בימים אלו מינהלת פינוי־בינוי רמת אליהו משיקה מיזם חדש, "בנות גיל הזהב", במסגרתו ייכתב ספר זיכרונות מנקודת מבטן של תושבות השכונה הוותיקות. בספר, שהינו יוזמה של מנהלת קשרי הקהילה של המינהלת, דקלה אסרף, יתועדו סיפוריהן האישיים של הנשים על עלייתן ארצה, הגעתן לשכונה, על החיים בה לאורך השנים ועל תחושותיהן בנוגע לפרויקט ההתחדשות העירונית.
קראו גם:
לדברי אסרף, המיזם הוא נדבך נוסף בפרויקט התיעוד המלווה את תהליך ההתחדשות העירונית של השכונה מראשיתו וכולל צילומים של השכונה לאורך כל תקופת התהליך לצד ראיונות עם תושבי השכונה המספרים עליו מנקודת מבטם.
אחת הנשים המרכזיות בספר היא שרה נתן, שחגגה בשבת האחרונה את יום הולדתה ה־100 ואת חייה בשכונה היא זוכרת היטב. נתן מתגוררת ברמת אליהו באותו הבית במשך 82 שנה. בשכונה היא הקימה וגידלה את משפחתה - 12 ילדים - וזכתה ל־31 נכדים, 17 נינים וחימש אחד. "עליתי לארץ בשנת 1923 כילדה והתיישבנו בכרם התימנים. חמש שנים לאחר מכן התחילו מאורעות תרפ"ט ואמרו למשפחה שלי שכדאי לנו לעבור להתגורר בראשון לציון כי שם שקט יותר והסכנה קטנה. כמה שנים לאחר מכן עברנו כל המשפחה לשכונת רמת אליהו. זה היה בית עם חדר אחד בלבד ומטבח, אבל זה הספיק לנו. בשנת 1948 אחרי הקמת המדינה, קיבלנו מבן גוריון הלוואה של 25 לירות כדי לבנות חדר נוסף בבית".
סיפור נוסף שניכר שעדיין מרגש את נתן הוא הסליק שבנתה יחד עם בעלה בחצר הבית ואשר קיים עד היום. "החבאנו בו מעט נשק בכדי שאם נצטרך לעזור במלחמה נגד הבריטים נוכל להשתמש בו. יום אחד ישבתי בחצר והגיעו חיילים. מיד לקחתי שמיכת בד גדולה וכיסיתי איתה את הפתח של הסליק. כשהם שאלו מה יש מתחת עניתי שזו עגלה ושאני מנסה להרדים את התינוק שלי. בהזדמנות אחרת גם החבאנו בבור הזה את בגין למספר ימים, הוא מאוד אהב את התה שהייתי מכינה לו".
ממה התפרנסתם?
"בעלי היה מלמד את כל העולים בשכונה עברית אבל לא היה מוכן לקחת כסף. הוא אמר שהשכר שלו הוא בכך שאנשים יודעים את השפה. חיינו ממה שהיינו מגדלים. היו לי שבעה עזים ו־50 תרנגולים והם סיפקו לנו מה שצריך. אחרי שהיינו שוחטים את אחת העזים הייתי לוקחת את העור ומכינה ממנו אפודות לילדים שלי. הייתי שופכת שמן כדי שהוא יהיה רך ואחר כך שופכת מלח כדי להעביר את הריח וככה הייתי מלבישה אותם בבגדים חמים".
מה דעתך על איך שהשכונה נראית כיום?
"אני לא מרוצה. בעבר היה נהדר, היום הכל זה רשע ופשע. יש סמים וגניבות, מכות וקללות, זה לא טוב כמו שהיה לנו בעבר".
מהקיבוץ לעיר
תושבת ותיקה נוספת היא פאני קשטן (87), "הארגנטינאית" כפי שמכנים אותה בשכונה. "הגעתי לרמת אליהו בשנת 1962 ולפני כן התגוררתי בקיבוץ עינת. לא הצלחתי להתחבר לקיבוץ ולכל מה שהיה בו ורציתי לעבור. שמעתי על שכונת רמת אליהו ולשם עברנו לגור", היא אומרת, "זה היה בניין של שלוש קומות בלבד, כולו של עולים מארגנטינה, וככה גם היו מכנים אותנו. גרנו בקומה השלישית וממנה היינו יכולים לראות את הים, עד כדי כך לא היתה בנייה שקו הרקיע שלנו היה נקי וראו את החוף, היום אי־אפשר בכלל לתאר דבר כזה".
על השינוי שעברה השכונה אומרת קשטן, "אני אוהבת את השכונה למרות שיש פחות כבוד מפעם, זורקים את הזבל ומדברים לפעמים לא יפה, אבל כאן נמצאים השורשים שלי ורבים מכאן הם כמו המשפחה שלי. זו שכונה שכולם מכירים את כולם ולכן אני מחוברת לכאן".
לתת כבוד לעבר
"אנחנו עושים תהליך של התחדשות עירונית לכל השכונה והחלטנו לעשות פרויקט תיעוד מיוחד לצד העניין הטכני", מסבירה יוזמת הפרויקט דקלה אסרף. "היה לנו חשוב לקחת את בני הגיל השלישי ולתעד מה עבר עליהם לאורך השנים, שיספרו לנו קצת על המקום. במהלך הפרויקט גיליתי המון דברים חדשים, דברים שלא ידעתי עליהם בכלל, התרגשתי לשמוע את הסיפורים של התושבים הוותיקים, לשמוע איך הם שמרו על הזהות שלהם בתור עולים אבל עדיין כיבדו אחד את השני.
"דרך הסיפורים שלהם אפשר לראות איך התרבות שלנו השתנתה, איך החיים שלנו שהיו פעם מאוד בטוחים וכולם היו חיים באופן פתוח ועכשיו הורים לא מעזים לתת לילדים שלהם ללכת לבד ברחוב".
לעוד חדשות ראשון לציון
