מיטל רוזנברג (32) גרה היום בראשון לציון, אבל ילדותה לא הייתה קלה, ובגיל צעיר עברה לגור בהוסטל הרחק מהוריה. כאשר בגרה היה לה ברור שהיא חוזרת לעבוד עם נערות במצוקה. הבעיה? קשה להתפרנס מזה בכבוד. כך נולד עסק חדש ומקורי ששווה להכיר.
העבודה בהוסטל - סיפוק לנפש
"נולדתי בקרית גת, אבל את כל תקופת הנערות שלי, גיל 14-18, הייתי בהוסטל ורחוק מההורים שלי. כמובן, הצלחתי לצאת מהמצוקה שנמצאתי בה, ואפילו התגייסתי לזרוע היבשה", מספרת רוזנברג ל"מיינט ראשון".
לאחר השחרור מהצבא היא למדה מספר מקצועות, התנסתה במספר עבודות – אך לא מצאה שקט. "מעולם לא מצאתי עבודה שנתנה לי סיפוק לנפש. ואז מצאתי שיש הוסטל בראשון לציון שנקרא 'בית קשת' ברחוב שלמה עראקי 13, שנותן הזדמנות לנערות בסיכון. רוב הבנות לא חוזרות הביתה, כי הן בקשר לא טוב עם המשפחה. חלק מהמשפחות קשות יום או מתקשות לגדל את הבנות, ובסך הכל יש כ-19-20 נערות שמגיעות מכל רחבי הארץ, חלקן תחת צו משפטי", היא מספרת.
מה את עושה בהוסטל?
"אני מדריכה מובילה ונותנת לבנות מענה – מדברת איתן, אחראית ללו"ז, מלווה אותן, ולמעשה חיה איתן את היומיום. המקום פתוח 24/7, כולל חגים, ולפעמים אני נמצאת איתן גם באירועים ובימים הכי מרגשים".
מתנות קטנות
הרעיון לעסק הקטן שהקימה נולד מקושי כלכלי. "אני למעשה מלווה את הבנות בהוסטל כבר שש שנים, וראיתי שהשכר לא מספיק לי", מודה רוזנברג ואומרת: "היום מאוד קשה להתפרנס מתחום הרווחה, אפילו אדם בודד. בתחילה חשבתי לעזוב, ואמרתי לעצמי שאני לא יכולה, אני כל כך אוהבת את התפקיד ואת הבנות".
קראו גם:
מה החלטת לעשות?
"חשבתי מה אני כן יכולה לעשות כדי להתפרנס בלי לעזוב את הבנות, ואז עלה לי הרעיון להתחיל לייצר מארזים: עם בלון, תמונות, שוקולדים, ולמכור את זה לחגים ובאירועים משמחים אחרים. המתנות הולכות לימי הולדת, נישואין וחגים".
העסק הקטן הפך למיזם מפתיע גם עבור בנות ההוסטל. "מה שהתחיל אצלי כיוזמה אישית כדי להצליח להתפרנס, הפך בסופו של דבר גם לריפוי בעיסוק עבור הנערות", מספרת רוזנברג.
למה את מתכוונת?
"זה נולד כעסק פרטי כדי לאפשר לי למחייה, והפך למעשה לחוג שהבנות רק רוצות להשתתף, לסייע, לעזור ולתת מעצמן, וזה אפילו נותן להן מקצוע לחיים".
את כל זה מלווה כמובן הכלב טומי, "הוא מגיע איתי באופן קבוע גם להוסטל, והוא הפך לסמל המסחרי שלי המיזם שהקמתי יחד עם המתנות שאני מוכרת".
איך אפשר לקנות ממך מארזים או לסייע לבנות בהוסטל?
