איתיאל סיאני היה בטוח שעלה על המסלול הנכון והטוב של חייו. הוא בדיוק סיים שירות צבאי, שכר עם אחותו דירה קטנה בראשון לציון וניסה להשאיר מאחוריו את עברו הקשה, שכולל הטרדות מיניות בישיבה בה למד, התנכלויות על רקע נטייתו המינית ונידוי משפחתי.
קראו גם:
דווקא כשדברים התחילו להסתדר, הוא נפל קורבן לתקיפה אלימה במיוחד על ידי כמה נערים, נפצע ונזקק לטיפול רפואי. "הכל חזר אלי ברגע אחד. מאז אני לא מצליח להירדם בלילה וזקוק לטיפול פסיכולוגי", הוא מספר השבוע, אך מצהיר כי למרות זאת הוא מתכוון לפעול כדי שהמקרה האישי שלו ישמש תמרור אזהרה, בין היתר על ידי שיחות עם תלמידים בבתי הספר.
"נהג המונית הציל אותי"
כשסיאני מזכיר את התקרית האחרונה מלפני שבועיים הוא עוצר לרגע, ניכר שהוא עדיין לא מתמודד לגמרי עם מה שעבר עליו. "יצאתי לבילוי שגרתי עם חברים שלי ב'יס פלנט'. עכשיו צריך לומר בסוגריים שאני רגיל לשמוע קריאות של אנשים כמו 'מתחנגל' או 'יא הומו', אבל אף פעם לא התייחסתי לזה ובטח שלא חשבתי שזה יסתיים בפגיעה פיזית".
לדברי סיאני, הוא וחבריו הלכו ברחוב כאשר לפתע החלה חבורת נערים לקרוא לעברו קריאות גנאי. "הם היו בערך 15 נערים צעירים ששרו לי שירים מעליבים, אבל אני התעלמתי. כשהגעתי סמוך לרכב שלי הם קראו לי שוב וידידות שלי אמרו להם להניח לי ואז הם התנפלו עלי. הם היו ארבעה צעירים שהיכו אותי, אגרופים בפנים, בעיטות ברגליים. זו סיטואציה שאני נזכר בה והיא קשה לי. נהג מונית ערבי שעבר שם גירש אותם ועזר לי להיכנס לרכב, נעל אותי וזה מה שהציל אותי. הם עוד המשיכו להכות ברכב, שברו את המראות, ואז הגיעה המשטרה. אם השוטרים לא היו מגיעים מהר אז אני מאמין שאולי לא הייתי היום מסוגל לספר את הסיפור, הנערים האלה היו מבצעים בי לינץ'".
הטרדות בישיבה
סיאני (21) גדל בראשון לציון בבית של חוזרים בתשובה. "אמא שלי תמיד היתה דתייה אבל אבא שלי התחזק והפך לחרדי, ככה שהבית שבו התחנכתי היה חרדי לגמרי. בגיל 12 ההורים שלי החליטו שאני צריך לצאת מהבית ושלחו אותי לפנימייה בישיבה שחורה וחרדית בבני ברק. הייתי חרדי על כל המשתמע מזה, לבוש שחור לבן, פאות, הכל.
על ההטרדות מצד חברו בישיבה: "הברירה היחידה היתה לדבר על זה עם הרב וחששתי שהוא ישלח אותי לטיפולי המרה ולכן שמרתי את זה לעצמי"
"בישיבה עברתי חוויות לא קלות בכלל", הוא טוען, "אני מדבר על פגיעה מינית מאחד התלמידים שלמדו אותי בישיבה. הוא נגע בי ללא רשות במקומות אינטימיים. הוא נכנס אלי לחדר ונגע בי ולאחר מכן אמר לי שאסור לי לדבר על זה עם אף אחד, אחרת זה יפגע בי במסגרת החרדית ויהיה לי רק מה להפסיד מזה. זה לא הסתיים בזה ואותו תלמיד המשיך לגעת בי ולנסות להתעסק איתי ולא היה לי למי לספר. בעולם החרדי אין ממש מה לעשות כי הברירה היחידה היתה לדבר על זה עם הרב וחששתי שהוא ישלח אותי לטיפולי המרה ולכן שמרתי את זה לעצמי".
"פתק בכותל כדי להירפא"
ההטרדות לדבריו נמשכו כמעט שלוש שנים. "בגיל 15 עברתי לישיבה אחרת ששם מצד אחד לא היה מי שיפגע בי מינית אבל מצד שני גיליתי על עצמי שאני נמשך לגברים וזו היתה בעיה אחרת להתמודד איתה. בתוך המסגרת שבה גדלתי חשבתי שאני אדם חולה ושזה יעבור לי אם אני אלך לכותל ואשים פתקים. באמת הלכתי לכותל וביקשתי מאלוהים שירפא אותי. בגיל 17 כבר ידעתי שאני נמצא במקום לא טוב בחיים שלי, לא רציתי להיות יותר בישיבה ולא רציתי להיות בעולם של הדת. הלכתי למשפחה שלי ואמרתי להם שאני לא רוצה להיות יותר בעולם הדתי. במשפחה לא היו מוכנים לקבל את זה וביקשו ממני לעזוב את הבית. ככה מצאתי את עצמי בגיל מאוד צעיר צריך להתמודד עם העולם הזה לבדי. יחד איתי גם אחותי הקטנה עזבה ושכרנו דירה בראשון לציון. התגייסתי גם לצבא וזאת המסגרת שהצילה לי את החיים, כי הם הבינו את הרקע שממנו אני מגיע והרימו אותי מהמקום הנמוך שהייתי בו, ילד בן 18 שמתחיל את החיים שלו מחדש מכלום יחד עם אחותו בת ה־16".
את היציאה מהארון עשה סיאני לפני כשנתיים במהלך שירותו הצבאי, "הסבירו לי שזה בסדר גמור שאני נמשך לגברים, פתאום אנשים אומרים לי שזה הגיוני ושזה לא אשמתי וקיבלו אותי כמו שאני, וזה משהו שלא הכרתי בישיבה. השתקמתי והרגשתי שאני מתחיל להיות במקום טוב בחיים שלי, עד לאירוע האחרון שהחזיר אותי אחורה כי זה מה שעברתי בילדות, גם עם החברים וגם עם המשפחה. מאז המקרה קשה לי להירדם בלילות, אני לא יכול. הבן זוג שלי לא עוזב אותי ואני מבקש כל הזמן להיות לידו".
המטרה: שיחות עם תלמידים
למרות הקושי, סיאני החליט לקחת את המקרה האישי שלו ולהשתמש בו כדי לחנך צעירים לסובלנות כלפי השונה. "עם כל הקושי אני מתכוון להשתמש במקרה שלי כדי לעזור לאחרים", הוא אומר. "הייתי בפגישות בעירייה ואתחיל להגיע לבית ספר לדבר עם צעירים ולומר להם שלא להתבייש ולהיות מי שהם, לא לפחד מקללות כי תמיד יהיה מי שינסה להוריד אותם ויגיד להם שהם לא מספיק טובים. אני רוצה שצעירים יידעו שאלימות זו לא הפתרון וגם להסביר לתלמידים אחרים לקבל את השונה ואת האחר ולא לשנוא את מי שהוא אחר. מפריע לי שאני לא יכול ללכת לבתי ספר חרדיים. בתור תלמיד זרקתי שקיות מים על בחורות שהתלבשו לא צנוע וצעקתי להן 'שיקסע' וזה לא בסדר, צריך להפגין סובלנות כלפי כולם".
מהמשטרה נמסר: "התוקפים טרם נעצרו. החקירה נמשכת במלוא המרץ במטרה לאתר את התוקפים ולמצות איתם את הדין".
