היום (יום שישי ה-15.12) הייתה אמורה עדן זכריה מראשון לציון לציין את יום הולדתה ה-28. במקום זאת היא תובא למנוחות ורבים ילוו אותה בדרכה האחרונה.
את הראיון עם אמה של עדן ז"ל, אורין זכריה, ערכנו בתחילת השבוע. אז היא עוד הביעה תקווה שהמו"מ לשחרור חטופים נוספים יתחדש, והיא תזכה לחבק את בתה, אבל ביום שלישי בערב, התקווה נגוזה, והמשפחה התבשרה כי עדן אינה בחיים וגופתה חולצה מהשבי על ידי חיילי צה"ל. הבוקר הותרה לפרסום בשורה רעה נוספת. צה"ל חילץ מרצועת עזה את גופתו של אליה טולדנו, שגם הוא נחטף מפסטיבל המוזיקה ברעים.
אורין, עובדת בעיריית ראשון לציון ודמות בולטת במטה משפחות החטופים, סיפרה השבוע על הטלטלה שעברה המשפחה, המפגשים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, היחסים עם משפחות החטופים והרגעים הדרמטיים במאבק שגזל את כל כוחותיה.
השבת השחורה: "בכלל לא ידעתי שהיא נסעה"
עדן (28) בכלל לא הייתה אמורה לצאת למסיבת נובה בשבת השחורה, היא ובן זוגה אופק קמחי (24) עברו לגור יחד אחרי חצי שנה של זוגיות והחליטו לחסוך כסף כדי לבנות עתיד משותף. "היא הרגישה שהיא כבר מיצתה את עניין המסיבות", מספרת השבוע אמה אורין. "הם מיסדו את הקשר, לכולם היה ברור לאן זה מוביל ויחד הם החליטו להשקיע בהוצאות אחרות ולא במסיבות. ביום שישי חברים שכנעו אותם ואני בכלל לא ידעתי שהם נסעו לשם".
קראו גם:
כשהתחילו האזעקות אורין מיהרה להתקשר לבתה. "נכנסתי לממ"ד והתקשרתי אליה, היא אמרה שהיא ליד אופקים בדרך הביתה ושהיא חייבת לנתק כי אבא שלה בממתינה. הייתי רגועה. אחרי כמה דקות התקשר ידיד שלה, הוא נשמע לחוץ ומבוהל ואמר שאבא של עדן מאוד מודאג. גם אותו הרגעתי, אמרתי לו שאלו בסך הכל אזעקות, היא ואופק בדרך למרכז, הם ימצאו מחסה כשצריך ואין טעם להילחץ. אבל אחרי כמה דקות הוא שוב התקשר וסיפר לי שבשיחה עם אבא שלה, עדן אמרה שיורים עליהם ואפילו ביקשה שישמור על הכלבים שלה, שהם כמו ילדים עבורה. רק באותו רגע עשיתי אחד ועוד אחד וקישרתי בין התמונות ששודרו בטלוויזיה על חדירת מחבלים בשדרות, אותו סרטון של טנדר עמוס חמושים, לבין מה שקורה לעדן שלי. פתאום אני קולטת שהבת שלי היא חלק מהתרחיש הנורא הזה.
"ניסיתי להתקשר לעדן אבל היא כבר לא ענתה, עדכנתי את בעלי, חמי וחמותי והתקשרתי להורים של אופק, גם הם היו בהיסטריה, את הכל אני עשיתי מהממ"ד כשהאזעקות לא פוסקות".
הבשורה: "הייתה לי אנחת רווחה"
במשך שבועיים בני הזוג הוגדרו נעדרים, ומשפחותיהם חוו ימים קשים ומלאי בלבול. "כל יום התקשרו מהצבא לומר שהם לא יודעים כלום, היינו במצב שרק חיכינו למשהו שיקרה. לא היתה לנו טיפת מידע ולא מצאו אותם, רק אחרי שבועיים מצאו את הגופה של אופק, אבל עדן לא היתה לידו. זמן קצר לאחר מכן קיבלנו הודעה שהיא חטופה בעזה".
איך הרגשת?
"זו הייתה אנחת רווחה. עדן נחטפה לעזה כשהיא חיה והיא נמצאת שם. אמרתי לעצמי אני רוצה את הבת שלי חיה בכל מחיר".
מאותו רגע אורין הפכה לחלק בלתי נפרד ממשפחות החטופים, היא התייצבה במפגשים בכיכר, השתתפת בפגישות עם בכירי הממשלה, כולל ראש הממשלה, שותפה לכאב אך גם לרגעי השמחה. "כשחזרו חטופים כל כך שמחתי עבור החברות שלי שקיבלו את ילדיהם. מאוד התחברתי עם מירית רגב, בהתחלה מיה שלה חזרה ואז איתי, זה היה ממש רגע קסום. אנחנו אומנם משפחות שונות אבל יש שותפות גורל ואנחנו מאוחדים. אנחנו לא מסכימים על כל דבר, אלו 138 משפחות עם 400 דעות, לא אחידים, אבל מאוחדים בדרך למטרה, אנחנו משפחה אחת ומתקדמים יחד".
כיצד עברו עליך ימי הפסקת האש?
"היתה לי תקווה גדולה, כל יום קיבלתי שיחה וחיכיתי לשמוע שעדן ברשימה אבל כל יום הודיעו לי שלא הגיע תורה. ביום חמישי הבנתי שעדן נמצאת בפעימה הקרובה, זה אומר שעוד יום אחד של הפסקת אש והיא בבית, אבל בשישי בבוקר הסתיימה הפסקת האש וזה היה היום הכי קשה עבורי. עדן היתה ממש במרחק צעד אחד מהבית. ראיתי את התמונות של השבויים שחזרו ובקושי יכולתי לדמיין את עצמי במצב הזה".
המאבק: "מתווה חדש בהקדם"
קיבלת מידע על עדן מהחטופים ששבו?
"לא קיבלתי מידע ספציפי על עדן. החברות שלי, אמהות שילדיהם שבו מספרות שכל אחד הוחזק במקום אחר ובתנאים אחרים, היו שסיפרו שלא פגעו בהם והיו שחזרו עם סיפורי אימה, לכל אחד יש סיפור אחר.
"אף שבוי לא נמצא בבית מלון. כולם סיפרו על מחסור במזון, על היעדר תרופות ועל תנאים קשים, נקודה חשובה שכולם דיווחו עליה זו לוחמה פסיכולוגית שהשבויים עוברים. הזמן קריטי, כל יום שם משמעותי.
"בנות ישראל לא צריכות להיות בשבי החמאס, וכולם יודעים מה זה אומר, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין את המשמעות של זה", סיפרה אורין בתחילת השבוע עוד לפני שהתבשרה על מותה של עדן.
"הייתי בפגישה עם ראש הממשלה, אומנם לא דיברתי בעצמי כי היינו במצב שרק למי שיש קול מאוד חזק שמעו אותו, אבל הבהרנו להם שאנחנו רוצים ששחרור החטופים יהיה בראש סולם העדיפויות, מבחינתנו הפעימה לא הושלמה. התמרון הצבאי צריך להיות אמצעי ולא מטרה.
"אם שואלים אותי, צריך לקדם מתווה בהקדם שכל יום ישחררו חטופים. אני מבינה את המצב, אני דואגת מאוד לחיילים שלנו, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, אני גם לא רוצה שיסכנו אותם. ברור לי שיש מחיר שמדינת ישראל לא יכולה לשלם, אבל את מה שהיא כן יכולה היא חייבת לשלם ויפה שעה אחת קודם".
ההתמודדות: "אין עכשיו אורין, יש רק עדן"
אורין, עובדת עירייה באגף משאבי אנוש ושכר, הייתה עסוקה עד ליום שלישי כשקיבלה את בשורת האיוב, בניסיונות לשחרר את בתה מהשבי ואת שאר החטופים. היא עשתה זאת באמצעות פעילות הסברה, פגישות עם קבינט המלחמה וניסיון להעלות את המודעות למצב החטופים. "כרגע אין אורין, רק עדן. כל יום וכל היום אני עסוקה רק במאמץ לשחרר אותה", סיפרה בתחילת השבוע עוד לפני שנמצאה גופתה, "אני ישנה בלילה רק כי אני קורסת מרוב עייפות. יש לי חברות נפש שאין לי זמן לענות להן להודעות, חברה שכל שבת מביאה לי עוגה ואין לי חמש דקות לומר לה תודה, כי ב-20 אחוז בטרייה שיש לי אני נאבקת להחזיר את הבת שלי".
כאמור, לבסוף, למרבה הצער, עדן חוזרת הביתה ללא חיים. "הייתי בקשר יום יומי אך ורק עם אנשים שיכולים לעזור לי להחזיר את עדן. לא נהניתי להתראיין, בכל שיחה המטרה הייתה רק להפיץ לכמה שיותר אנשים שעדן והחטופים חייבים לחזור הביתה.קיבלתי המון תמיכה, גם מראש העירייה, רז קינסטליך שתמיד זמין לכל בקשה שלי, גם מהבוס שלי אביעד חוגי וגם מיו"ר ועד העובדים שלנו, יחזקאל בנזימרה, כולם מבינים את חשיבות הדבר".
איך את מתמודדת עם התגובות ברחוב?
"הרבה אנשים ניגשים אליי, מחבקים ומחזקים. רק רוצים להביע תמיכה ולומר שהם איתנו. זה מאוד מעודד ואני מרגישה בנוח עם זה.
יום ההולדת - "ארכוש מתנות לכלבים שלה"
היום, 15.12.23 עדן הייתה אמורה לציין יום הולדת 28. במקום זה היא הובאה למנוחות.
"עדן נולדה בחנוכה ואף פעם לא בחרתי לה מתנה בעצמי. כל שנה היא היתה מתקשרת, 'רומזת' לי בשובבות מה היא רוצה", סיפרה האם השכולה, והוסיפה כי תרכוש מתנות לכלבים שלה, טד וקאיה, כי הם כמו הילדים שלה וכרגע אבא שלה מטפל בהם. עדן הייתה ילדה מדהימה, טובת לב עם נתינה עצומה, עשינו הכול כדי שהיא תשוב הביתה".
