מי שמגיע לבית העלמין גני אסתר בראשון לציון לא יכול שלא להבחין בפינת חמד ירוקה ובה פיסת דשא רחבה, עצים המעניקים צל וספסלים לישיבה. אותה פינה בת כ־200 מטרים רבועים הוקמה במהלך 15 השנים האחרונות על ידי משפחות שיקיריהן קבורים במקום, יוזמה פרטית של הנצחה וניסיון למצוא נחמה, שהלכה והתעצמה. כעת, כך טוענים בני המשפחות, הם קיבלו הודעה כי המקום צפוי להיהרס כדי לפנות מקום לקברים חדשים.
2 צפייה בגלריה
נתיב (במרכז) עם מתנדבים נוספים
נתיב (במרכז) עם מתנדבים נוספים
נתיב (במרכז) עם מתנדבים נוספים
( צילום: קובי קואנקס)
קראו גם:
"אנחנו קבוצה של אנשים ממשפחות שאיבדו את יקיריהן וכעת הם קבורים בבית העלמין בגני אסתר. אני למשל קברתי פה את אמי ואת אחי ויחד איתי יש קבוצה של עשרות אנשים שלכל אחד הסיפור האישי שלו", מספר חגי נתיב, שעומד מאחורי הקמת הגינה המדוברת. "לפני 15 שנים באבלי הגדול החלטתי שאני לא יכול להתמודד עם המראה המוזנח של בית העלמין שהיה גועל נפש. החלטתי שאני אוציא משם את כל הקוצים והזבל ואגדל שם גינה מול חלקת הקבר של אמא שלי. הייתי מגיע מדי יום, מוסיף אדמה, הוצאתי את הקוצים והדרדרים, שתלתי עצים, וככה הגעתי לגינה של 20 מטרים".
עד מהרה הפעילות הלא שגרתית בבית העלמין עוררה עניין מצד מבקרים אחרים, "מישהי הצטרפה אלי כדי להנציח את זכרה של אמה וגם היא טיפחה את הגינה, ולאחר מכן הצטרפו אלינו עוד אנשים שרצו לסייע", מספר נתיב.

"לא רק לבכות"

אחת מהמצטרפות ליוזמה היא האם השכולה מינה זמיר, "אני בגינה כבר 11 שנים והצטרפתי אל חגי אחרי שראיתי את העשייה שלו. בני גילי ז"ל נהרג, הוא היה מדריך נוער של בני המושבים ויצא למשלחת לגרמניה והתהפך עם הקיאק. היינו שם כל אזכרה והבנו שצריך צל במקום אז פשוט התחלתי להוציא משם את כל האבנים ולהביא שתילים קטנים שיוכלו לתת צל, ולבסוף נהייתה שם גינה מאוד יפה.
"כשבאים לשם זה יוצר אווירה והרגשה וטובה וזה מה שחשוב - מה שזה עושה לנפש", היא מסבירה. "גילי איתי כל הזמן והגינה הזו היא סיבה להיות שם ולהתעסק במשהו ולא רק לשבת על האבן ולבכות. זה המשיך והתפתח ועוד אנשים רצו להצטרף והפכנו לסוג של קבוצת תמיכה. הגעה למקום כבר עושה לאנשים טוב. כשאין לי מצב רוח אני מגיעה לשם, ובמקום הזה אני מקבלת את הכוחות".
2 צפייה בגלריה
הגינה שתיהרס. 15 שנים של השקעה
הגינה שתיהרס. 15 שנים של השקעה
הגינה שתיהרס. 15 שנים של השקעה
( צילום: קובי קואנקס)
"כעת אנחנו קבוצה גדולה של אנשים שמגיעים לבית העלמין מדי יום שישי, ולפעמים גם פעמיים בשבוע", מדגיש נתיב, "אנחנו מטפלים בגינה שהקמנו, שגודלה כבר 200 מטרים, וככה הרעיון שלי להפריח את השממה יצא לפועל".

קברים במקום פרחים

אלא שהאידיליה נפגמה לפני כחודש וחצי, כשהודיעו למתנדבים כי הגינה שבה השקיעו מאמץ רב, כסף ואהבה עומדת להיהרס. "אמרו לנו שבגלל מצוקת המקום הולכים להרוס את הגינה כדי להקים קברים חדשים, כי כנראה הכסף חשוב יותר מזה. אמרו לנו שאין ברירה ושאף אחד לא הבטיח לנו שום דבר", אומר נתיב. "השקענו בזה שנים רבות. אני כבר 15 שנים מגיע לשם כמה פעמים בשבוע ולכן זה מתסכל שהולכים לעקור את הגינה ברגע. מאז שהתחלתי לטפח את הגינה אני מרגיש שאמא שלי לא במקום מוזנח, שהיא לא נזרקה איפשהו. הכאב הוא גדול. יש משפחות שהגינה היא כל הנחמה שלהן, הן משקיעות ונותנות את הנשמה וזו התרפיה שלהן. זו השקעה עצומה שפשוט הולכת להיעלם יום אחד".
מינה זמיר: "כואב לי שהם רוצים לפנות את המקום כי עבדתי עליו 11 שנים וחצי. ידענו שזה עלול לקרות יום אחד אבל לא האמנתי שזה יקרה בחיי, חשבתי שיעשו את זה אחרי ה־120 שנים שלי. אין לי איך להתנגד לזה ואני גם לא חושבת שאפשר. עכשיו צריך לחשוב איך להתקדם הלאה".
מנכל חברה קדישא ראשון לציון, ניסים אלקסלסי, מסר בתגובה: "נערכה פגישה אצלי בנושא עם נציגי המשפחות והגענו לסיכום על דעת כולם ברוח טובה ונעימה. יתרה מכך מראש הם חתמו לפני שהם הניחו את הציוד שבעת הצורך הם יפנו את המקום".