לנוכח התמשכות מצב הלחימה, רבים מהמפונים בדרום שהגיעו לראשון לציון החלו לעזוב את העיר, בהם גם עשרות מפונים שהתגוררו עד לאחרונה במעונות הסטודנטים בעיר. הדס ראובן (39) מאשקלון הגיעה לראשון לציון עם בתה סול בת השלוש והכלבה שלהן. בן הזוג שלה משרת במילואים והיא נאלצה להתמודד לבד עם הלחצים והפחדים.
"ה־7 באוקטובר חרוטה בזיכרון לעד", אומרת ראובן. "רק ביום השלישי הצלחנו לצאת מהעיר והלכנו לחבר בפתח תקווה. אחרי כמה ימים חזרנו הביתה, אבל הכל נעשה בלחץ אטומי. הבית כל הזמן נעול, החלונות סגורים וממש פחדתי לצאת מהבית. באשקלון יש רק 30 שניות להגיע למרחב ממוגן, את בקושי מתחילה לשמוע את האזעקה וכבר יש בומים".
כשבן הזוג גויס למילואים ראובן החליטה לעזוב את הדרום. "הגענו למעונות הסטודנטים בראשון וזה היה הלם. ממ"ד לא רק לגוף, אלא גם לנשמה. פתאום אפשר לצאת מהחדר, להתרחק קצת ממרחב מוגן, כי דקה וחצי זה יחסית המון זמן. בימים הראשונים כל הזמן עמדתי בחצר המעונות כי כל כך נהניתי להיות בחוץ, בשמש הנעימה ובלי דאגות.
"כל הזמן מגיעים לכאן מתנדבים, מדריכת פילאטיס, הפעלות לילדים וים של פינוקים. כל בוקר המקום מלא במאפים מפנקים. הדירות מקסימות, הכל נוח ונעים. הבת שלי התחילה ללכת לגן עירייה והיא פשוט פורחת. בכלל לא עוצרת בשער להיפרד ממני מרוב שהיא נלהבת. אנחנו נאלצים לעזוב, לכן ממש הכנתי אותה נפשית, כי ידעתי כמה היא נקשרה למקום. הפכנו כאן לקהילה קטנה, הילדים הכירו אחד את השני, המבוגרים התחברו, כמו סוג של שותפות גורל. כולנו עקורים ויחד מנסים למצוא את הפינה השקטה שלא מצאנו בשום מקום אחר. יש לנו כמעט כל מה שאנחנו צריכים, ובעיקר שקט וביטחון. מאוד נהניתי לגור כאן, יש כאן אנשים מדהימים, אווירה טובה ויחס חם".
קראו גם:
גם ר' מעוטף עזה, שהגיעה למעונות עם שלושה ילדים, מתקשה לדמיין כיצד להיפרד מהעיר שהפכה לעוגן עבורה: "הימים כאן היו סוג של אופוריה. קיבלנו חיבוק כל כך חזק ואוהב מהעיר, אין לי מילים להודות. יצרנו כאן בועה של שקט. זה היה הלם, כמו עולם חדש שנקלטנו אליו ואנחנו רק רוצים לשכוח מהיכן הגענו. לצערי אנחנו נאלצים לשוב, אבל החיים האמיתיים שלנו הם לא בראשון לציון אלא במושב שלנו".
מי שיצר את התיאום בין מעונות הסטודנטים למפונים, הוא המשנה לראש העירייה, חבר המועצה אסף דעבול. סך הכל התארחו במתחם 43 מתושבי הדרום שפונו מבתיהם. מדי יום הגיעו אל מעונות הסטודנטים מתנדבים שיזמו הפעלות לילדים והרצאות, נציגי משרדים ממשלתיים ודעבול וצוותו שנמצאים עם המפונים בקשר רציף.
רבים מהם אמנם כבר עזבו, אך דעבול מתחייב להמשיך ללוות את כל מי שזקוק לעזרת העיר ראשון לציון.
"גייסתי את האנשים שסביבי ודאגנו למזון חם, מוצרים יבשים, מוצרי היגיינה, ביגוד ואפילו פיצוחים לשבת. הרגשנו שעלינו להעניק את כל מה שביכולתנו לתושבי הדרום שמתארחים בעיר שלנו. מבחינתי, הם תושבי העיר. בהזדמנות זו, ברצוני להודות לצוות המעונות ולמנהל הרווחה בעירייה שהתגייס גם הוא למשימה החשובה הזו".
