למלחמה יש השלכות רבות, בזמן שרובנו מתמקדים באובדן העצום, הכאב והפחד מהעתיד לבוא, יש כאלו שנאלצים להתמודד עם אתגר נוסף כשברגע אחד איבדו את מקור פרנסתם. מרביתם עצמאיים, אותם אנשים שממילא רק החלו להשתקם מנזקי הקורונה וכבר מצאו עצמם ללא הכנסה כשהחשבונות ממשיכים לרדת כרגיל.
אין חתונות, אין עבודה
"ביום אחד כל הלקוחות שלי ביטלו", מספרת תושבת ראשון לציון, ירדן אייזק, מאפרת מקצועית. "כל האירועים נדחו, בדיוק היום הייתי אמורה לאפר כלה שדחתה את החתונה שלה. לצד זה אני בבית עם שלושה ילדים ובעל שעובד מהבית, למזלי הוא שכיר. אני מנסה לעשות את המקסימום, עושה פנים לנשים בבית וסדנאות איפור און ליין. גם כדי להתפרנס בכבוד וגם קצת לנרמל את התקופה המטורפת הזאת".
גם האחים ניב ודביר ניפוסי שמפעילים את אחד מהעסקים האהובים ביותר בראשון לציון, מסעדת עלינא נאלצו לסגור את המקום. "מהרגע הראשון סגרנו", מספר ניב, "קודם כל כי רוב העובדים גויסו למילואים אבל כי לאנשים אין ממש חשק לחגוג. בהתחלה עוד היה ההלם, שלא הבנו מה קורה ולאן זה הולך. עכשיו אנחנו בעיקר עסוקים בחלוקת מזון. גייסנו אלפי שקלים בתרומות והכנו מעל אלפיים מנות לחיילים בשטח".
איך מסתדרים כלכלית במצב כזה?
"אתה מרגיש שיש דברים יותר חשובים. יש אנשים שמתו להם בני משפחה ויקירים, אתמול הייתי בלוויה, הכל מתגמד לעומת המצב. אני לפחות שמח שיש לנו יכולת לתרום ולסייע לאחרים".
קראו גם:
התרסקות בשוק הנדל"ן
גם בשוק התיווך יש עצירה כמעט מוחלטת, אותו שוק שהתרסק בתקופת הקורונה, חטף מהלומה קשה לפני שנה כשהמשכנתאות התייקרו, מוצא את עצמו עכשיו במצב בלתי אפשרי. "אנחנו בקיפאון טוטאלי", מספר תושב ראשון לציון, המתווך אליהו ברנס פז ממשרד איכות נכסים AAA, "זה דרש מאיתנו לארגן כנס חירום של לשכת המתווכים, חייבים למצוא פתרון. אני חסר מילים, זו שנה לא הגיונית, מהרגע שהעלו את המשכנתאות יש ירידה משמעותית בעסקאות, אבל עכשיו אין כלום. השיחות הבודדות היחידות שאני מקבל זה ממי שכבר מכר וחייב לרכוש או ממי שכבר רכש וחייב למכור אבל גם הם בודדים".
יש תקווה שאחרי המלחמה החיפוש אחרי דירות עם ממ"ד יפריח את השוק?
"לא ממש. כי זה לא רק עניין של רצון אלא גם יכולת כלכלית ואחרי המלחמה לרבים לא תהיה את היכולת לרכוש משהו טוב יותר. גם הבנקים לא מרחמים עלינו, אומנם מוכנים להקפיא הלוואות אבל הריביות ממשיכות לרדת, אנשים רק מסתבכים יותר. לפעמים יש תחושה שלאף אחד במדינה לא באמת אכפת מאיתנו".
כמו עצמאים רבים שמצאו את עצמם מחוסרי עבודה, ברנס פז מנסה לנתב את הזמן והאנרגיה שלו למקומות חיוביים. "אני מסייע לתושבים מעוטף עזה למצוא דיור, רק לאחרונה מצאנו דירה למשפחה מנתיב העשרה שאין לה אפילו דירה לשבת בה שבעה על האהוב שאיבדו.
"בעבר עסקתי בתחום המחנאות אז אני מחבר בין תורמים ויצרנים לבין יחידות צבא שזקוקות לציוד. במקביל אני גם מנסה לסייע בהסברה, אני בקשר עם גופי תקשורת בעולם, מעביר חומרים, מחבר אנשים לראיונות ומנסה לעזור כי העולם לא באמת מבין מה עובר עלינו. אבל עם כל הכבוד לעשייה, אני במצב של חוסר אונים, תחושה קשה שאין באמת מה לעשות וששום דבר שנעשה לא מספיק".
שמלות הכלה נותרו על הקולב
"מאז שהתחילה המלחמה אני לא יוצאת מהבית", מספרת המעצבת, אפרת מימון בעלת עסק לעיצוב שמלות כלה ברחוב הרצל. "יש לי טלפונים דחופים, כמו כלות שרכשו עיצוב גרנדיוזי ולא מבטלות את החתונה, אבל רוצות בגד סולידי יותר או בנות שהחתונות רחוקות ועוד מקוות שהכל יהיה בסדר. אני מקווה שנחזור לעבודה באופן הדרגתי, אי אפשר להשוות את זה לקורונה.
"בתקופה של הסגרים פרחתי, ניצלתי את הזמן להתמקצע בשיווק העסק שלי, יצרתי תכנים וסרטונים שקידמו אותי, אבל עכשיו זה אחרת. אני לא באמת יודעת מה עומד לקרות, לא יודעת מתי שוב אוכל לפתוח את העסק שלי. למרות הכל, אני אישה מאמינה ומתפללת לישועות כהרף עין. הכל קורה מדויק ונכון למטרה טובה ואני משתדלת להתעצם ולהתחזק גם במקום הקשה שאנחנו נמצאים בו".
