה מ-100 גופות זנוחות בדירות, מכל קצוות הגילאים – מגבר צעיר בן 30 ועד קשישה בת 90. כולם נמצאו במצב ריקבון מתקדם, לאחר שאף אדם לא הגיע לבקר, לשאול או לדרוש בשלומם. המכנה המשותף לכולם: בדידות והזנחה.
"אני מכנה זאת כמגפה שקטה", מדגיש בוקצ'ין, "אנחנו מדברים על בני אדם, לא על מספרים. זה אולי הזנחה של הרשויות – אבל בעיקר שלנו כחברה. אין גוף במדינה שיודע מי חי בגפו, או מוודא שהוא חי. מוות מהסוג הזה הוא לא רק טרגדיה, הוא כישלון מוסרי של כולנו. אסור לעבור לסדר היום על המקרים המזעזעים האלה. חייבים לעצור ולהסתכל סביבנו, לבדוק מה שלום אצל השכן הבודד. שיחת טלפון או דפיקה אחת בדלת פעם ביום יכולה להציל חיים".
סיפורם של האנשים השקופים קיימים בכל עיר, בכל רחוב, בכל קהילה, וצריכים לשמש כתמרור אזהרה לכולנו. המנוח אולי נפטר מוות טבעי, אבל מה שמדאיג באמת הוא הדרך שבה חי - בבדידות מוחלטת. השלד שנמצא בדירה הוא תזכורת מצמררת לאותם אנשים שחיים ממש לידנו – ואנחנו לא באמת רואים אותם.
