בשבוע שעבר ערכה עיריית ראשון לציון קבלת פנים חגיגית ומפוארת לארטיום דולגופיאט וללינוי אשרם, זוכי מדליית הזהב האולימפית, שייצגו בכבוד את העיר.
קראו גם:
אלא שיש מישהו נוסף שזכה במדליית זהב והביא כבוד לראשון לציון, אך זכה להרבה פחות הכרה. זהו ניר כהן, תלמיד הגימנסיה הריאלית, שזכה במדליית זהב באולימפיאדת הכימיה. "אני לא אדם של גינוני כבוד. באמת שאין צורך לשיחה מראש העירייה", הוא אומר.
בין האופוריה והשמחה על הישגי חברי המשלחת האולימפית, ישנן משלחות נוספות שהביאו כבוד, בתחום המדעים, ובראשן כהן, בן ה־17 וחצי, תלמיד הגימנסיה שעולה לכיתה י"ב.
הנבחרת זכתה במדליית זהב אחת, מדליית כסף ושתי מדליות ארד. באולימפיאדה זו לקחו חלק 336 משתתפים מ־84 מדינות ברחבי העולם.
"כל מדינה שולחת ארבעה מתחרים למבחן תיאורטי בן חמש שעות", מסביר כהן. "בשנים רגילות, ללא קורונה, יש גם מבחן מעבדה מעשי, שגם הוא בן חמש שעות, ובסופו של דבר השופטים משקללים את הביצועים וההצלחות ונותנים לפי זה ניקוד. כך מחלקים בסוף את המקומות. התחרות השנה התקיימה ביפן, שם ישב המרכז, אבל כל נבחרת נשארה במדינתה ועשתה את המבחן מהמקום שלה. אנחנו עשינו את זה מהטכניון, ולשמחתי ניצחנו, כשאנחנו עוקפים בדרך יריבים קשים מנבחרות חזקות כמו ארצות הברית. כשהודיעו לי שזכיתי במדליית זהב, מאוד שמחתי. התרגשתי אחרי שעות רבות של לחץ. זה הישג שלא ציפיתי לו, כי בכל המבחנים והסימולציות הגעתי בדרך כלל למקומות נמוכים יותר ולא לעשירון העליון, לכן לא היתה לי כל ציפייה".
איך נולדה אצלך האהבה לכימיה?
"פשוט התחלתי להתעניין הרבה בפלסטיק. ניסיתי להבין למה סוג כזה מתנהג ככה ולמה חומר אחר מתנהג בצורה אחרת, ומשם הגעתי ללמוד על כימיה באופן כללי. כשחבר שלי סיפר לי שיש תחרות בישראל למקצוע הזה, נרשמתי אליה והגעתי למקומות הראשונים, ומשם התקבלתי לנבחרת ישראל. השנה עליתי לנבחרת הבוגרת והגעתי למקום ראשון בארץ, ואז התחריתי בעוד שתי תחרויות בינלאומיות, כשבאולימפיאדה קיבלתי מדליית זהב.
לא היית רוצה קבלת פנים ומסיבה כמו שעשו לזוכי המדליות בספורט? אולי שיחה מראש העיר?
"ממש לא. אני גם לא רואה צורך בזה. אני לא רוצה את זה. אני לא צריך את ההכרה הזו של העירייה, ומספיק לי מה שאני מקבל עכשיו. אני לא אדם של גינוני כבוד ולא צריך את כל הרעש מסביב. חוץ מזה שכן קיבלנו הכרה ופגשנו את ראש הממשלה לאחר הזכייה במדליה, יחד עם חברי נבחרת המתמטיקה והמחשבים של ישראל. פגשנו אותו ואת שרת החינוך. השגתי גם סלפי איתו".
כהן, תושב מושב נטעים, מספר שמלבד כימיה יש לו עוד תחומי התעניינות וחייו לא סובבים רק סביב הלימודים והמעבדה.
"אני אוהב טיולים, עושה טראקים כשאפשר. אוהב פילוסופיה. אני גם פעיל בצופים ובאופן כללי אוהב את הטבע".
למרות זאת, את הלימודים ברובם הוא כבר סיים בשנים קודמות, כך שלא נותר לו יותר מדי מה להשלים בשנת הלימודים הבאה.
"כבר סיימתי את הבגרות בכימיה, למרות שמסיימים בדרך כלל בכיתה י"ב. בדרך כלל כשנשלחים לתחרויות בינלאומיות אז מקבלים אוטומטית ציון מאה, כי זה ברמה של תואר ראשון, ככה שאין סיבה באמת להמשיך במגמה. זו רמה גבוהה מעל בית הספר, זה ברמה של שנה שנייה בתואר בכימיה. גם בגרות במתמטיקה סיימתי בכיתה י' ואנגלית סיימתי בכיתה י"א. השנה נשארו לי בגרויות באזרחות וספרות, ואם אני ארצה אז אולי גם פיזיקה".
