שהם אלבכר (11) מרגישה היום חסינה וחזקה יותר, אבל העלבון שהותירו בה החרמות שעברה לא התפוגגו.
"כששהם הייתה בת שנתיים היא עברה התעללות מצד הגננת בגן, מה שיצר אצלה חוסר רגשי והיעדר יכולת ללמוד, לנתח ולהגיב בסיטואציות חברתיות", מספרת אמה אפרת. "בכיתה א', בכל פעם שמישהו סירב לשחק איתה, חרב עליה עולמה, ואת מי שרצה בחברתה, היא חיבקה ונישקה. הכל היה קיצוני וזה הרתיע את הילדים.
"כיוון שיש לה בעיית סינוסים, והיה קשה ללמד אותה לקנח את האף, הילדים קראו לה 'נזלת', הדביקו לה שמות גנאי ולא רצו להתקרב אליה. הכל גרם להכל והיא הפכה לילדה מוחרמת".
בשונה מילדים שסובלים בשקט ולא מגלים איזה סיוט עובר עליהם, שהם שיתפה את אמה וסיפרה כמה היא בודדה ועצובה, וזו מיד פנתה למנהלת בית הספר. "הגעתי לכיתה שלה והעברתי לתלמידים שיעור על חרמות", אומרת אפרת. "לשמחתי זה העצים אותה ופתר לתקופה את הבעיה".
בשנה שעברה, בכיתה ה', הזדחל שוב החרם, הפעם באופן סמוי. "העליתי רעיונות להכנת מסיבת יום הולדת בכיתה ואחת הבנות גנבה את ההצעות שלי ופתחה קבוצת וואטסאפ בלעדיי", מספרת שהם. "כשהגעתי לכיתה גיליתי שכל מה שהצעתי בוצע – בלעדיי. כל הרעיונות שלי קישטו את הקירות, וזאת הייתה אכזבה גדולה. מאוד נעלבתי. הרגשתי רע. בעיקר כי אלה היו חברות שלי שפתחו את הקבוצה הזו".
שהם שיתפה את אמה, שהחליטה לא לשתוק. "הפעם דיברתי לא רק עם בית הספר אלא גם עם כל האמהות. לזכותן ייאמר שהן מיד פעלו בעניין ודיברו עם הבנות, שהתקשרו להתנצל".
עלייה חדה בבריונות ברשת
מנתוני מוקד 105 (המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת) עולה שלמרות המודעות, לחרם אין שום כוונה להתפוגג. מקרי הבריונות ברשתות החברתיות נמצאים בעלייה חדה, ובחלק מהמקרים הפוגעים בקטינים הם קטינים בעצמם.
הפגיעות הנפוצות ביותר שטופלו על ידי המוקד בשנה האחרונה היו בנושאי עבירות מין, הפצת תמונות מביכות, חרמות, בריונות והצקות עד כדי איומים בהתאבדות. עבירות הבריונות וההטרדות נפוצות לא רק ברשתות חברתיות (אינסטגרם, טיקטוק ופייסבוק) אלא מתבצעות גם בוואטסאפ.
5 צפייה בגלריה
לינוי אשרם ורז קינסטליך בצעדה. חודש שלם של אירועים להגברת המודעות
( צילום: דוברות עיריית ראשון לציון)
על רקע הנתונים המדאיגים החליטו עיריית ראשון לציון והנהגת ההורים העירונית לציין, זו השנה השנייה ברציפות, את חודש המודעות למוגנות ברשת. שיאו של החודש הגיע בצעדה שהתקיימה השבוע תחת הססמה "חרם זה צלקת":
מאות משתתפים הצביעו ברגליים נגד החרמות והבריונות ברשת במטרה לעורר מודעות לסכנות הכרוכות בהן. ואכן, מאות ילדים ובני נוער, הורים ומורים התייצבו ויצאו לדרך כדי להעביר את המסר. יחד איתם צעדו המדליסטית האולימפית לינוי אשרם, ראש העירייה רז קינסטליך, מ"מ וסגנית ראש העירייה, מחזיקת תיק החינוך, ליאל אבן־זהר, סגן ראש העירייה ומחזיק תיק הצעירים, איתי מתתיהו, יו"ר הנהגת ההורים, צפריר בלזברג וחברי הנהגת ההורים.
"מאות אנשים באו לצעוד איתנו כדי לומר 'לא' לתופעה הבזויה של חרמות ובריונות ברשת", אמר קינסטליך. "המחשבה שפוגעים בדבר היקר לך מכל היא בלתי נסבלת. חרם חברתי גובה מחיר קשה ואכזרי. הוא מייצר שריטה עמוקה שלפעמים אין לה מרפא, ולצערי הרב יש ילדים רבים מדי שסובלים ממנה".
"החלטנו לקחת את העניינים לידיים ולטפל בתופעה מן השורש באופן מדויק ויעיל", אומרת חברת הנהגת ההורים, רביד מזור. "טיפול משולב של מערכת החינוך, העירייה והנהגת ההורים יאפשר לנו להגיע למוחרם וגם למחרים, לנהל שיח בריא, לחבק ולטפל במקרה הצורך. המחויבות שלנו היא לשתף, להושיט יד ולא לעמוד מהצד".
בא מהקישקע
גם אפרת ושהם, שהצטרפו השבוע לצועדים, מרגישות שמדובר בצעד קטן נוסף בדרך אל היעד. "אני חברה בהנהגת ההורים בראשון לציון והנושא בא אצלי מהקישקע, מהבפנים של הבטן", אומרת אפרת, "לכן כחברה בהנהגת ההורים הייתי בין מארגני הצעדה החשובה הזו".
"חשוב להעביר לכל ילד מסר, שיפנה למבוגר שהוא סומך עליו, שיספר לאמא, לאבא או למורה, כדי שיטפלו בזה. רוב הילדים לא פונים ולא משתפים במצוקה, הם מחזיקים בבטן, וזה גורם לנזק רב. למרבה הצער, גם המערכת מתקשה להתמודד, ומובן מדוע - מערכת שכמעט קורסת מרוב עומס לא יכולה לשים אצבע ולגלות פצע של כל ילד, אבל כשילד פונה, הטיפול חייב להיות מיידי".
מה היית מציעה להורים לעשות?
"הכי חשוב זה לא להאשים את הילד ולפתח איתו ערוץ תקשורת, שיידע שיש לו על מי לסמוך. עברתי הדרכות הוריות כדי לדעת איך לעשות את זה. להורים שעסוקים בהישרדות כלכלית ובטלפון, אני מציעה מניסיוננו בבית: שימו את הניידים ב'קופסת מנוחה' ופתחו שיח יומיומי עם הילד, כדי שיבין שאתם הכתובת הנכונה בכל מצב. אומרים עליי שאני אמא מעורבת, אמא מתערבת, אמא לביאה, אז לא, אני פשוט אמא עם יד על הדופק ועם ערוץ תקשורת פתוח, שדואגת לבת שלה".
קראו גם:
שהם, את מרגישה שחרם זה באמת צלקת?
שהם: "כן, נשארת צלקת וזה עצוב, אבל כשעובר הזמן מבינים שזו הייתה רק תקופה, וכשיש לך חברים אתה מתחיל קצת לשכוח ועובר הלאה".
אפרת: "שהם הולכת היום עם חברות למכבי צעיר, משתפת פעולה ומביעה את דעתה, אלה דברים שלא היו ואני מתענגת על כל רגע. הכוח שלה היום הוא לדעת להגיב: אם מישהו מעליב אותה היא מתעלה על עצמה, מסובבת את הגב והולכת, וזה גורם לו להפסיק. היא לא נכנסת למרה שחורה. זאת העוצמה שלה היום".
