תשכחו כל מה שידעתם על ראשון לציון, כך אולי היה נכון לפתוח את ספרה החדש של אוצרת מוזיאון ראשון לציון יונה שפירא "המושבה ראשון לציון - מבט חדש על אנשים ומעשים", שיצא לאחרונה לאור.
קראו גם:
"ראשוני המושבה, שבקרבם חיו אנשי השכלה וחזון, ראו חשיבות רבה בתיעוד בן הזמן של הדברים", מסבירה שפירא. "הם היו מודעים למעשה הגדול שלהם ולשמחתנו הותירו לנו חומר ארכיוני עשיר וחי שמאפשר את הצבת המסר של המוזיאון על מסד מחקרי איתן. מן המסמכים עולים האנשים שמאחורי הדברים, מידע חשוב בתחום הארגוני של המושבה, סיפורים אישיים ופכים קטנים. כל אלה יחד מציגים את מארג החיים המרתק של ראשון לציון על אנשיה, מסריה וערכיה".
במסגרת עבודתה במוזיאון נתקלה שפירא, שנחשבת לאחת המומחיות בתולדות המושבה, במסמכים שטרם נחקרו ולמרבה ההפתעה שופכים אור חדש על המעשים והאירועים בראשית ימי המושבה. "העבודה שלי כאוצרת דורשת ממני מחקר", אומרת שפירא. "כשעולה נושא בעל חשיבות אז נכנסים לעובי הקורה. כך קרה שמצאתי בארכיון דברים שלא הסתדרו לי ולכן חקרתי עוד יותר לעומק. המחקרים עצמם נעשו לטובת העבודה במוזיאון ואלה הובילו אותי לכתוב בסופו של דבר את הספר".
ארבעת המאמרים שבספר הם פרי מחקר מעמיק שנערך במשך שנים, וגם לווה על ידי ועדה מדעית של אנשי אקדמיה מובילים, "המכנה המשותף לכולם הוא הצבת המקורות ההיסטוריים אל מול עיצוב הזיכרון המקומי והלאומי, כלומר אל מול מה שהאיש ברחוב יודע ומכיר. זו היתה עבודה של שנים. התעסקתי בזה הרבה זמן, בכל פעם שעבדתי על אירוע אחר עבור המוזיאון גיליתי סימני שאלה והתחלתי לחקור לעומק".
עכשיו אחרי הגילויים החדשים שלך ייעשו שינויים בתיעוד של המוזיאון?
"בוודאי. יש דברים שכבר השתנו כמו המיצג האור קולי של הבאר במוזיאון. התערוכה של הדגל תשתנה וגם הסיפור של המייסדים ישתנה בעתיד. זה עניין כלכלי לא קטן לשנות תצוגות במוזיאון".
ד"ר רוני באום, מנהלת המוזיאון התייחסה גם היא לכך ואמרה: "בימים אלו אנו עמלים על פיתוח תוכניות ותצוגות חדשות והמידע המובא במאמרים שבקובץ יסייע למוזיאון בעדכון התצוגות וחומרי ההדרכה".
יונה, את בכלל תושבת נס ציונה אז מאיפה התשוקה לחקור את ראשון לציון?
"גרתי בראשון לציון שבע שנים בתקופה שהייתי נשואה צעירה. הרחובות של ראשון לציון שיגעו אותי כי לא ידעתי עליהם כלום. כשהתחלתי לעבוד במוזיאון התאהבתי באנשים שעל שמם נקראים הרחובות ועכשיו הם חלק ממני. אני שמחה שהתחביב שלי הוא גם העבודה שלי".
מי הניף את הדגל הכחול־לבן הראשון?
מה כולם חושבים? למרות שבנס ציונה טוענים לבכורה, בראשון לציון מתעקשים שהאב טיפוס לדגל המדינה עוצב והונף אצלם בשנת 1885. את הדגל עשו ישראל בלקינד, מנהיג אנשי ביל"ו ופאני מאירוביץ' בתו של המייסד זאב אברמוביץ'.
הסיפור האמיתי: "בספר נחשף לראשונה מכתבו המקורי ברוסית של בלקינד שנתגלה לאחרונה בספרייה הלאומית ונכתב בשלהי קיץ 1885. במכתב תיאר בלקינד את החגיגה, יצירת הדגל, עיצובו והנפתו בראשון לציון לראשונה בעולם. ניתן להגדיר את המכתב כאוצר היסטורי של ממש, שכן מדובר במקור ראשוני ואישי שנכתב על ידי בעל הדבר עצמו ובסמוך מאוד למועד האירוע. כידוע, מאז יש קרב גרסאות ומקורות מאוחרים אודות הנפת דגל הכחול־לבן לראשונה. אז מה קרה? חגיגת הנפת הדגל בראשון לציון היתה אירוע ספונטני שלא זכה לפרסום בכתבים בני התקופה ובכתבים מאוחרים. לעומת זאת, החגיגה בנס ציונה שבמהלכה הניף מיכאל הלפרין דגל כחול־לבן היתה אירוע מתוכנן מראש במעמד מנהיגי היישוב, שנוכחותם השפיעה מאוד על הפרסום. כמו היום גם אז, לא פרסמת, לא עשית. אמנם הדגל של הלפרין לא מופיע במפורש בכתבי התקופה מפחד הטורקים שליטי הארץ אז, אבל כתבים שפורסמו 30 שנה ויותר לאחר האירוע עשו לו פרסום רב בהגדירם אותו כדגל הכחול־לבן הראשון וכך הוא נחרט בזיכרון המקומי והלאומי".
כמה אנשים ייסדו את ראשון לציון?
מה כולם חושבים: כל ילד בראשון יודע שאת ראשון לציון ייסדו 17 אנשים. האומנם?
הסיפור האמיתי: "מסמכים שנכתבו על ידי ועד המושבה בימיה הראשונים של המושבה מציגים תמונה שונה ומוכיחים לנו כי היו עוד 11 משפחות בנוסף על 17 המייסדים המוכרים לנו ובסך הכל 28 משפחות שהיו במושבה בחודשים הראשונים לייסודה והיתה להם נחלת אדמה. אז לאן הם נעלמו? מסתבר שבזיכרון המקומי נחרתו דברים שנכתבו במקורות מאוחרים ומשהוקם מוזיאון ראשון לציון במלאות מאה שנים לעיר, נקבעו ה־17 הללו כמייסדים. למעשה המוזיאון לא עמד בקריטריון שהוא עצמו הציב: שמייסד הוא מי שהיה במושבה עם ייסודה והיתה לו נחלה. מתוך המסמכים שנחקרו מתברר כי כמה ממשפחות המייסדים המוכרים הגיעו כמה חודשים לאחר ייסוד המושבה. לעומתן שלוש משפחות שהיו במושבה עם ייסודה ולהן נחלה לא נחשבו בקרב המייסדים בטענה כי עזבו בשלב מאוד מוקדם, טענה שהמסמכים שוללים. בנוסף, המחקר מוכיח כי היו במושבה באותם ימים ראשונים עוד משפחות בעלות אדמה שלא נזכרו ולא נחשבו. לאחר 138 שנה מן הראוי לנקוט בגישה מרחיבה ומכילה, להציג ולהנציח את כל אלה שהגיעו למושבה בחודשים הראשונים לקיומה ולזכור את תרומתם גם של אלה שהיו ועזבו כעבור חודשים מספר".
איך נחפרה באר המושבה המפורסמת?
מה כולם חושבים: לפי המיתוס הבאר הראשונה שנחפרה בראש גבעת המושבה (כיכר המייסדים של היום) התמוטטה לאחר חפירה לעומק של 20 מטר, בגלל שנחפרה ללא דיפון באבנים ורק אז הוחל בחפירת הבאר התחתונה - באר המושבה המוכרת.
הסיפור האמיתי: "ידוע כי אנשי ראשון לציון היו מסודרים מאוד. זלמן דוד ליבונטין ראש קבוצת המייסדים היה מנהל חשבונות במקצועו וכל האמת טמונה ב"ספר הקאססע" - ספר החשבונות של המייסדים שבו נרשם כל גרוש או פרנק שהוציאו במושבה. על פי הרישומים הללו הבאר העליונה נחפרה על ידי אנשי מקצוע שהובאו מבחוץ, ודופנה באבנים שעלו הון רב ולכן הסבירות להתמוטטותה נמוכה. אז מה קרה? חפרו, דיפנו תוך כדי החפירה, לא מצאו מים, נואשו ונטשו את הבאר כעבור כשלושה חודשים. חפירת הבאר התחתונה החלה כשבוע או שבועיים לאחר ראשית חפירת הבאר העליונה, באר זו נחפרה במטרה למצוא מים במהרה בשל מקומה הנמוך יחסית. מתוך ביטחון שהמים יימצאו בעומק לא רב החלו המייסדים לחפור בעצמם וללא אנשי מקצוע מתוך 'ידיעה ברורה' שתוך כמה מטרים יגיעו למים. כשחופרים באדמה חולית ללא דיפון, העסק מתמוטט. או אז הזמינו אנשי מקצוע, והחלו לחפור מחדש תוך כדי דיפון. בהמשך, בסיוע הברון רוטשילד, נשלח מקדח אשר בסופו של דבר הצליח במשימתו והמים שהעניקו חיים למושבה נמצאו".
