אם יש נושא אחד שבוער לתושבי ראשון לציון יותר מכל - הוא נושא הפקקים במערב העיר, בעיה כאובה שמשבשת כבר תקופה ארוכה את החיים בעיר, וגורמת סבל רב לנהגים ובעלי עסקים. "מיינט ראשון" פורט את הנזקים, בעיקר של בעלי העסקים, שכעת גם מתארגנים לתביעה ייצוגית נגד נת"ע והעירייה. שאלת השאלות היא: עד מתי?
בעלי העסקים: "בקורונה היה טוב יותר"
יום ראשון, השעה 12:00 בצהריים. בדרך כלל השעות הללו, בדגש על שגרת "אחרי החגים" מביאות עימן מבקרים רבים למרכז המסחרי בראשון לציון, כאלו שמחפשים ריהוט במבצע במרכז המסחרי או סתם באים לעשות קניות במרכז G. כעת תנועת המבקרים דלילה והצהרות בעלי החנויות על רצונם לסגור את העסקים מעידות יותר מכל על הנזקים שנגרמו להם בעקבות עומסי התנועה.
ג'קי לוי, בעל "המרכז הישראלי לריהוט" במרכז המסחרי: "אנשים כבר לא מגיעים לכאן בגלל הפחד שלהם להיכנס לכאן כי הפקקים לא מאפשרים להם לזוז. הפקקים האלה גמרו לנו את הפרנסה, אף אחד לא מגיע לפה יותר. בשעה שלוש בצהריים כבר אין אצלי אנשים, פעם היו מגיעים לפה קונים רבים, אבל גם הם שומעים שאפשר להיתקע כאן שעתיים בפקק.
"אני עצמי גר במרכז העיר וכשאני יוצא בשעה שבע בערב אני מגיע הביתה בשעה תשע. כמו שזה נראה כיום אני לא אצליח להחזיק את העסק ולא תהיה ברירה אלא לסגור. כמות האנשים שירדה לא מאפשרת לי להחזיק את המקום, אפילו בתקופת הקורונה היה טוב יותר, עכשיו אף אחד לא רוצה להגיע לכאן".
ניסיתם לדבר עם מישהו?
"לצערי אין לנו עם מי לדבר, מה יעזור לנו לדבר על זה עם ראש העירייה? הוא הרי לא יכול לעשות כלום. ברגע שהחליטו להרים את הרכבת הזאת והתחילו עבודות אז הכל נהרס וכבר אין דרך חזרה. אני מדבר עם חברים שלי שיש להם עסקים באיזור וכולם באותה צרה, הם לא יודעים אם הם יכולים להמשיך להחזיק את המקומות שלהם כי השכירות כבר לא מכוסה על ידי ההכנסות מרוב שיש ירידה גדולה בתנועת הקונים. כדאי שמישהו יתעורר שם בנת"ע או בעירייה כי זה ייגמר בסוף באסון, בעלי עסקים יגיעו למצב שאין להם מה לאכול ואני לא אומר את זה סתם, אנחנו בדרך לשם".
גם ישראל רוזנבלט, אחראי משמרת ועובד במרכז המסחרי, מתוסכל מהמצב: "אם אני עובד משמרת בוקר וצריך לצאת בשעה ארבע מהמקום אז אני מוצא את עצמי מתברבר כמעט שעה במקום נסיעה שפעם הייתה לוקחת לי רבע שעה. גם בדרך למקום העבודה זה יכול לקחת כמעט שעה במקום 20 דקות כמו בעבר.
ג'קי לוי, בעל חנות רהיטים: "אף אחד לא מגיע לפה יותר. בשעה שלוש בצהריים כבר אין אצלי אנשים, פעם היו מגיעים לפה קונים רבים אבל הם יודעים שמי שמגיע לכאן יכול לחכות לפעמים שעתיים בפקק"
"אי־אפשר לפספס את זה שיש ירידה גדולה בכמות הלקוחות שבאים למקום, ירידה גדולה מאוד. בעלי החנויות יושבים לפעמים כמעט יום שלם ולא נכנס אליהם אדם אחד. מי שיגיע לפה יוכל לראות עוד ועוד חנויות שנסגרות בגלל שאין אפשרות לשלם את השכירות ודמי הניהול כי הלקוחות פשוט לא מגיעים. כל יום יש הודעה בקבוצה אחרת: 'לא להגיע לאיזור קניון הזהב בגלל עומס ופקקים'. כל הודעה כזאת מורידה עוד יותר את הסיכוי שיגיעו לכאן קונים. ניסינו לברר מה קורה ומה עוד עתיד לקרות, אבל אין לאף אחד בעירייה תשובות. גם הם אומרים שמי שלקחה על העיר הזאת בעלות זאת חברת נת"ע והיא זאת שקובעת מה יקרה מבחינת התחבורה".
אל הכעס שלהם מצטרפת גם שוש צמח, בעלת חנות רהיטים במרכז המסחרי שהחלה כבר לבדוק אופציות אחרות לתעסוקה. "קודם כל ברמה האישית זה הפך להיות בלתי נסבל להגיע הביתה וגם לחזור לשם. לפעמים לוקח לי לחצות את צומת משה דיין למעלה מ־25 דקות שזה ציר שכל אורכו הוא לא יותר מ־200 מטרים. בסופו של דבר נסיעה מהמרכז עד לבית באור יהודה נמשכת יותר משעה כשרוב הפקק הוא בתוך העיר. זה כל כך מתסכל שהתחלתי לחפש מקום עבודה אחר ולעזוב את המרכז המסחרי. ממילא אין יותר מדי עבודה כי אנשים לא מגיעים עם התנועה החסומה הזאת. המצב כרגע לא מאפשר לנו להמשיך לעבוד שם".
הנהגים: "כל נסיעה - סיוט"
מלבד בעלי העסקים והעובדים שנאלצים להגיע מדי יום לאיזור, גם התושבים בשכונות הסמוכות כבר התרגלו לכך שהם צריכים לחשוב בבית לפני שהם יוצאים, אחד מהם הוא אמיר עידן המתגורר בסמוך. "אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל כשמדברים על האיזור הזה. נסיעה שלי במקום הזה הפכה לבלתי אפשרית. אני חושב כמה וכמה פעמים לפני שאני יוצא לכיוון. גם את הקניות שלי אני עושה ביום חמישי בלילה. אני אפילו לא מעז לחלום על נסיעה באיזור הזה ביום שישי.
"התסכול הוא שכולם יודעים שהרכבת לא תיסע לפני שנת 2030 ולכן המצב רק ילך ויחריף. מעבר לכך, מי שחושב שהרכבת תפתור את הבעיה צפוי להתאכזב, זאת תהיה פארסה כי הכלי הזוחל הזה לא יהיה מה שישחרר את עומס התנועה. גם אף אחד לא יתחיל לנסוע באופניים כמו שמקווים כדי להקל על העומס וכנראה שסתם לקחו נתיבים עבור הרוכבים, שלא הורידו לחץ מהכביש.
"מי שמשלם את המחיר על כל ההרפתקה הזאת שנכנסנו אליה הם אנחנו התושבים. אני אומר חד־משמעית שראש העירייה ישלם על כך מחיר פוליטי בשנת הבחירות שבה אנחנו נמצאים. אני חושב שגם הוא מבין שיש לו בעיה גדולה כי דבר כזה יכול לשנות את דעתם של התושבים".
המציאות הקשה מייצרת גם סיטואציות הזויות, כמו שמספר דן מור. "לפני כשבוע וחצי נסעתי באוטובוס קו 16 של אגד באיזור התעשייה בשעה שלוש בצהריים. כל האיזור היה פקוק לחלוטין, רכבים לא זזו. האוטובוס ניסה לנסוע בדרכים עקיפות, אבל בכל מקום היה פקק. לפתע הנהג אמר לנו שבעקבות הפקקים הוא קיבל שיחה ואמרו לו להפסיק את הנסיעה ולכן עלינו לרדת. אני לא יודע אם הוא באמת קיבל שיחה כזו, או שפשוט רצה להפסיק את הנסיעה ולהימלט משם. אמרנו לו שאנחנו צריכים להגיע הביתה וזה בלתי אפשרי שנרד באמצע הדרך, אז הוא המשיך לכיוון הכניסה לאיילון ושם הוריד אותנו. בלית ברירה הלכנו ברגל לתחנת רכבת משה דיין ומשם לקחנו אוטובוס".
קובי בליטשטיין: "כל צעקות הגוועלד והתלונות על הפקקים היו בתקופת החגים, גם כשאני נוסע במרכזי ערים אחרות יש פקקים. ככה זה בחגים כשכל עם ישראל מחפש תעסוקה ויש עומסים"
"נת"ע עושה כראות עיניה"
מי שמנסה לחלץ את התושבים מהתסבוכת הוא קובי בליטשטיין, לשעבר המשנה למנכ"ל משרד התחבורה וכעת ראש מינהלת התחבורה בראשון לציון שעובד בצמוד עם ראש העירייה. "הפתרון מבחינה תחבורתית הוא הרכבת הקלה. אם לא נעשה מהלכים אז בקרוב מאוד לא נוכל לצאת מהחניה של הבית ואין פתרון אחר מלבד מעבר ופיתוח אמצעי תחבורה, וזה מה שעושים בראשון לציון. עיר שבה הפיתוח הוא מהגדולים בארץ לא תוכל להתבסס על כבישים ומכוניות, וכמו בכל מקום בעולם, זה מהלך שלוקח זמן וגם יהיה מאוד קשה לתושבים, אבל חייבים לעשות את זה בשביל עתיד טוב יותר".
מי אחראי על הכאוס והחרפת הפקקים?
"מי שמנהלת את הפרויקטים האלה היא המדינה באמצעות התאגידים שלה כמו נת"ע, נתיבי ישראל או רכבת ישראל והמון פרויקטים מתנקזים אל ראשון לציון כי היא מרכזית מאוד. מי שאחראית למשל על רחוב משה דיין היא חברת נת"ע שקובעת ומכתיבה מה יהיה שם. נת"ע רואה את טובת הקבלנים לנגד עיניה ולכן הלכה על צעדים דרסטיים ובמכה אחת ניתקה שלושה רחובות ממשה דיין. החברה על פי חוק יכולה לעשות כראות עיניה ולא צריכה את אישור העירייה, ולכן לאחר מה שקרה במהלך החג, ראש העירייה דרש ממנכ"ל נת"ע חיים גליק לשחרר את האיזור".
מה היה בפגישה?
"הגענו לכל מיני פתרונות שאנחנו מתכננים בימים אלו. למשל לשנות את סדרי התנועה הפנימיים בתוך איזור התעשייה ולהביא למעגלי תנועה בכיוון אחד, כך שלמשל רחוב ילדי טהרן יסתיים ברמזור לשני הכיוונים, ימינה ושמאלה. נגדיל גם את רחוב אברהם בר בנתיב אחד ואילו את רחוב בסקין נגדיל בעוד נתיב ימינה. בנוסף נשנה את רחוב בסקינד על ידי ביטול חלק מהפרויקטים שנבנו שם. בלישנסקי אנחנו רוצים לפתוח פנייה חופשית ימינה, להוסיף נתיב ללא רמזור. כמו כן אנחנו רוצים לייצר חיבור טוב יותר לרחוב שייקה דן ולאפשר ממנו פנייה ימינה ושמאלה, כך שלמעשה כל מי שירצה לפנות למזרח העיר יוכל לעשות זאת דרך הנתיב הזה.
"אני חושב שתוך חודשיים מהיום התושבים יתחילו להרגיש הקלה אם כל התוכניות שלנו ייצאו לפועל, למעשה חלק מהפתרונות כבר יושמו ומהבדיקות שעשינו יש כבר הקלה בשטח. כל צעקות הגוועלד והתלונות על הפקקים היו בתקופת החגים, גם כשאני נוסע במרכזי ערים אחרות יש פקקים. ככה זה בחגים כשכל עם ישראל מחפש תעסוקה ויש עומסים".
בעלי העסקים באיזור משלמים מחיר כבד.
"אני שומע על ירידה בפדיון, אבל ככה זה היה גם במקומות אחרים בארץ כשעשו תוכניות כאלו. אני מאמין שלא נגיע למצב מסכן עסקים פה בעיר על רקע הפתרונות שאנחנו מציגים".
אז למעשה העיר כולה נתונה לחסדיה של חברת נת"ע?
"נכון, אבל יש משקל של כמה לחץ תפעיל עליהם הרשות כי הם גם צריכים כל מיני דברים מהעירייה, ויש פה ראש עיר חזק שהם לא יכולים לעשות מולו מה שהם רוצים".
מתי כל זה אמור להסתיים?
"במשה דיין יש שני פרויקטים גדולים במקביל: הקו הירוק יסתיים ב־2027. השלב הראשון של העבודות עומד להסתיים באפריל 2023 שזה השלב המשמעותי ומיד אחריו יתחילו לצקת מסילות, ואלו עבודות שיימשכו גם שנתיים ושלוש".
אל מול הפתרונות שהעלו במינהל התחבורה למצב, אומר מחזיק תיק התחבורה, איציק אבשלומוב, שהוא דווקא פסימי מאוד לגבי עבודת המינהלת. "הצעתי כמה פתרונות אבל ראש העירייה החליט על הקמת מינהלת שהוסמכה על ידו והוא מטפח אותה. לדעתי הפתרונות שהם מציעים לא יפתרו את הבעיה. לא יעזור להפוך את חלק מהרחובות לחד־סיטריים, אני מכיר את האיזור היטב ויודע בדיוק מה קורה בימים פקוקים, ולדעתי הפתרונות האלו יעצימו את הבעיה. אפשר עכשיו לייצר פתרונות מיידיים בשטח, אסור לחכות וחייבים להתקדם עם התשובות בשטח".
קינסטליך: "מהפכות לוקחות זמן"
"ראשון לציון עוברת בארבע השנים האחרונות, מהפכת תחבורה מקיפה ויסודית", אומר ראש העירייה רז קינסטליך. "צריך לזכור שב-30 השנים האחרונות מצב התחבורה בראשון לציון לא התקדם ונשאר ללא שינוי. כדי לעשות שינוי עומק שיאפשר לתושבות ותושבי העיר לנוע בבטחה וללא פקקי ענק בשנים הקרובות – נחווה כולנו אי נוחות מסוים.
"עוד כשנכנסתי לתפקיד, ייעצו לי שלא להתעסק בכלל עם תחבורה. ועדיין החלטתי לראות לנגד עיניי את מה שטוב לעיר ולא מה שבהכרח טוב פוליטית. ראשון לציון גדלה בצעדי ענק, בחמש השנים הקרובות צפויים להגיע לעיר עוד כ-100,000 תושבים. זו לא חכמה להגדיל את העיר מבלי לדאוג לתשתיות.
"עם זאת, אנחנו לא נותנים לחברות הביצוע (נת"ע, נתיבי איילון, רכבת ישראל ועוד) – מנדט חופשי ללא פיקוח. ולראייה הפקקים במשה דיין בחג ולפניו, ברגע שהתחילו להצטבר תלונות שיגרתי במהלך החג מכתב למנכ"ל נת"ע בבקשה לפתור מיידית את הגוש שנוצר שם בשל העבודות. לאחר החג כינסתי סיור יחד עם מנכ"ל נת"ע ואנשיו ודרשנו מספר חלופות שיעזרו לשחרר את הגודש באזור.
תושבות ותושבי ראשון לציון ראויים לגור בעיר שיש בה תחבורה ציבורית טובה ויעילה וזה מה שאנחנו עושים כרגע. מהפכות לוקחות זמן והן גם לא תמיד נוחות – אבל זו הדרך היחידה להצעיד את ראשון לציון קדימה".
ישראל רוזנבלט, עובד באיזור התעשייה: "עוד ועוד חנויות שנסגרות. אין להן אפשרות לשלם שכירות כי הלקוחות פשוט לא מגיעים. כל יום יש הודעה בקבוצה אחרת: 'לא להגיע לאיזור קניון הזהב'"
נת"ע: "נדרשת תוכנית רחבה לאזור"
"נת"ע מקדמת את עבודות הקו הירוק בעיר לקראת העברת העבודות לזכיין. עקב העבודות, ברח' משה דיין ואברהם בר חל שינוי מורגש בתנועת הרכבים באיזור כולו. מתוקף סמכותה מבצעת נת"ע תכנון והסדרי תנועה בשני הרחובות האמורים, ברחובות ובצמתים המובילים אליהם, אולם ברור לכל כי נדרשת תוכנית תנועה רחבה לאיזור כולו. תוכנית כזו אמורה לתת פתרון ולהסדיר את זרימת התנועה למתחם המסחרי בהתאמה עם תוכנית התחבורה של הרק"ל.
"נציין כי התוכנית הרחבה, הנמצאת באחריות העירייה, עדיין לא הושלמה. כחלק משיתוף הפעולה בין נת"ע לעירייה סוכם כי נת"ע תסייע בידי העירייה בהשלמת התוכנית, הכוללת את הסדרת התנועה גם ברחובות הסמוכים לעבודות, וזאת כדי להקל על תנועת הרכבים. עוד סוכם כי נת"ע, כפתרון ביניים, תשנה את מהלך הרמזורים שכבר הותקנו על ידה, באופן שיקל על זרימת התנועה".
השלב הבא: תביעה ייצוגית
כמו שזה נראה כעת, אם המצב יימשך כפי שהוא ועוד בעלי עסקים ייפגעו, הנושא יעבור גם לזירה המשפטית כפי שמצהירה עו"ד בובה לוי שהיא בעצמה קורבן לנסיבות. "זה הפך להיות מצב כזה שאם יש לי פגישה בצהריים אז אני פשוט לא מגיעה למשרד. אני נמצאת ברחוב סחרוב 11 ולצאת מהאיזור הפקוק זה חמש דקות הליכה, אבל ברכב חצי שעה. נסיעה הביתה בכלל הפכה להיות שעתיים והרמזורים הם רק המלצה כי כולם נוסעים בכל צבע שיש.
"שמעתי שאמרו שיציבו שוטרים בשכר, אבל אני לא רואה את זה בשטח. אני שוכרת משרד, אבל 50 אחוז מהזמן אני לא שם, לא קובעת פגישות בבוקר או בצהריים כי הפקקים ישבשו לי אותן. כל איכות החיים נפגעת. היו פעמים שניסיתי לעקוף ולחפש נתיבים חלופיים כדי להימלט מהפקקים, אבל כל דרכי הגישה האחרות גם הן פקוקות. עכשיו הפגישות שלי ברובן נערכות בבתי קפה אז אני משלמת כפול.
"מה שמטריד הוא שאף אחד לא הכין אותנו לקראת המציאות הזאת, יש בעלי עסקים, ואני ביניהם, שאם היינו יודעים על כך אולי לא היינו מאריכים את חוזה העבודה פה. אני למשל מחויבת על פי חוזה לשנתיים קדימה.
"אנחנו נערכים לתביעה ייצוגית, כבר פנו אליי אנשים שעובדים באיזור ואנחנו מנסים לקדם את זה כרגע. אם המצב יימשך אין ספק שתהיה פה תביעה נגד נת"ע ונגד העירייה כי אלו שני הגופים שאחראים על הנזק שנגרם לנו. אי־אפשר לתאר את מה שקורה פה, אין עיר בישראל שמאפשרת לתושבים שלה להיות בני ערובה לפקקים ולא מספקת פתרונות".
הפתרונות של העירייה למצב:
● תוספת מעגלי תנועה בכיוון אחד, כך למשל רחוב ילדי טהרן יסתיים ברמזור לשני הכיוונים, גם ימינה וגם שמאלה
● הגדלת רחוב אברהם בר בנתיב אחד ורחוב בסקין בנתיב נוסף לפנייה ימינה
● ביטול חלק מהפרויקטים ברחוב בסקינד
● פתיחת פנייה חופשית ימינה ברחוב לישנסקי והוספת נתיב ללא רמזור
● יצירת חיבור טוב יותר לרחוב שייקה דן ולאפשר ממנו פנייה ימינה ושמאלה אל מזרח העיר
המסלול, המרחק והזמן
מהכשרת היישוב לרכבת משה דיין:
2.5 ק"מ, 30 דקות
מלישנסקי לנווה ים:
3 ק"מ, 35 דקות
מקניון הזהב למרכז העיר:
5.5 ק"מ, 50 דקות
מאזור התעשיה לרח' פרס נובל:
5 ק"מ, 60 דקות
קראו גם:
