ילדי החינוך המיוחד זקוקים במיוחד לשגרה. לכן הם היו הראשונים שעיריית ראשון לציון נרתמה עבורם והשיבה אותם ללימודים במסגרות הלימוד הפיזיות, למרות מצב המלחמה. עם זאת, ההסעות טרם חזרו, מה שמעורר מצוקה בקרב חלק מהמשפחות המתקשות לקחת את הילדים אל בתי הספר שמחוץ לעיר.
המלחמה שפרצה מיד בתום חופשת סוכות הובילה לכך שילדי ישראל נשארו שבועות ארוכים בבתים. מה שהיווה מצוקה גדולה במיוחד עבור ילדי וילדות החינוך המיוחד הזקוקים לשגרה ומסגרת. לכן הם היו הראשונים שהוחזרו למסגרות הלימוד בראשון לציון. החלטה שההורים מברכים עליה.
בין החוזרים ללימודים נמצא גם בנו בן ה-18 של תושב ראשון לציון, אורי נחמני, שנמצא על הרצף בתפקוד גבוה ולומד בכיתת תקשורת בבית ספר ברחובות. הקושי כעת הוא נושא ההסעות שטרם חזרו, בטענה שלא ניתן להבטיח את בטחון הילדים בהסעות הללו בעת אזעקה.
"מה אפשר לעשות? ככה זה במלחמות", אומר נחמני ומוסיף: "הם חוששים שבשעת אזעקה הילדים יאבדו את העשתונות, אבל חייבים למצוא פתרון. היתכן שהילד שלי לא ילמד רק כי אני לא יכול לקחת ולהחזיר אותו כל יום מראשון לציון לרחובות? ".
קראו גם:
לטענת נחמני, למרות הנסיבות החריגות של המלחמה, לא מדובר בסוגיה חדשה. "גם שנה שעברה במבצע שומר חומות זה קרה, בהתחלה לקחו אותם ובאמצע המבצע נבהלו והחליטו להפסיק. אני מבין שזה עניין בעייתי אבל אי אפשר להכניס את כל ילדי החינוך המיוחד לאותה סלסלה, אם יש ילד שלא מסוגל להתמודד שההורה שלו יקח אחריות. אסור לפגוע בכולם, אני עם 3 ילדים בבית, כולם במסגרות חינוך מיוחד שחזרו לפעילות אך ללא הסעות".
מה עושים במצב כזה?
"אני לוקח את הילד שלי כל בוקר" מספר תושב העיר שבנו לומד חינוכית פרטית בבת ים. "ממילא אין למידה רציפה, אבל כשיש אני לוקח אותו ומחכה בחוץ. זו הדרך היחידה שלי לאפשר לו קצת להתאוורר. זה לא ילד שיכול לדבר עם חברים בטלפון או לשחק עם ילדי הבניין, הוא חייב סביבה שמותאמת לו. אם המצב הזה מזיק לכל הילדים כשמדובר בילדי החינוך המיוחד הנזק הוא כפול וגם בלתי הפיך".
בעיריית ראשון לציון התייחסו לסוגיה הזו, וראש העירייה, רז קינסטליך, אף דיבר על הבעייתיות בלייב שעשה בעמוד הפייסבוק שלו והסביר כי כל עוד המלחמה נמשכת וטילים נורים לכיוון גוש דן לא ניתן להפעיל את מערך ההסעות מחשש שנהגים לא יוכלו לתפעל אירוע.
גורמים במערך ההסעה העירוני מאשרים את הפרטים ומסבירים: "יש עובדים ויש נהגים שישמחו לחזור לעבודה, כי ברור לכולם שכל יום בבית מחליש את המשק. אבל מפחדים שהם לא יצליחו להתמודד עם הסיטואציה. במצב כזה גם הסעה של חינוך רגיל היו חוששים להפעיל, אלו ילדים קטנים, גם אלו שבתפקוד גבוה, דקה וחצי זה מעט מאוד זמן לרוקן רכב הסעות בעת לחץ. מה גם שבדרכים אין מרחבים ממוגנים וכל כיתה נדרשת להיות במרחק הליכה ממרחב מוגן, אז מדוע בהסעה זה לא תופס? אני מבין את התסכול של ההורים וליבי עם הילדים, אבל במלחמה כולם מקריבים".
