בחודש מאי 2002 הגיע לגן העיר בראשון לציון מחבל מתאבד ופוצץ את עצמו. בפיגוע הזה נהרגו שני תושבי העיר ועוד למעלה מ־40 נפצעו בדרגות קושי שונות. לפיגוע היה עד גם בניה טביב, אז נער בן 15 שהיה בטוח שניצל בנס וגופו נשאר בריא ושלם, אך לא שיער לעצמו שהוא יחל במסע נפשי מתיש וקשה שעליו הוא מצליח להתגבר רק בימים אלה.
קראו גם:
כעת הוא רוצה להעניק מהניסיון שלו ולהציל אחרים שנמצאים במקומות קשים בחייהם.
הטראומה
"בגיל חודשיים אומצתי על ידי משפחה דתייה מראשון לציון", מספר השבוע טביב ל"ידיעות ראשון-רחובות", "למדתי בבית ספר שמעוני ולאחר מכן בתיכון טומשין, סך הכל ילדות בלי אירועים מיוחדים. הדבר היחיד שאפשר לומר שהיה חריג הוא שעד גיל שלוש לא הצלחתי לדבר והיה לי גמגום שהסתדר באופן טבעי. בגיל 15, לפני 20 שנה, חיי השתנו מקצה לקצה. הייתי אמור לעבור באיזור גן העיר, אבל משום מה משהו בראש אמר לי ללכת מסביב ולא לעבור דרכו. פתאום שמעתי בום עצום ומההדף עפתי לגמרי וראיתי סביבי אנשים רצים לכל הכיוונים, כשברקע בהלה, צעקות וצרחות. הכל היה מלא בדם וזכוכיות בכל מקום. הבנתי כבר שזה פיגוע טרור כי זאת הייתה תקופה כזאת.
"חזרתי הביתה בניסיון להתאושש, אבל למחרת התחילו בעיות ששינו לי את מהלך כל החיים. קמתי בבוקר ופשוט לא הצלחתי לדבר, כל היום הראש היה עסוק במה שקרה ולא הצלחתי להגות מילים שלמות. הרגשתי בכל הגוף חרדות ופחד. אם רציתי להוציא מילים הייתי צריך ממש לרעוד ולנענע את הגוף. אותו גמגום קשה שהיה אצלי בגיל שלוש חזר אליי ברגע אחד.
"הבעיה נמשכה מספר ימים עד שלא הייתה ברירה ולקחו אותי לרופאים שבדקו אותי ואבחנו אותי כמי שסובל מגמגום בגלל טראומה והבטיחו לי שזה יעבור עם הזמן, אבל זה לא עבר בכלל עם הזמן, להיפך, זה רק הלך והחריף.
ההסתגרות
המצב החדש השפיע על טביב בצורה מאוד קשה. "הפכתי להיות אדם סגור, סבלתי מריחוק חברתי ואנשים היו צוחקים על חשבוני. ככל שהתבגרתי גם לא הצלחתי למצוא את המקום שלי, לצבא לא התגייסתי כי קיבלתי פטור ולא הייתה עבודה שהצלחתי להחזיק בה מעמד. אנשים בחוץ היו רואים אותי עם הרעד והדיבור המגמגם והיו צוחקים עליי, כך שהביטחון העצמי שלי היה נמוך מאוד ולא הייתי כמעט יוצא החוצה. רק מי שבאמת קיבל אותי נשאר חבר שלי ואיתו הייתי מוכן לבלות ולהיחשף בפניו". מספר טביב בקושי.
"אותו פיגוע המשיך לתת את האותות והנזקים שלו גם הרבה שנים אחרי. לפני חמש שנים, בשנת 2017, אובחנתי גם עם אפילפסיה שהייתה רק מחמירה עם כל מצב רגשי ונפשי קשה. בגלל שלא הצלחתי להחזיק מעמד בעבודות נכנסתי לחובות והמצב לא האיר לי פנים".
"אני רוצה לתת כוח לאלו שנמצאים במקומות קשים וחושבים שאין להם יכולת להשתקם. יש לי רצון גדול להרים אנשים למעלה ממקומות נמוכים שהם נמצאים בהם"
טביב זוכר היטב את היום שבו הרגיש איזשהו זיק של תקווה. "יום אחד שמעתי הרצאה שעסקה בלקיחת הגורל בידיים. היה שם מישהו שממש דיבר אליי וסיפר שם איך להפסיק להיות קורבן ולרחם על עצמך ולהתחיל לשנות דברים כדי שהגורל שלי יהיה אחרת. החלטתי שאני אחיה חיים שלמים מתוך שמחה ואפסיק להיות קורבן".
מה בדיוק עשית?
"קודם כל עברתי טיפולים שעוסקים בשינוי החשיבה והתפיסה העצמית וראיתי איך זה עוזר לי ממש להתקדם. הביטחון העצמי שלי עלה והערך העצמי שלי הפך להיות דבר שאני מאמין בו.
"זה לא קרה ביום אחד, זה היה תהליך של יותר משנה, אבל בניתי את עצמי מחדש ולמדתי להעריך את עצמי ואת מה שיש לי. עד היום בכל דבר רע שקרה לי האשמתי את אותו פיגוע וריחמתי על עצמי, אמרתי שאני לא מצליח וששום דבר כבר לא יצליח לי בגלל אותו מחבל. עכשיו זה כבר לא קול שמלווה אותי, אני לא מוכן לוותר יותר לעצמי ולמצוא תירוצים למה לא הולך לי".
התקווה
טביב החל לעבוד בתור מוכר ברשת מרכולים. "זו עבודה קבועה שלא האמנתי שאני יכול להחזיק, צריך להבין, זה דבר שבעבר הייתי יכול רק לחלום עליו. בכלל הייתי נמנע מלעבוד במקום שיש בו אינטראקציה עם אנשים.
"לצבא לא התגייסתי כי קיבלתי פטור ולא הייתה עבודה שהצלחתי להחזיק בה מעמד. אנשים בחוץ היו רואים אותי עם הרעד והדיבור המגמגם והיו צוחקים עליי"
"ככל שהשיקום העצמי שעברתי התקדם, כך גם הגמגום שלי הלך ופחת, אם בעבר לא יכולתי כמעט להוציא משפטים אז היום המצב השתנה לגמרי. בעבר הייתי צריך לרעוד כדי להוציא מילים מהפה והיום מלבד פעמים שאני נתקע פה ושם זה נשמע אחרת לגמרי".
כעת, כשהוא במקום הרבה יותר בטוח בעצמו, מנסה טביב לצאת לדרך אחרת. "עכשיו הרצון שלי הוא לתת מהניסיון האישי שלי לאחרים. התחלתי ללמוד NLP ואני רוצה להיות מטפל, לתת כוח לאלו שנמצאים במקומות קשים וחושבים שאין להם יכולת להשתקם. יש לי רצון גדול להרים אנשים למעלה ממקומות נמוכים שהם נמצאים בהם.
"אני גם עובד על הרצאה שבה אשלב את סיפור החיים שעברתי כדי לחזק אנשים. קיבלתי על עצמי משימה אחרי שהצלתי את עצמי - עכשיו להציל אחרים. זאת השליחות שלי".
