אין כמעט הורה בראשון לציון שלא מכיר את הודעת הוואטסאפ שחוזרת על עצמה בכל פעם במוסד חינוכי אחר. "להורים שלום, בעקבות מחסור בסייעת לא יתקיים היום צהרון. עליכם להגיע בתום הלימודים לקחת את ילדכם", נכתב בכל פעם מחדש ומיד לאחר מכן נפתח דיון ארוך ומלא תלונות של הורים זועמים שנאלצים לצאת באמצע יום עבודה כדי לאסוף את ילדיהם.
קראו גם:
מאחורי כל הודעה כזו עומדת סייעת מותשת שהחליטה לעזוב את עבודתה לאחר שהבינה שהיא אינה יכולה להמשיך לעבוד באופן שוחק ואינטנסיבי ולהרוויח מעט מעל שכר המינימום בכל עשירי לחודש. המצב הזה שהביא למחסור עצום בסייעות בראשון לציון בפרט ובישראל בכלל, גרם לאחרונה לראש העירייה רז קינסטליך להפוך את ראשון לציון לראשונה שמבצעת שינוי מערכתי ומנהיגה מתווה שבסופו כל סייעת תוכל להרוויח עד 10,000 שקלים בחודש.
בתחילת השבוע שלח יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד מכתב לממונה על השכר באוצר, קובי בר נתן, ובו הוא מוחה נגד ההחלטה לאשר את הפיילוט בראשון לציון בלבד. במכתב מציין בר דוד כי שכר של 10,000 שקלים עבור סייעות אמור להיות נחלתן של כל הרשויות שנמצאות במצוקת סייעות, ולא רק ראשון לציון. "עשינו חושבים כי הבנו שאי־אפשר להשאיר את מצב הסייעות כמו שהוא ושיש צורך לשפר את שכרן", אומר השבוע קינסטליך. "פנינו לאוצר כדי ליצור מתווה חדש, ואני מצהיר שאנחנו עדיין בשלב ראשוני כי זה לא נוגע בכל הסייעות, אבל יש עוד שרשרת צעדים שאנחנו מתכננים לעשות. יחד עם האוצר וההסתדרות נביא למצב שהסייעות מועסקות במשרות של מאה אחוז וגם נכיר בסייעות בתור מקצוע, דבר שלא קיים כיום. צריך להבין שכמה שהמצב היה קשה לפני הקורונה, כך הוא הפך קשה כפליים כשהיא נכנסה לחיינו. ראינו איך ברשויות סמוכות נאלצים לסגור גנים בגלל מחסור בסייעות, אנחנו לא סגרנו אף מוסד אבל הבנתי שאם אני לא רוצה להגיע למצב הזה אז נהיה חייבים לעשות צעדים מעשיים. אנחנו נעשה צעדים גדולים למען הסייעות כי הן עושות עבודת קודש. מגיע להן חיבוק גדול מאיתנו כי הן שומרות ודואגות לדבר היקר לנו מכל וזה הילדים שלנו, את זה אני אומר בכובע של האבא ולא של ראש העיר".
אווה תורג'מן, סייעת 15 שנה
"נדרשות לתת יותר, אבל השכר נשאר אותו דבר"
"הגעתי לתחום הזה במקרה. הייתי בצבא קבע ואחרי שהילדים שלי נולדו הייתי צריכה למצוא מסגרת שתתאים לשעות שלהם והחלטתי לעבוד בתור סייעת. בעבר סייעת היתה אחת שמנקה את הגן ודואגת לטיפול השוטף בילד. עם השנים התחום עבר שינוי והפכנו להיות חלק אינטגרלי מצוות הגן. אנחנו לא מופקדות רק על רק טיפול השוטף והצרכים הבסיסיים של הילדים אלא אנחנו גם חלק מצוות מקצועי ששותף לתכנים וללימוד הילדים. מעבר לתפקיד הסיזיפי והלא פשוט של טיפול בילדים' גם התמקצעתי ורכשתי כלים כדי להיות תומכת לצוות הגננות.
"הדבר הכי קשה בעבודה זאת השחיקה, שחיקה מטורפת. זאת עבודה של שעות רבות עם ילדים, שיש להם צרכים אחרים מאשר לאנשים מבוגרים. כל הזמן גם מטילים עלינו משימות ומטלות שונות, רוצים שנעשה עוד דברים והכל מסביב לשעון, כולל חגים וחופשות. הקושי הוא עצום. אנחנו נדרשות תמיד לתת יותר אבל השכר נשאר אותו דבר וזה לא הגיוני בשום תאגיד או מוסד. לא יכול להיות שניתן מעצמנו כל כך הרבה אבל לא ילכו לקראתנו בתחום השכר.
"המחשבה לפרוש עברה אצלי בראש יותר מפעם אחת, אבל מה שהשאיר אותי היא המחשבה שאני לא יכולה לעזוב את הגננת והגן שכבר הפכו למשפחה שלי, כי אני יודעת כמה אנשים ייפגעו אם אעזוב. הגן הפך להיות סוג של בית עבורי והמצפון שלי לא נותן לי לקום וללכת".
סיון גבאי, סייעת מעל עשר שנים בחינוך המיוחד
"במקצוע הזה לא מקבלים כסף אלא כינים"
"המון שנים עבדתי בתור פקידה עד שהחלטתי לעשות שינוי וללכת לעבוד עם ילדים. החלטתי לעבוד עם ילדים, אבל כאלה שהם חסרי ישע, שנמצאים על הרצף האוטיסטי, עם בעיות קשות של התנהגות, למרות שידעתי שזאת תהיה העבודה הכי קשה בעולם. ניגשתי לעירייה וביקשתי להצטרף למערך הסייעות וציינתי שאני רוצה רק חינוך מיוחד. זה לא היה קל בכלל. ילדים שנמצאים על הרצף הם כאלו שיש להם בעיית תקשורת, מתקשים לדבר, והם לרוב גם לא גמולים. העבודה עם הילדים על הרצף גם כוללת המון ניסיונות להבין את המצוקה שלהם, להבין למה הם בוכים או צועקים, מה הרצון שלהם. יש ילדים שעושים על עצמם צרכים כחלק מניסיון התקשורת שלהם, ואז אני גם צריכה לעשות להם מקלחות.
"אני יוצאת בכל יום מהעבודה עם הלשון בחוץ - יום שמתחיל בשעה שבע וחצי בבוקר ומסתיים סמוך לחמש. העבודה רצופה וכוללת את כל ימות השנה מלבד ערבי חג. גם בחופשים של התלמידים יש אצלנו קייטנה, ככה שאפילו בימי החופשות אני עובדת ולא יכולה להיות עם הילדים שלי. אני גם נתקלת בהורים שלא אכפת להם ממני. הם למשל שולחים את הילדים שלהם חולים, אני אישית כבר חודש חולה ועל אנטיביוטיקה כי אני נדבקת מהילדים כל הזמן. באיזשהו מקום אני גם מבינה את ההורים שמתקשים עדיין להכיל ולהבין איך להתמודד עם ילדים במצב הזה.
"אני סייעת בחינוך מיוחד וזו מאה אחוז משרה, ואחרי כל זה בחודש אחד הייתי מרוויחה 6,500 שקלים נטו. אם לא הייתי שרופה על הילדים האלה ברמות לא הייתי יכולה להישאר אפילו רגע אחד בעבודה הזאת. אני מכירה המון סייעות שהגיעו ליום אחד ועזבו, לא הצליחו לשרוד. דבר כזה עבור ילדים בחינוך המיוחד זה מכה קשה כי הם צריכים להתרגל לפרצופים וקשה לילד כזה להכיל שינויים. אני גם מבינה אותן, זה קשה מאוד, גם לי זה עובר בראש לפרוש, בכל עשירי לחודש כשנכנסת המשכורת. מה שמקבלים במקצוע הזה הוא לא כסף אלא כינים. לעבוד בכל חודש כמו חמור ואז מגיע יום המשכורת וזה הסכום שנכנס, זה לא קל.
"הציעו לי לעבור לגן פרטי ולהרוויח יותר, אבל אני חיה מהסיפוק. העובדה שילד בן שלוש מגיע אליי כשהוא לא יודע אפילו לאחוז במזלג ויוצא ממני בגיל שש כשהוא מדבר, גמול ומוכן לבית הספר, זה בשבילי הכל. עכשיו המתווה החדש נותן לי לנשום קצת ולהרים את הראש מעל המים".
יפעת אינדיק, סייעת למעלה מ־20 שנה
"למה אני צריכה לשים את הילדים שלי בצהרון?"
"לעבוד עם ילדים זה משהו שתמיד רציתי לעשות. זה תחום שאני מאוד אוהבת ולכן בחרתי בו. זאת עבודה לא קלה בלשון המעטה. אני פותחת את הגן בשעה שבע וחצי, מקבלת את הילדים, 30 במספר, מכינה להם ארוחת בוקר ואחר כך יושבת איתם למשחק. בין לבין יש את המשימות הקבועות כמו החלפות, ניקיונות והדברים הנלווים, ואחרי הגן אני ממשיכה לפעילות בצהרון והיום שלי מסתיים בשעה ארבע וחצי.
העבודה קשה מאוד פיזית, אין הרבה מנוחה כשעובדים עם הילדים. העיניים צריכות להיות כל הזמן בתזוזה, להשגיח ולראות מה קורה. אין ממש הזדמנות שבה אני יושבת בזמן העבודה, אבל כשזה קורה אז זה על כיסא נמוך, דבר שגורם לכאבי גב. במהלך השנים צברתי בקעים ונזקקתי לניתוחים, הכל בגלל מאמץ שהפעלתי בזמן העבודה.
"הבעיה היא שזאת עבודה קשה אבל לא מתגמלת. להביא הביתה אחרי כל כך הרבה מאמץ 8,000 שקל ברוטו זאת בדיחה. זה נמוך מאוד ואפילו לפנסיה זה לא באמת מספיק. רוב הסייעות הן לא מלומדות, אבל זה לא אומר שאין לנו את הזכות להביא משכורת יפה הביתה. למרות זאת אף פעם לא עבר לי בראש לפרוש, כי אני אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את מה שאני עושה, קמה בכיף לעשות את מה שאני עושה ואין דבר מספק יותר מילד שאומר לי שהוא אוהב אותי, אבל מגיע לנו גם להרוויח על זה שכר הוגן.
"אני עוד לא יודעת מה אומר המתווה החדש, אם הוא באמת יקרה ואם זה יצליח. אני אשמח מאוד להכניס משכורת של 10,000 שקלים. אבל גם אם זאת תהיה משכורת כזו, עדיין נדרש תיקון. למה אני צריכה גם לעבוד בצהרון עד מאוחר כדי להרוויח סכום כזה? זה אומר שאני לא יכולה להיות בבית כדי לקבל את הילדים שלי כשהם חוזרים ממסגרות, או שהם עצמם צריכים להיות בצהרון שגם עליו אני משלמת. זה שכר שראוי לסייעת לקבל עבור יום עבודה רגיל, ולא כזה שמתארך עד לשעה חמש".
מה כולל המתווה החדש
- העלאת אחוזי המשרה מ–83% ל–100%
- העלאת שכר הסייעות ב–100% משרה (גן+צהרון) לכ–10,000 שקל
- "מענק התמדה" לסייעות גנים כנגד אי–היעדרות על סך 620 שקל לסייעות בגנים ו–350 שקל לסייעות החברה העירונית
- סייעות גני הילדים בחינוך המיוחד יתוגמלו בנוסף לתוספת החינוך הקיים
- סייעות, מטפלות ומפעילות של החברה העירונית יזכו לשדרוג שכר רוחבי: סייעת מתחילה ל–35 שקלים לשעה, עדכון שכר מפעילות ל–45 שקל בשעה
- תוספת שעה וחצי נוספות לכל יום בשיעור של 125%
- תוספת ייחודית וספציפית על שעות כוננות, כלומר זמינות לקריאה להשלמת חוסר ביום חופשי
