כשדני ושיר (השמות בדויים) מראשון לציון נישאו הוא האמינו שזה לכל החיים, שום דבר לא הכין אף אחד מהם שמערכת היחסים שנולדה מהאהבה תהפוך לרעילה ואלימה. רק היום, שלוש שנים אחרי הגירושים ועדיין במהלך טיפול מתמשך, מבין דני (43) כיצד הפך מילד שנרתע מהיחסים התוקפניים בין הוריו, לגבר מתעלל בעצמו. "כל הנסיעה צרחתי וקיללתי אותה, היא לא הוציאה מילה אבל ברגע שהגענו הביתה היא ברחה עם הילדים. לקח לי זמן להבין איפה טעיתי".
ההכרות. אהבה גדולה
הם הכירו ברשתות החברתיות וניהלו קשר זוגי נורמטיבי לחלוטין. "כבר הייתי בן 35, חיפשתי קשר רציני ומהר מאוד התחברנו ועברנו לגור יחד", נזכר דני, שעובד בתחום הבנייה, "היו לנו יחסים טובים, זאת הייתה אהבה גדולה. כמובן שהיו ריבים, כמו כל זוג, אבל שום דבר לא העיד על מה שעומד לקרות. רק בדיעבד אני רואה את הדגלים האדומים, בריב אחד קיללתי, בריב אחר היא קרעה משהו בעל ערך עבורנו וזרקה מהחלון, אז לא הבנו, היום אני מבין שזה לא נורמטיבי".
קראו גם:
דני מעיד על עצמו שגדל בבית שבו המריבות והקללות לא היו אירוע יוצא דופן. "אמא שלי הייתה צועקת המון על אבא שלי, מקללת אותו ומתעצבנת עליו, אבל אף אחד מהם לא היה טלית שכולה תכלת. אבא שלי נהג להמר, רוב הריבים שלהם היו על כל הכסף שהוא הפסיד. זה הגיע למצב שכשהייתי נער הוא מכר את הבית כדי לכסות חובות הימורים, התחננתי לפניו שלא יעשה את זה.
"אחר כך נאלצתי לעזוב את הבית ומאז ועד היום הם חיים בשכירות. כבר אז היה לי ברור שזו לא זוגיות בריאה כשכול הזמן יש ריבים וצעקות, לא חשבתי שזה מה שיקרה לי. חלמתי על זוגיות אחרת, על אישה שיודעת מה המקום שלה, שמכבדת, דואגת לילדים ומבשלת להם כמו אמא שלי. אבל גם לא רציתי להיות מנותק מהאחריות על הבית כמו אבא שלי".
ההסתבכות. המכה הראשונה וצו המעצר
לאחר החתונה בני הזוג, שהיום הורים לשני ילדים בני 6 ו-7, עברו להתגורר סמוך למשפחתה של שיר במטרה להיעזר בהם. "היה לה חשוב להיות קרובה אליהם ואני הסכמתי. עבדתי המון שעות אז רציתי שהיא תוכל לקבל עזרה. מהר מאוד היא נכנסה להריון ומיד אחר כך לעוד היריון. אין ספק שהלחץ הכלכלי והאישי בינינו לא תרם למצב והיו הרבה ריבים. אבל מקרה אחד יצא משליטה. היא הייתה בחודש שביעי ותכננה לקחת את הגדולה להורים שלה כדי ללכת לאירוע של חברה. הצעתי שאבטל תוכניות כדי להישאר איתה, לה זה פחות התאים, באמת שלא הייתי כמעט עם הילדה אז אולי היא פחות סמכה עליי, אבל התעקשתי. באותו לילה היא העירה אותי בצרחות, מסתבר שאחרי שטיפלתי בילדה והשכבתי אותה לישון נרדמתי והנייד שלי היה על שקט. בגלל שלא עניתי היא נבהלה וחזרה הביתה, וכשהבינה מה קרה התחילה לצרוח".
איך אתה הגבת?
"הייתי בשוק. גם אני צעקתי וקיללתי. זה הגיע למצב שדחפתי אותה והבאתי לה מכה, אולי מתוך שינה. זה היה בטעות, גם היא החזירה לי, לשנינו היו סימנים מהערב הזה. היא הזעיקה את אמא שלה שבאה לקחת אותה ואת הילדה. למחרת כשאמא שלה התקשרה עוד הייתי עצבני, היא שאלה מה קרה באותו ערב ואני קיללתי ואולי גם איימתי, עדיין מאוד כעסתי. לא הבנתי איך מערב שבו רציתי לפרגן לה הגענו למצב כזה? בעקבות השיחה הזאת הם הזמינו לי משטרה ונעצרתי. רק בתחנת המשטרה נפל לי האסימון, הבנתי שאולי הגזמתי בתגובה שלי. קיבלתי צו הרחקה וכשחזרתי לדירה התנצלתי וביקשתי ממנה הזדמנות נוספת, לא רציתי להתגרש.
"בהמשך גם הסכמתי לעבור לדירה יותר גדולה לבקשתה, זה רק החמיר את הלחצים וכשהתחילה הקורונה והיא לא עבדה בכלל היה לנו קשה. כמעט לא הייתי מעורב בבית, יש לי מוסר עבודה גבוה וכל היום הייתי עסוק בחוץ בעבודה".
ההסלמה. "כל ריב שולי הפך לפיצוץ"
בהיעדר טיפול האירועים המשיכו לחזור על עצמם, במקרים נוספים דני מקלל את שיר, ובמקרה חריג הוא גם תוקף אותה מילולית ומאיים עליה מול כל בני משפחתו. "זה היה בערב חג אצל ההורים שלי, כעסתי על אחד מבני המשפחה והיא נזפה בי, התחיל ויכוח בו קיללתי אותה ואיימתי, צרחתי עליה מול כולם 'סתמי! לא יודע מה אעשה לך'. נצמדתי אליה אבל לא הרבצתי. אבא שלי ממש הפריד בינינו, לא האמין שאני מתנהג ככה. כל הנסיעה הביתה צרחתי וקיללתי אותה, דפקתי מכות בדש בורד והשתוללתי. היא לא הוציאה מילה, היה ברור לי שהיא מפחדת. ברגע שהגענו הביתה היא אמרה לי שהיא הולכת לקנות לילדים משהו טעים שיירגעו, אבל היא ברחה איתם להורים שלה.
"גם הפעם לקח לי זמן להבין את הטעות שלי. תמיד הייתי אדם כעסן, מתעצבן בקלות ובעוצמות חזקות. גם עם חברים וקולגות זה קרה לי, כבר איבדתי שני שותפים בגלל זה. מספיק שהיו אומרים לי מילה לא יפה, או לא מדברים אליי יפה ואני מתעצבן. הייתה לי בעיה אבל התעלמתי ממנה.
"עם הזמן ריבים ממש שוליים הפכו לפיצוץ בינינו. ביום חגיגי היא כעסה שלא קניתי לה פרחים ואני כבר הייתי בדרך הביתה עם זר, שלחתי לה תמונה של הפרחים והודעה כועסת שעכשיו אני זורק אותם. כשהגעתי הביתה אמא שלה כבר חיכתה איתה, היא כנראה חששה. באותו יום היא עזבה ונפרדנו".
הטיפול. "קיבלתי כלים שלא היו לי"
במקביל, בני הזוג מתחילים לקבל תמיכה וליווי מהמרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בראשון לציון, זאת לאחר שהמרכז מקבל דיווח מהמשטרה על התלונות שהוגשו נגד דני. בדיעבד, למרות שלא הצליחו להציל את נישואיהם, הטיפול הצליח להציל את מערכת היחסים המשפחתית.
"התגרשנו לא בטוב, הלכנו לבית משפט ולא היה קל. אבל בשלב הזה כבר התחלתי לקבל טיפול, בהתחלה פרטני ובהמשך קבוצתי. לראשונה הייתי במקום שלא שופטים אותי אלא מנסים לעזור. כשהגעתי הייתי גמור, ממש בדיכאון, אבל קיבלתי שם כלים שלא היו לי, למדתי איך להתמודד עם כעס. בגירושים היו פיצוצים בינינו ועדיין נשארתי רגוע, כי הבנתי שהכעס רק מזיק לי. זה גם שינה את היחסים שלי עם הילדים, אנחנו בהורות משותפת. פעם לא הייתי בכלל מעורב בחיים שלהם, היום הם אוהבים אותי, מחפשים בקרבתי, מתקשרים אליי בימים שאני לא איתם. יש לנו קשר מדהים, הם ממש מחוברים אליי. הם עוד אומנם קטנים אבל אני מבין שיגיע היום שאני אצטרך לדבר איתם על מה זה זוגיות נכונה, אני לא רוצה שהמעגל הזה ימשיך, אני רוצה שהם ימצאו זוגיות טובה ובריאה.
"התנצלתי אינספור פעמים בפני גרושתי, לקחתי אחריות על מעשיי והיום היחסים בינינו טובים. מאז הטיפול אני יודע לקחת דברים בפרופורציה, אבל ברור שעדיין יש בי חשש לחזור להתנהגות של פעם. חשוב לי שגברים יכירו את המקום הזה, ידעו שזה ממש לא מקטלג אותך, אל תתנו לבושה למנוע מכם לקבל עזרה כי יש טיפול לכל דבר".
למעלה מאלף מטופלים
במרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בראשון לציון מקווים שסיפור ההצלחה של דני יסייע לגברים נוספים לפנות לקבלת עזרה. באמצעות צוות מיומן של עובדות ועובדים סוציאליים מנוסים, משמש המרכז עוגן עבור למעלה מאלף תושבים הזקוקים לתמיכה וכלים להתמודדות עם משברים משפחתיים, רובם נשים.
מנהלת המקום, גילה כהן, מסבירה כי הם מקווים לראות יותר נוכחות גברית במקום. "אין כאן תוקף וקורבן, לכן גם לא תצאו מכאן עם אות קין. הטיפול אינו זוגי, אנחנו מטפלים בכל צד בנפרד, כל אחד הוא מטופל במצוקה ונפגע שמקבל כלים כדי לשפר את חייו".
המרכז הפועל לאורך כל השנה, מהווה כאמור כתובת מקצועית למאות משפחות. רוב המטופלים מופנים על ידי משטרת ישראל לאחר הגשת תלונות, כשהמטרה היא הפסקת האלימות בזוגיות, לקיחת אחריות על החיים, התמודדות עם אתגרים והתגייסות לתהליך של שינוי.
ראש העירייה רז קינסטליך, מבקש מהתושבים לא להסס לפנות לעזרה. "בימים אלה, כשכולנו מתמודדים עם השלכות המלחמה, אנחנו עדים לעלייה במקרי האלימות במשפחה ולמצוקה של נשים רבות שסובלות מאלימות פיזית, מינית, כלכלית או מילולית. אני קורא לכל מי שסובלת מאלימות לפנות לגורמי הסיוע העירוניים שערוכים לתת מענה מיידי לכל אישה או איש שזקוקים לעזרה. המסר שלנו ברור, אפס סובלנות לאלימות".
מתמודדים עם אלימות וזקוקים לעזרה? ניתן לפנות למרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה בכתובת רח' ירושלים 2 ראשון לציון, או בטל': 03-9689807/ למוקד העירוני בטל' 106 / מוקד משרד הרווחה בטל' 118 / או למרכז זכויות נשים עירוני בטל' 03-9678247.
