הצוות הרפואי ועובדי המרכז הרפואי שמיר־אסף הרופא עדיין מתקשים להתמודד עם חסרונו של פרופסור מיכה רפפורט ז"ל, רופא בכיר שעבד במרכז למעלה מ־40 שנה והטביע חותם רב במקום.
פרופ' רפפורט נפטר לפני שלושה שבועות לאחר מאבק של כמה חודשים במחלת הסרטן שהתפשטה במהירות בגופו. הוא שימש כמנהל מחלקת פנימית ג', יו"ר החטיבה הפנימית ואף היה יו"ר האגודה הישראלית לסוכרת, יחד עם פרופ' איתמר רז. הוא הוסמך לרפואה מטעם אוניברסיטת תל אביב והיה חוקר בתחומי סוכרת, אימונולוגיה ורפואה. הוא היה חבר בבית ספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב, ראש הלימודים הקליניים של בית הספר וראש המסלול השש־שנתי ללימודי רפואה, בעל שם ארצי ועולמי בתחום המחקר והטיפול בסוכרת.
פיתח את תחום הסוכרת
חבריו וקולגות התקשו להיפרד מפרופ' רפפורט שגם בימיו האחרונים פעל כדי לתרום לעולם הרפואה: "ביקרתי אותו בחודשים האחרונים בביתו והוא עדיין ערך תיקונים במאמרים של רופאים וניסה לקדם מחקרים", מספרת מנהלת המכון האנדוקרינולוגי, ד"ר שלומית קורן, "הכרנו לפני 20 שנה, הייתי סטאז'רית והתמחיתי אצלו, הוא כיוון אותי לתחום הסוכרת, גרם לי להסתקרן מהתחום והראה לי כמה יש עוד ללמוד ולפתח בתחום, הוא היה מוביל דעה בתחום והאמין בכל ליבו שעם כל הכבוד לידע רפואי ולפעולות של הרופאים, מי שמחליט על בריאותו זה קודם כל המטופל, הוא זה ששולט במצב שלו".
"לכן היה חשוב לו לקדם את התחום גם בבתי החולים, גם בקהילה וגם ברמה ארצית ועולמית. הייתה לו מעבדה בבית החולים והוא היה מרותק מההמצאה האחרונה בתחום הסוכרת, ההורמון שמסייע לטפל במחלה. הוא עסק בזה הרבה. הוא סייע לי לבצע מחקר בטורונטו ויחד הקמנו את פורום הסוכרת, היה חשוב לו לקדם אורח חיים בריא והוא גם הקפיד על זה בעצמו כשבין היתר נהג לחתור בירקון".
קראו גם:
לצד העיסוק בתחום הרפואה, ד"ר קורן מספרת גם על אישיות ייחודית: "היה חשוב לו לקדם רופאים צעירים, לעודד מחקרים ולסייע לקדם פיתוחים. הוא נהג לומר לנו שלהיות רופא זה קודם כל להיות אדם, לשמור על שיקול דעת לעתים חשוב יותר מכל ידע רפואי. הוא היה איש שיחה נעים, אדם חם ומשפחתי. תמיד כשרופאה צעירה הודיעה על הריון הוא היה הראשון לברך והתמוגג מהתינוקות שהגיעו למחלקה. הוא לא חשש מאתגרים, אהב להתעמק במקרים מסובכים ותמיד כשהיינו צריכים עצה טובה או הכוונה ידענו שאפשר לפנות אליו כי הוא יודע לחשוב מחוץ לקופסה".
"חזק וגם רגיש"
גם מנהלת מחלקת פנימית א', ד"ר רונית זיידנשטיין, מספרת על החשיבה יוצאת הדופן של פרופ' מיכה רפפורט: "הכרנו לפני 40 שנה, שני סטאז'רים צעירים שהגיעו יחד לאסף הרופא, ומהרגע הראשון הוא התבלט והיה בכיר, בכל מהלך הקריירה שלו הוא היה משמעותי בכל מקום שהגיע אליו. כשקיבלתי ניהול של מחלקה פנימית הקשר בינינו התהדק, היינו משוחחים בכל יום. הוא ידע כיצד לנהל משא ומתן, איך לקדם תהליכים והיה פרטנר נהדר לעבודה, אדם שאפשר לסמוך עליו. הוא יחסר לי מאוד, גם בתחום המקצועי וגם בתחום האישי".
ד"ר קובי פרל, שרפפורט קיבל אותו לעבודה כמתמחה בעבר, כתב בפוסט לזכרו: "כולם דיברו על כמה חזק הוא היה, אבל אני אעדיף לזכור עד כמה היה רגיש". ד"ר פרל כינה אותו סופרמן, "שעיצב את המחלקה בצלמו ודמותו... בסוף כל יום הוא עבר בחדר הרופאים והפציר בנו ללכת הביתה, היה חשוב לו שיהיו לנו חיים אישיים... הוא היה מנהל משכמו ומעלה".
פרופסור מיכה רפפורט הותיר אחריו אישה וילדים. הוא נטמן בבית עלמין "מנוחה נכונה" בכפר סבא.
