מניפים את הדגל
ברוך תדסה / מנהל אגף חשמל בעיריית ראשון לציון
ביום העצמאות שעבר רובנו היו סגורים בבתים בגלל מגבלות הקורונה, אבל השנה השגרה שבה אט־אט וכל מי שיוצא לרחובות הראשיים לא יכול לפסס את אלפי הדגלים, האורות הצבעוניים והקישוטים. מי שאחראי לכל היופי החגיגי הזה הוא ברוך תדסה, יחד עם אנשיו באגף החשמל העירוני.
קראו גם:
השנה, יותר מתמיד, עבדו אנשי אגף החשמל שעות נוספות כדי לתלות כמויות גדולות של דגלים וקישוטים יותר מאשר בשנים קודמות. "בשנה שעברה היתה הקורונה, אז תלינו דגלים אבל לא בכמות כזו גדולה. השנה החלטנו שנחגוג כמו שצריך ונפצה על כל מה שהיה. בנוסף גם תלינו דגלים של צוותי הרפואה כדי לומר להם תודה על כל מה שהם עושים עבורנו.
למרות שבשנה שעברה נחסך מתדסה ואנשיו הרבה מן המאמץ הכרוך בקישוט העיר, הוא מגלה שהחגיגיות חסרה להם מאוד, "זה היה חסר כי זה לא היה כמו כל שנה שהיינו עובדים בעומס כדי להספיק. בכל שנה אנחנו מתחילים חודש לפני כדי להספיק להגיע ליום העצמאות כשהעיר כולה חגיגית ומקושטת. בתקופת הקורונה לא היה בשביל מה כי כולם היו סגורים בבית. אז השנה הזו אני מתרגש מאוד כי חזרנו לשמח אנשים. זה מרגש לקבל תגובות מאנשים בשטח לראות איך הקישוטים מעודדים את רוחם של התושבים. אני שמח לראות שההשקעה שלנו זוכה להתייחסות מצד התושבים, זה מביא סיפוק גדול".
להאיר שוב את השמיים
ירמי וייג ורוני ישראל / מפעילי זיקוקים
כבר למעלה משני עשורים שירמי וייג משמש כמפעיל הזיקוקים של עיריית רחובות. מסתבר שביום־יום החברה שלו בכלל עוסקת בתחום הביטחון, אך כשהוא נקרא לדגל לקראת האירועים השנתיים לציון יום העצמאות, וייג ממהר להתייצב. "בשנת הקורונה לא היו זיקוקים והתעסקנו בדברים אחרים. בכל מקרה הזיקוקים הם לא תחום העיסוק העיקרי שלנו. היום אף אחד לא מפעיל זיקוקים בלבד. עם זאת אנחנו מתייצבים בשמחה ביום העצמאות".
לדבריו, בעבר נהגו ברחובות לירות את הזיקוקים מצד הבמה בגן המייסדים, אך עם השנים עבר המוקד של המופע לגג העירייה.
"השנה הזיקוקים יהיו בחמישה מוקדים בעיר, בעצם לכל שכונה יהיו הזיקוקים שלה, ואני חושב שזה חכם. ביקשנו שלא לפרסם את המיקום של הפעלת הזיקוקים, כדי שלא יהיו התקהלויות, אבל כל שכונה תזכה למופע זיקוקים וכיף לחזור לשגרה".
לרוני ישראל, שאחראי למופע הזיקוקים בראשון לציון, יש מקום שמכונה "הבונקר", חדר שכולו עשוי מבטון מזויין ודלתות פלדה, שם מאחסנים את כל הזיקוקים. "בשנה שעברה קיבלנו המון הזמנות וככל שהתקרב יום העצמאות החלו ביטולים בגלל המצב. השנה עוד לא חזרו כל הלקוחות אבל יש התאוששות רצינית ביותר. ההזמנות הגיעו מאוחר ובמקום היערכות של שלושה חודשים היה לנו רק חודש אחד לעבוד אז עבדנו מסביב לשעון כדי שנוכל לתת מענה לכמה שיותר".
לדבריו, בניגוד למה שניתן לחשוב, למופע הזיקוקים שאוקך כמה דקות יש הכנות מרובות לפני. "העבודה שלנו היא קשה מאוד, ביום העצמאות אנחנו יוצאים מהבית בחמש בבוקר וחוזרים למחרת באותה שעה אבל זה שווה כששומעים את האנשים מוחאים כפיים. זו תחושה של סיפוק שגרמת לאנשים אושר. כל זה היה מאוד חסר לי בשנה שעברה ולכן ההתרגשות בשיאה".
עדיין בלי במה מרכזית
שלמה טולדו / אחראי על אירועי התרבות ברחובות
על כף יד אחת יכול שלמה טולדו, שכבר 27 שנים משמש כאחראי אירועי התרבות בעיריית רחובות, לספור את הפעמים שבהם יום העצמאות לא נחגג בעיר. "היתה שנה תקציבית קשה בתקופתו של שוקי פורר בה לא נערכו חגיגות בגלל חוסר תקציב, ופעם אחת בשנות ה־90 שהאירועים התקיימו במקומות סגורים בגלל חשש מפיגועים שהיו אז בכל הארץ".
וכמובן היתה השנה שחלפה שבה הקורונה מנעה את קיום האירועים. "היינו מוכנים לחגיגות ה־130 לעיר ואז באה הקורונה וכל עולם התרבות נכנס להדממה", אומר טולדו, "קודם כל בוטלו פורים וחגיגות יום ההולדת לעיר. אמרו בהתחלה 5,000 אנשים בהופעה, ואז 3,000 ואז מאה ואז הכול בוטל".
את טקס יום השואה ציינו בשנה שעברה כבר באופן מקוון ואז החלו הדיונים על קונספט המשאיות. "פחות התחברתי לזה בהתחלה, אבל אז פניתי לחבר והוא הסביר לי איך בונים במה ניידת מבחינה טכנית. התעקשתי שיהיו ספקים מהעיר, למדנו את זה מבחינה בטיחותית ותנועתית ואכן ביום העצמאות בשנה שעברה התייצבו ארבע משאיות בגן המייסדים ויצאנו לארבעה מסלולים ברחבי העיר עם זמרים ודי.ג'יי ששימחו את התושבים בתקופה לא פשוטה".
לדברי טולדו רצה הגורל וראש העירייה רחמים מלול חגג יום הולדת באותו היום, "אז שלחנו אליו את רגב הוד עם עוגה", הוא מוסיף בחיוך.
למרות הצלחת החיסונים, בעירייה הבינו מהר מאוד שגם השנה לא יתאפשר לקיים את הבמה המרכזית בגן המייסדים, לכן הוחלט על קונספט של מופעים בהיכל התרבות ובעירייה, "אני מקווה שבשנה הבאה כבר נקווה לחזור לשגרה ואף יותר ממנה ושנחזור למסורות".
הצבעים שמאחורי המסכה
ענת אלמסלי / מאפרת
על שובה של החגיגיות לקראת יום העצמאות אפשר ללמוד מרשימת האנשים הארוכה שפנתה למאפרת המקצועית ענת אלמסלי מראשון לציון שמתמחה באיפור לאירועים חגיגיים וביניהם גם לפורים ויום העצמאות.
"השנה יש תחושה שאנשים נרגשים לחגוג אחרי שנה קשה במיוחד", היא אומרת ומסבירה. "יש שני סוגי איפור ליום העצמאות - האחד עם צבעי מים שבעזרתם מציירים דגלים וקישוטים על הפנים ויש ציורי "פול מון" שזה הולך חזק ביום העצמאות כי אנשים אוהבים להסתובב ככה במסיבות ובאירועים. האיפור החגיגי הוא כמו תכשיט שאנשים שמים על עצמם. למעשה זה הפך כבר לחלק מהחג, כמו הפטיש וספריי הקצף.
"ביום העצמאות שעבר היה חושך גדול יצאנו מהחשיכה אל האור", היא אומרת. "השנה אני מרגישה את השמחה של האנשים. אנשים רוצים לחגוג. העם שלנו זה עם של שמחות ומחפש סיבה להיות מאושר. ניצחנו את המלחמות ועכשיו גם את הקורונה וזו סיבה למסיבה. יש גם הרגשה של גאווה להיות ישראלי, באים אלי אנשים שרוצים להיות מזוהים עם הדגל ועם הסמלים של העם שלנו במיוחד עכשיו".
זוכרים יחד עם כל עם ישראל
חיים דינר / יו"ר ועד המשפחות השכולות בראשון לציון
עבור חיים דינר ימים אלו נחשבים לעמוסים ביותר, גם מעשית וגם נפשית. המשפחות הרבות בהן הוא תומך מתוקף תפקידו כיו"ר ועד המשפחות השכולות, זקוקות לאוזן קשבת וליתר תשומת לב, בטח בתקופה שבה השגרה עדיין לא חזרה לגמרי.
"בשנה שעברה הגענו ליום הזיכרון כשהקורונה בשיאה. קיבלנו הוראה גורפת ממשרד הבריאות ומשרד הביטחון שלא לעלות לקברי יקירינו ביום הקדוש הזה. 98 אחוז מהמשפחות השכולות קיבלו את ההוראה בהבנה שאי־אפשר לעלות כמו בכל שנה. ברוך השם, הקדוש ברוך הוא זיכה אותנו בבריאות טובה יותר והשנה אנו המשפחות הגרעיניות נוכל לעלות לבתי העלמין ולהתייחד עם יקירינו".
דינר הצטרף למשפחת השכול לפני 26 שנים לאחר נפילת בנו ניתאי ז"ל. "ניתאי חזר מחופשת שבת באוטובוס עם חיילים רבים. 200 מטר מכפר דרום התנגש בהם רכב מלא בחומרי נפץ והתפוצץ יחד איתם. נהרגו שמונה חיילים, מתוכם שלושה בני ראשון לציון. זה היה סמוך לחג הפסח והעיר ראשון לציון נעטפה באפילה ואבל במקום לחגוג את אווירת החג".
לדבריו, המשפחות השכולות לא זקוקות ליום הזה כדי לזכור, אך תחושת היחד עם כל העם היא שמייחדת אותו וזו היתה חסרה מאוד בצל מגבלות הקורונה. "השנה יש הרגשה מיוחדת יותר דווקא בגלל שלא עלינו בשנה שעברה".
חוגגים עם תו ירוק וסגול
אלי פולק / מנכ"ל החברה העירונית ראשון לציון
אחת המשימות הקשות בימים אלה היתה למצוא זמן לשוחח עם מנכ"ל החברה העירונית בראשון לציון, האמונה בין היתר על הפקת אירועי העצמאות.
"זה משתנה כל הזמן. יש סימני שאלה לגבי מה מותר ומה אסור אבל אין ספק שאני מרגיש שהכל מתחיל לקבל הנשמה והאוויר חוזר", הוא אומר בסיפוק. "בשנה שעברה העברנו את כל האירועים בזום והיו משאיות שהפכו לבמות מתגלגלות. השנה, עם התווים הירוקים והסגולים, החזרנו את טקסי יום הזיכרון עם רישום מוקדם, בעדיפות למשפחות השכולות, ל־500 איש. זה לא ה־2,000 שמגיעים מדי שנה אבל זו התקדמות.
"מה שהיה בשנה שעברה הזכיר ימים עצובים ולא יום עצמאות. הרי כל הנשמה של מופע זה הקהל ומחיאות הכפיים וכל זה לא היה, כאילו שידרנו לאוויר ופתאום יש שינוי. זה עדיין לא ייראה כמו עצמאות 2019 אבל זו עדיין יציאה מחושך לאור ובהרגשה שלנו, של האנשים שעוסקים בדבר, זה עולם ומלואו. השנה נעיף את הזיקוקים ונאיר את השמיים יותר מבדרך כלל כי יש לנו אור. אני מוכרח לומר שדברים שפעם היו מובנים הופכים למיוחדים. לצאת, לראות זיקוקים ולשמוח יחד, כל הדבר הזה מרומם את הנפש".
