אבנר צור, דמות מוכרת מקבוצת הניווט ראשון לציון והשפלה, תושב היישוב אירוס הסמוך לרחובות, שזכה בשני פרסי הביטחון, הלך לעולמו השבוע, לאחר שנפצע קשה מאוד בתאונת דרכים כשרכב על אופניו. הוא היה שותף לתכנון מכונת הסי.טי הראשונה בישראל, הלך ברגל או רכב על אופניו לכל מקום, למרות שהיה נכה צה"ל. "הוא יחסר לנו מאוד", ספדו לו השבוע חבריו.
קראו גם:
חברי מועדון הניווט ראשון לציון והשפלה שמעו על התאונה שהתרחשה קצת לפני יום הזיכרון ולא שיערו שמדובר בחברם לקבוצה מזה 35 שנים. "אמרו בדיווחים שמדובר ברוכב אופנוע כבן 60, אז לא חשבנו שמדובר בו. כשהוא נפטר שמונה ימים לאחר מכן, הם פתחו את הטלפון שלו והודיעו לנו", מספר חן נירן, חבר בקבוצת הניווט.
המצפן נשבר
בערב יום הזיכרון רכב אבנר על אופניו בכביש 42, לאחר מפגש שבועי עם חבריו, גמלאי התעשייה האווירית. כשהוא כבר קרוב לביתו באירוס, הוא נפגע מקטנוע ופונה לבית חולים שמיר ללא הכרה. הוא נפטר מפצעיו לאחר שמונה ימים כשהוא משאיר אחריו חלל ענק, אישה, שתי בנות ושישה נכדים שהעריצו אותו.
אבנר היה אחד הנווטים הוותיקים במועדון. על אף שתמיד ניווט בהליכה עקב הפציעה בכף רגלו, תמיד ניסה לנווט במסלול הארוך יותר. "הוא ייזכר תמיד כמזניק הנצחי בניווטי המועדון והיה שותף ליצירת המסלולים התחרותיים", מספר נירן ומוסיף שעל מצבתו של צור הניחו חברי הקבוצה מצפן שבור.
אבנר צור נולד בחולון ב־4 באוגוסט 1948, בן יחיד לרחל וליחיאל. הוריו גידלו אותו ביחד עם בת דודתו שאיבדה את הוריה בפיגוע במעלה העקרבים. לאחר הלימודים בבית הספר התקבל ללימודי הנדסת מכונות בטכניון, בצבא שירת בחיל ההנדסה והשתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ושלום הגליל. הוא נפצע מספר פעמים בשירות הסדיר והמילואים. הוא עלה על מוקש עם הג'יפ שלו ואיבד את השמיעה לאורך השנים בעקבות הפציעה. באחת הפעמים בהן היה במילואים, הפלוגה שלו חיזקה בונקרים. אבנר ניגש לעזור לחבר כשקיר טרומי מבטון במשקל רבע טון נפל עליו. בפציעה הוא איבד שלוש אצבעות בכף רגלו.
אבנר פגש את תמי (תמר), או כפי שקרא לה "חצי" או "אשת חיקו הנצחית", עת היה סטודנט שנה ב' והם התחתנו שנה לאחר מכן. בפברואר האחרון הם חגגו 50 שנות נישואין. לאחר שסיים את לימודיו בטכניון, אבנר התקבל לעבוד באלסינט בחיפה והיה שותף לתכנון מכונת הסי.טי הראשונה בארץ.
לפני כ־40 שנה, עבר לעבוד בתעשייה האווירית וזו הייתה עבודה עם שליחות עבורו. הוא היה אומר שהוא לא הולך לעבוד, אלא מגיע לשחק. באירוע הפרישה שלו, הוא אמר שהוא "מגיע לעבודה ברגל (מרחובות לבאר יעקב) או באופניים ומתחיל לשחק באבני פלא דמיוניות במחשב. ממש כמו בגן". לאחר שיצא לפנסיה, הוא חזר לעבוד בהתנדבות ולאחר מכן הועסק כיועץ עד הקורונה. לאורך שנות עבודתו זכה להכרה ולהערכה מרובה, יעידו על כך שני פרסי ביטחון ישראל שהוענקו לו.
אבנר אהב את הארץ והוא טייל בשביליה לאורכה ולרוחבה. הוא היה צופה אדוק של סרטי טבע ומדע וידען גדול בהיסטוריה ובתנ"ך
הוא וחבריו לעבודה התנדבו בארגון "מילבת" שעוזר לאנשים עם מוגבלויות, המצאותיו עזרו לנערה קטועת יד לאסוף את שערה הארוך כמו שאר חברותיה, או לילדים עם שיתוק מוחין לגזור במספריים.
תמיד בהליכה
אבנר צור אהב את הארץ והוא טייל בשביליה לאורכה ולרוחבה. הוא היה צופה אדוק בסרטי טבע ומדע וידען גדול בהיסטוריה ובתנ"ך. הוא היה נווט באיגוד לספורט הניווט בישראל ואהב מאוד לקחת חלק פעיל בניווטים ובארגונם. אבנר הקפיד להשתתף במסלול התחרותי, אך מכיוון שלא היה יכול לרוץ, הוא עשה אותו בהליכה ותמיד צחק על עצמו שהוא מגיע ראשון מהסוף.
שימורה של השפה העברית היה בראש מעייניו והוא תמיד העיר למי שמילים לועזיות היו שגורות בפיו, החבר'ה קראו לו "אבשלום קור". הוא היה חותם את שמו ברבים אב"צ ובקרב בני משפחתו ב"סבאבא".
בעל חוש הומור לא שגרתי שהיה עונה למי ששאל לשלומו "עד ששאלת היה בסדר", וזה המשפט הנצחי המזוהה עימו.
