אייל גזית, רחובות, נהג מונית
"כל השפלה על גלגלים, זאת קטסטרופה"
אייל גזית חש על בשרו היטב את המצב התחבורתי ברחבי הארץ. כמי שנולד וגדל ברחובות, הוא מעיד שבעשור האחרון היא התפתחה וגדלה, אך התשתיות נותרו מאחור, מה שיוצר צוואר בקבוק ופקקים משתרכים ביציאות ובכניסות מהעיר בשעות הבוקר ואחר הצהריים.
קראו גם:
"באזור שלנו זו קטסטרופה, כל השפלה על גלגלים כי בכל מקום בונים עוד ועוד בניינים", הוא אומר. "בחודשי הקורונה לא היו בתי ספר והכל היה בסדר, כי כל הלחץ הוא באזור הזה. ברחובות, למשל, האוכלוסייה גדלה פי שניים אבל התשתיות הן אותן תשתיות. באזור רחוב אייזנברג, בשעריים, באושיות, כולם באותה הבעיה: מסות של רכבים שיוצאים ונכנסים לכיוון בתי הספר והגנים שנמצאים בתוך שכונות המגורים".
לדעת גזית, השיטה בישראל כלל אינה הגיונית, "בחו"ל בתי הספר מחוץ למקומות המגורים ולילדים יש הסעות. אין צפיפות ויש שקט. ההורים לא בלחץ לצאת ולהספיק ולעמוד בפקק, אבל זו מן שיטה שהרגילו אותנו. פה קשה להורים וקשה לילדים וקשה לנהגים, ככה זה גם בדואר ובבנקים, לעמוד ולחכות בתורים".
מלבד הפקקים העירוניים, מספר גזית שהפקק על כביש 40 באזור ראשון לציון הוא הגרוע מכולם. "איפה האנשים פה בכל הדברים האלה? מלבד המכוניות יש פה את הולכי הרגל, את זיהום האוויר ואת כל מה שקורה מסביב, זו שיטה של פעם – לבנות בניינים, להוריד עצים ולשבת בפקקים".
שחר רפאל, בת ים, מנהל רשת חנויות נעלי נמרוד
"בסגרים היה רגוע, היום הכל טירוף"
למרות שהוא רגיל לגמוע בממוצע 40 אלף קילומטר בשנה, שחר רפאל לא זוכר את עצמו מבלה כל כך הרבה שעות בפקקים.
"אני כנראה הבן אדם היחיד שמתגעגע לקורונה כי מעולם לא היתה תקופה כזאת", הוא אומר. "בסגרים הכל היה רגוע ושקט, והיום הכל טירוף. זאת לא חזרה לשגרה אלא מציאות משוגעת שמעולם לא היתה. בפסח הרי אנחנו רגילים לרכבות אוויריות לחו"ל, השטח ריק, ופתאום השנה הכל עמוס. אני יודע שהעומסים נגרמים כי כולם בארץ וכולם רוצים לחזור לחיים, אבל זה מצב ממש חריג, ולא נראה לי שזה עומד להשתפר אלא רק להחמיר. אנשים מזמינים היום רכבים בלחיצת כפתור ומספר הרכבים רק הולך וגדל, כך שאין ממש מקום לאופטימיות.
"אני מדבר הרבה עם אנשי שטח והשעות שאנחנו מבלים על הכביש בתקופה האחרונה הן לא הגיוניות. אנשים נוסעים שלוש שעות מהשרון לנהריה. רק לצאת מבת ים למשרדים בשוהם לוקח לי 50 דקות, ולכל נקודה עוד שעה על הכביש. פעם כביש 431 היה מזרז לי את הנסיעה, אבל מאז שהתחילו לעבוד עליו ולצמצם נתיבים אני נמנע ממנו, כי הוא רק מאריך את הדרך. תוסיפו לזה את ההפגנות, שכל אחת כזאת תוקעת אותך שלוש שעות בין תל אביב לחולון, ונוצר מצב שאני מבלה כל יום שעות על הכביש".
איך אתה מתמודד עם הפקקים?
"אני כבר רגיל, מדבר הרבה בטלפון, בעיקר בנסיעות ארוכות, כדי לשמור על עירנות. זה נוהל מקובל בין כל אנשי השטח. יש חבר לנסיעה בבוקר וחבר לנסיעה בצהריים. אתה מתקשר אליו ואומר "הפעם אתה 'קורבן', יש לי נסיעה של חצי שעה, תעביר איתי". אנחנו עושים את זה אחד בשביל השני כי יודעים שזה חשוב. הפקקים בתקופה הזאת גורמים להרבה לחץ בכבישים, אני מניח שאנשים שאין להם תרבות מביאים את זה לביטוי בכל היבט בחיים, אבל בכביש זה מיד בולט, אתה ישר קולט נהג קצר רוח, אלו שמנסים לעקוף בכוח, לגנוב נתיב של תחבורה ציבורית או להידחף בפקק. אולי בגלל שאני רגיל לעומסים בכביש אני לא מתרגש".
מיקי ישראלוב, רמלה, בעל חברת הסעות
"50 דקות בפקק הפכו לשעתיים"
"מרגע שהקורונה נכנסה לחיינו, עברנו שנה שקטה ורגועה על הכבישים", אומר מיקי ישראלוב, הבעלים של "ישראלוב טורס"."הכבישים אמנם התרוקנו מכלי רכב ולא היו פקקים, אבל עבורנו, אנשי חברות ההסעות, זו היתה מכה קשה וכואבת. עברנו משבר קשה שהשפיע על כל ענף התחבורה, ובעיקר על חברות הסעה פרטיות כמו זו שאני מנהל. עיקר העבודה שלנו היא בהסעת תלמידים ופועלים, וכשבתי הספר ומקומות עבודה רבים נסגרו, נכנסנו לצרה.
"בשבועות האחרונים המצב השתנה מקצה לקצה, וכמו כל דבר במדינת ישראל, זה או סקנדל או פסטיבל. נכנסנו לימים ארוכים של עמידה מטורפת בפקקים, משהו שקשה היה לדמיין שהיה יכול לקרות בכלל. מאז החזרה לשגרה אני מרגיש טוב טוב את העומס הכבד, משהו בלתי רגיל, כאילו אנשים שחררו הכל אחרי שנה שלא נתנו להם יותר מדי אפשרות לצאת מהבתים.
"זה באמת לא נתפס, אנשים יוצאים לרחובות ולמרכזי העיר ומבלים המון על הכבישים. לכל מקום שאתה נוסע, בעיקר בערים הגדולות, יש עומסים שלא זכורים לי מלפני משבר הקורונה.
"בשבוע האחרון עמדתי שעתיים בפקק באיילון, על סתם, ממש. לפני הקורונה באיזור הזה הייתי עומד 40 או 50 דקות גג. זאת כמובן חוויה לא נעימה, אבל למרות הקושי, אני שמח לחזור לעבודה, לשרת את תלמידי ישראל ואת הפועלים ואני מקווה שלכל ענף התחבורה תהיה פרנסה בשפע".
איך מתמודדים עם העצבים וקוצר הרוח בפקקים האלה?
"מטבעי אני אדם רגוע וזה המזל שלי. הפקקים לא מוציאים אותי מדעתי אז אני מנצל את העיכובים בדרך לזמן איכות עם הנוסעים, לדבר איתם, לשמוע מוזיקה עברית.
"הלוואי שמדינת ישראל תשכיל לטפל בנושא התחבורה הציבורית ובתשתיות ובכבישים ושיצליחו להפחית את הפקקים, שתהיה מערכת טובה יותר של תחבורה ציבורית. השינוי הזה יביא לא רק לצמצום הפקקים ולהורדת הלחץ והעצבים, אלא גם יפתור את בעיית זיהום האוויר".
שלושה פתרונות בדרך אליכם
"הפקקים איתנו והם כאן כדי להישאר", אומרת עדי קין קרני, סמנכ"לית חטיבת מהיר לעיר בנתיבי איילון. "כשרואים את הנתונים בישראל ביחס לעולם מבינים עד כמה המצב חמור. ישראל נמצאת במקום מפוקפק במדד הגודש, ומה שיותר מטריד הוא המגמה: המצב רק ילך ויחריף. ישראל נמצאת בקצב גידול מהגבוהים בעולם, פי עשרה יותר מהממוצע במדינות ה-OECD, מדינה מאוד צפופה הפרושה על פני שטח קטן. בעוד 30 שנה האוכלוסייה תכפיל עצמה ותעמוד על 18 מיליון תושבים, וברור שהפתרון יבוא רק משימוש נכון בתחבורה ציבורית. לא משנה כמה כבישים ומחלפים יוקמו פה, הפתרון לא יוכל לבוא מהרכבים. לכן יש סל של פתרונות שאנחנו עובדים עליהם כדי שיהוו חלופה לרכבים הפרטיים:
נתיבים מהירים:
לעקיפת הפקקים בדרך לתל אביב ובחזרה. הרעיון הוא לסלול נתיבים ייעודיים לתחבורה ציבורית שישמשו גם עבור שאטלים למרכזי תעסוקה וגם את נוסעי הקארפולים. נושא הקארפול בישראל אינו יעיל מספיק והנתונים מראים שאין כמעט נסיעות משותפות, לכן רכבים שיסעו בהם מספר אנשים יחדיו יוכל להשתמש בנתיב ייעודי ומהיר יותר. בראשון לציון יוקם חניון "חנה וסע" ענק שאליו יגיע כל מי שצריך להגיע למרכזי העסקים, יחנה שם את רכבו ובאמצעות מערך שאטלים סדיר ובתדירות גבוהה יוכל להגיע לעבודתו.
אופני דן:
רשת שבילי אופניים שתתפרש על פני 14 רשויות ומאה קילומטרים בין הערים בגוש דן והשפלה. שבילי האופניים יהיו רחבים עבור נוחות הרוכבים ויעמדו בסטנדרט אמסטרדם (רוחב מסלול של 3.5 מטר). בדרך יוצבו תחנות רענון ומתקני דרך, כך שהרוכבים יזכו לחוויית רכיבה איכותית. מדובר בפתרון יעיל שיוריד את מספר הנהגים על הכביש וגם יוסיף לבריאות הציבור. כיום אחוז משתמשי האופניים בישראל נמוך מאוד ועומד על כעשרה אחוזים, בעוד שבשאר העולם הוא נע בין 30-40 אחוז.
מהיר לעיר:
במסגרת התוכנית אנחנו מייצרים רשת רציפה של אוטובוסים ותחבורה ציבורית שתחבר חלקים שונים בארץ, את המרכז אל השפלה והשרון ברשת תחבורה אחת רציפה, נוחה ואמינה של אוטובוסים. התחבורה הציבורית תקבל העדפה בתשתיות כדי שלא תעמוד בפקקים ותוכל להגיע בתדירות גבוהה ובזמן קצר. גם המדרכות יהיו מונגשות ורחבות ולא תהיה צפיפות בירידה מהתחנות. גם התחנות עצמן יהיו ראויות – יספקו צל בקיץ והגנה מהרוח בחורף - ויכבדו את הנוסעים.
הסיבות לפקקים:
- תחבורה ציבורית מוגבלת, לא מגוונת ולוקה בחסר
- פיגור בבניית תשתיות והשקעות נמוכות בשיפורן
- המכוניות והדלק שווים למדינה המון כסף במיסים
- מדינת ישראל צפופה והתשתיות לא מדביקות את קצב הבנייה
- רמת החיים שעולה בהתמדה מגדילה את מספר הרכבים שעולים על הכביש
- הנסיעה ברכב פרטי זולה יותר לאזרח
- היעדר אגרות גודש ואגרות כניסה לערים הגדולות
- תחנות הרכבת מרוחקות מהעיר ואין סינרגיה בהגעה אליהן
פקקים במספרים:
- הפקקים גורמים לנזק של 35 מיליארד שקל בשנה למשק
- כ-850 אלף כלי רכב נוסעים בנתיבי איילון כל יום
- כ-100 אלף כלי רכב מתווספים לכבישי ישראל מדי שנה
